מה הענין בט"ו בשבט, לליטאים חסידים ספרדים ומה שבניהם, כבר דנו באשכול אחר.
אבל כאן אעמוד על מה שנוהגים ונהגו בתפוצות ישראל.
כל החומר הוא ממה שקראתי בעבר מתוך קונטרס מענין (שאיני זוכר את שמו) על ט"ו בשבט. המחבר ליקט מפי ספרים וסופרים כל מיני ענינים שנוהגים לעשות ביום הזה. והעתקתי כאן חלק מהדברים.
היעב"ץ בסידורו שער הגיא לחודש שבט כתב: מנהגו של ט"ו בשבט בבית הכנסת שוה לט"ו באב, ואין אומרים תחנון במנחה שלפניו. ונהגו להרבות בפירות ולומר עליהם שירות ותשבחות והוא תיקון גדול בעולמות העליונים.
בספר שבט מוסר פרק כז כתב שיש להיזהר לברך על הפירות בט"ו בשבט - לקיים מנהג ותיקין.
בספר קול יעקב הביא שסיפר הגאון רבי מאיר אריק עובדא מהבעל שם טוב ראה שם.
רבי חיים פלאגי בספר מועד לכל חי סימן ל כתב בפירוט על מקומות שנוהגים 'לסדר פירות' ויש שאינם נוהגים כלל. ויש שנוהגים דווקא משבעת מיני פירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל. ויש מקומות שלומדים ט"ו שיר המעלות שבתהילים. ויש נוהגים לקרוא בט"ו בשבט בספר "פרי עץ הדר" [?]
יש הנוהגים לקחת 30 מיני פירות מסוגים שונים וטעמם על פי הסוד. רבי חיים ויטאל [בלי ציון מקור] ביאר שלושים מיני פירות, עשרה מהם בעולם הבריאה, לעומת עשר ספירות שלה ומפני שהם רחוקים מן הטומאה וקרובים לאצילות אין לפירות אלו קליפה לא בפנים ולא בחוץ ונאכלין כמות שהם. ועוד האריך לבאר שני סדרות נוספים של פירות.
בספר החסידות, בני יששכר מאמר חודש שבט מאמר ב, ובספר זכרון נפתלי, ספר אור הנר, ספר עוללות אפרים, ספר לשון חכמים תפילה לח כתבו בדבר התפילה על האתרוג בט"ו בשבט. בספר דברי שלמה, כתב שט"ו בשבט הוא ל' יום קודם לפורים קבעוהו כהכנה לפורים שפורים צריך הכנה כיום הכיפורים.
לגבי נפילת אפים. בשו"ע סימן קלא סעיף ו כתב שנהגו שלא ליפול על פניהם בט"ו בשבט. וכתב שם המגן אברהם שהוא ראש השנה לאילנות, ונוהגים האשכנזים להרבות במיני פירות של אילנות עכ"ל. וכך כתב הפרי חדש שם סק"ו והאליה רבה ס"ק יד.
ובביאור הגר"א שם כתב וז"ל "שהוא ר"ה לאילנות וכמו כל ד' ר"ה שהן יו"ט" עכ"ל.
ובלבוש סי' קל"א סעיף ו' כתב "שאין נופלין על פניהם בט"ו באב, ובט"ו בשבט כיון שימי שמחה הם!" ובסי' תרפ"ה סעיף א כתב הלבוש "חמישה עשר בשבט אין נופלין אפיים, והטעם כי הוא ר"ה לאילנות לענין שאין תורמין מפירות האילן שחנטו וכו' ואין תורמין מפירות של שנה זו וכו' "וכיון שזה היא התחלה לדבר של מצוה, עשאוהו כמו יו"ט!
ובכנסת הגדולה [מקור קדמון מהם] סימן קלא בהגהות ב"י אות ה כתב: ונוהגים האשכנזים להרבות בו במיני פירות של אילנות לכבוד שמו של יום. ומקור הדברים בספר תיקון יששכר דף סב: [מחבר הספר הנ"ל הוא בן דורו של הב"י והאר"י, רבי יששכר סוסאן] ובכף החיים סימן קלא ס"ק צד כתב שכמנהג האשכנזים יש נוהגים גם בספרד, ועוד כתב שיש נוהגים שעושים לימוד באותו לילה שלומים משניות וזוהר מדברים באותו הפרי ואח"כ מברכים עליו.
אבל כאן אעמוד על מה שנוהגים ונהגו בתפוצות ישראל.
כל החומר הוא ממה שקראתי בעבר מתוך קונטרס מענין (שאיני זוכר את שמו) על ט"ו בשבט. המחבר ליקט מפי ספרים וסופרים כל מיני ענינים שנוהגים לעשות ביום הזה. והעתקתי כאן חלק מהדברים.
היעב"ץ בסידורו שער הגיא לחודש שבט כתב: מנהגו של ט"ו בשבט בבית הכנסת שוה לט"ו באב, ואין אומרים תחנון במנחה שלפניו. ונהגו להרבות בפירות ולומר עליהם שירות ותשבחות והוא תיקון גדול בעולמות העליונים.
בספר שבט מוסר פרק כז כתב שיש להיזהר לברך על הפירות בט"ו בשבט - לקיים מנהג ותיקין.
בספר קול יעקב הביא שסיפר הגאון רבי מאיר אריק עובדא מהבעל שם טוב ראה שם.
רבי חיים פלאגי בספר מועד לכל חי סימן ל כתב בפירוט על מקומות שנוהגים 'לסדר פירות' ויש שאינם נוהגים כלל. ויש שנוהגים דווקא משבעת מיני פירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל. ויש מקומות שלומדים ט"ו שיר המעלות שבתהילים. ויש נוהגים לקרוא בט"ו בשבט בספר "פרי עץ הדר" [?]
יש הנוהגים לקחת 30 מיני פירות מסוגים שונים וטעמם על פי הסוד. רבי חיים ויטאל [בלי ציון מקור] ביאר שלושים מיני פירות, עשרה מהם בעולם הבריאה, לעומת עשר ספירות שלה ומפני שהם רחוקים מן הטומאה וקרובים לאצילות אין לפירות אלו קליפה לא בפנים ולא בחוץ ונאכלין כמות שהם. ועוד האריך לבאר שני סדרות נוספים של פירות.
בספר החסידות, בני יששכר מאמר חודש שבט מאמר ב, ובספר זכרון נפתלי, ספר אור הנר, ספר עוללות אפרים, ספר לשון חכמים תפילה לח כתבו בדבר התפילה על האתרוג בט"ו בשבט. בספר דברי שלמה, כתב שט"ו בשבט הוא ל' יום קודם לפורים קבעוהו כהכנה לפורים שפורים צריך הכנה כיום הכיפורים.
לגבי נפילת אפים. בשו"ע סימן קלא סעיף ו כתב שנהגו שלא ליפול על פניהם בט"ו בשבט. וכתב שם המגן אברהם שהוא ראש השנה לאילנות, ונוהגים האשכנזים להרבות במיני פירות של אילנות עכ"ל. וכך כתב הפרי חדש שם סק"ו והאליה רבה ס"ק יד.
ובביאור הגר"א שם כתב וז"ל "שהוא ר"ה לאילנות וכמו כל ד' ר"ה שהן יו"ט" עכ"ל.
ובלבוש סי' קל"א סעיף ו' כתב "שאין נופלין על פניהם בט"ו באב, ובט"ו בשבט כיון שימי שמחה הם!" ובסי' תרפ"ה סעיף א כתב הלבוש "חמישה עשר בשבט אין נופלין אפיים, והטעם כי הוא ר"ה לאילנות לענין שאין תורמין מפירות האילן שחנטו וכו' ואין תורמין מפירות של שנה זו וכו' "וכיון שזה היא התחלה לדבר של מצוה, עשאוהו כמו יו"ט!
ובכנסת הגדולה [מקור קדמון מהם] סימן קלא בהגהות ב"י אות ה כתב: ונוהגים האשכנזים להרבות בו במיני פירות של אילנות לכבוד שמו של יום. ומקור הדברים בספר תיקון יששכר דף סב: [מחבר הספר הנ"ל הוא בן דורו של הב"י והאר"י, רבי יששכר סוסאן] ובכף החיים סימן קלא ס"ק צד כתב שכמנהג האשכנזים יש נוהגים גם בספרד, ועוד כתב שיש נוהגים שעושים לימוד באותו לילה שלומים משניות וזוהר מדברים באותו הפרי ואח"כ מברכים עליו.
