לעיקר הנדון, כמדו' עיקר דין הודאת בע''ד מהני רק למה שנוגע לחובתו ולא לגוף הסיפור, א''כ ננקוט דאינו שלו ודינו כהקדש בכל מאי דנוגע לחובתו, אבל לא יחשב כקודש כלל לולי דין ע''א, ובשום מקום לא מצאנו נאמנות הודאת בע''ד לגבי אחרים כלל, ומשו''ה בעני, כיון דהיה נאמן שהוא של העני גם אם אם היה עשיר ודאי דהוא נאמן, אבל על עצם הדבר להכריע שהוא קדוש קדוה''ג, בלא ראיה היה נראה דאין נאמן כלפי הדבר [כלפי אחרים, לגבי דידיה הו''ל שאחד''א].