כוי: "ושאר כל דרכיו שוים לחיה ולבהמה, וטעון שחיטה כזה וכזה, ומטמא משום נבלה ומשום אבר מן החי כזה וכזה"

[גרינפלד]

(ביכורים פ"ב מי"א).

ובתלמיד הרשב"א (קידושין ג' א') כתב ששווה לחיה ובהמה לגבי איסור אכילת גיד הנשה.

וכנראה פירש שכוונת המשנה "ושאר כל דרכיו" - מלבד מה שפירט התנא.
ועי' תפארת ישראל שתנא ושייר: איסור דם ואיסור טריפה.

ולו"ד היה מקום לומר שבדווקא לא כתב התנא הנך מילי, משום שמה שזה נוהג בו - זה לא משום שהוא שווה לחיה ולבהמה, כי דם וטריפה יש גם בעוף [ואילו טומאת נבילות בעוף זה רק בבית הבליעה, ואין טומאת אבר מן החי]; וכן איסור אכילת גיד הנשה אמנם אינו נוהג בעוף, אבל אי"ז משום דין מיוחד בבהמה וחיה, אלא שכל שיש לו כף - גידו אסור, וכדחזינן בגמ' שמסתפקת [ומובא בטור להלכה] שעוף שיש לו כף יתכן שגידו אסור, והצד שלא כי זה תלוי במין שיש לו כף, אבל כוי כיון שבמציאות יש לו כף לכל המין - יש בו גיד הנשה אפי' אם לא היה לו דין שהוא היה שווה לחיה ולבהמה.​

 

[גרינפלד]

[ואילו טומאת נבילות בעוף זה רק בבית הבליעה, ואין טומאת אבר מן החי]

ושחיטה אמנם יש גם בעוף, אך מספיק סימן אחד [וכן יש תנאים שמדאורייתא אין שחיטה לעוף, ומספיק חיתוך סימנים באיזו צורה שתהיה].