בימים ההם ובעת ההיא ראיתי ונתון על לבי כי עת לעשות לה', עת לעשות לתורה שבכתב ושבע"פ חומה בצורה סביב דלתים ובריח בל יעלו בה פריצים ויחללוה, (המשכילים) אם לתורה שבכתב אשר דמוה העדה הרעה הזאת כאחד מספורי העמים הקדמונים, ואת שיריה ומליצותיה ערכו עם שירי האמיר והיונים: (הם השתמשו במליצות נבואיות וכדומה כאילו זה ענין של סגנון של שירה והתיימרו להבין את רוח התנ''ך בסגנון כזה) אם לתורה שבע"פ אשר היתה בפיהם למשל ולשנינה, כחשו בה ויאמרו לא היא. (ועל בסיס זה חשבו שהם הגיעו לאמיתת התנ''ך כפשוטו ודחו ח''ו את התושבע''פ דהאה לבאר את חוקי תושב''כ) את חכמיה בזו ויאמרו כי לא ידעו פשטות הכתובים ואת דקדוק הלשון לא הכירו וכי הלכו בדרך עקש ופתלתל, (זלזלו בתנאים ואמוראים שהמציאו דינים ופירשו התנ''ך שלא ע''פ הדקדוק) ויהיו ביניהם ללעג ולשחוק כל היום: