בהר לא תמכר לצמיתות בזמן הזה (2 צופים)

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
כתב בספר החינוך (מצוה של"ט) דלאו זה נוהג בארץ ישראל בזמן שיושביה עליה, כי כל עניני היובל אינם אלא בזמן שיושביה עליה. ויש לעיין לפי מש"כ בתוס' הרא"ש בגיטין מח. דהמוכר שדהו בז' שכבשו וז' שחלקו שעדיין לא נהג יובל, מ"מ אח"כ כאשר הגיע הזמן שיובל נוהג, חוזרת השדה ביובל, אע"פ שבזמן המכירה לא היה היובל נוהג, והוכיח כן מדברי הגמ' בב"ב קיב. שמקשה על הפסוק ואלעזר בן אהרן מת ויקברו אותו בגבעת פינחס בנו וכי מנין לו לאלעזר שלא היה לו לפינחס, וכי תימא דמיזבן זבן לא מצית אמרת דא"כ שדה חוזרת ביובל ונמצא צדיק קבור בקבר שאינו שלו, ואי נימא דהנלקח בזמן שאין היובל נוהג אינו חוזר א"כ לוקמה שקנה בז' שחילקו, אלא ע"כ דגם זה חוזר ביובל. א"כ מדוע לא משכחת לה איסור זה במוכר בזמן הזה, והתנה שגם אם ינהוג ויבוא היובל לא תחזור השדה.

וצ"ל דאע"פ ששדה הנמכרת בזמן שאין היובל נוהג, ואחר כך התחיל היובל לנהוג, חוזרת ביובל, מ"מ דין זה מתחדש בה כאשר מתחיל היובל לנהוג, אבל בעוד הזמן שאין היובל נוהג לא רמיא עליו החיוב שתחזור השדה ביובל.

ונפקא מינה למש"כ המל"מ בהלכות שמיטה ויובל פי"א ה"א מהירושלמי, דהמוכר שדהו בזמן שהיובל נוהג אסור ללוקח לחפור בה בורות שיחין ומערות משום דבעינן ושב לאחוזתו. מ"מ במוכר שדהו בזמן שאין היובל נוהג, מותר לו לחפור בה בורות, אע"פ שאם יתחדש דין היובל לא יתקיים ושב לאחוזתו, מ"מ עתה בזמן שאין היובל נוהג אין זה מוטל עליו [ומיד כשיבוא זמן שהיובל נוהג, יאסר לחפור]. והכי נמי לענין האיסור דלא תמכר לצמיתות, דאע"פ דקושטא דמילתא דכאשר יהיה היובל נוהג תחזור השדה, מ"מ עתה שאין היובל נוהג מי שמוכר לצמיתות אינו עובר בלאו הזה.

והנה הראשונים (רמב"ן מכות ג: ומובא בספר החינוך מצוה של"ט) כתבו דלא מהני מכירה בתנאי על מנת שלא יחזור ביובל, ובטעם הדבר כתבו הרמב"ן והחינוך שם דכיון דהאיסור למכור לצמיתות הוא גם על הקונה וגם על המוכר, אין ביד המוכר למחול ולא הוי דבר שבממון, והרשב"א בב"מ עט. כתב הטעם דכיון דכתיב "והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ" אין אדם מתנה על דבר שאינו שלו.

ויל"ע איך הדין במוכר בזמן שאין היובל נוהג, על מנת שלא יחזור ביובל, דלפי"ד הרמב"ן והחינוך הנ"ל הטעם דלא מהני תנאי הוא משום דהמוכר מוזהר בלא תמכר לצמיתות, א"כ בזה דליכא אזהרה וכמו שנתבאר י"ל דיכול להתנות. אך באמת זה אינו, דלא עצם עבירת הלאו היא המונעת את התנאי, אלא דממה שהזהירה התורה גם את המוכר ש"מ דהאיסור הוא כלפי שמיא ולא לטובתו וא"כ אי"ז דבר שבממון, גם היכא דליכא לאו בפועל, ופשוט.

וכן מוכח מיניה וביה, שהרי כדברי הראשונים הנ"ל מוכח מהגמ' בב"ב הנ"ל דאל"כ מ"ט לא משני שפינחס קנה על מנת שלא ישוב ביובל. ומדלא משני שקנה בז' שכיבשו על מנת שלא יחזור ביובל, ש"מ דאי"צ איסור בפועל, וכנ"ל.
​

◆ ◆ ◆​

והנה במשנה למלך שם הקשה על דברי הגמ' הנ"ל דליכא למימר דמיזבן זבן משום דא"כ שדה חוזרת ביובל ונמצא צדיק קבור בקבר שאינו שלו, תיפו"ל דאינו יכול כלל לחפור את הקבר משום דכתיב "ושב לאחוזתו", ותירץ המל"מ די"ל שעשה כן ברשות.

והקשו עליו הרי לא מהני תנאי על מנת שלא יחזור ביובל, וא"כ הוא הדין דלא מהני תנאי על מנת שיחפור בורות דהא עי"ז לא יחזור ביובל. ובחת"ס חו"מ סי' קל"א כתב לדינא דלא מהני בזה תנאי וכן צידד במנ"ח מצוה של"ט. אמנם בברוך טעם (בדין קנין פירות כקנין הגוף) כתב דדוקא על מכירה לצמיתות שלא יחזור ביובל כלל מוזהרים המוכר והלוקח, אבל על חפירת בורות דאין בזה לאו והוא דין נוסף מדכתיב ושב לאחוזתו, על זה לא הוזהר המוכר. ואפשר דזה תלוי בטעמים, דמ"מ לשיטת הרשב"א דהא דלא מועיל תנאי הוא משום דאין אדם מתנה בדבר שאינו שלו מדכתיב כי לי הארץ, א"כ זהו גם לענין חפירת בורות.

אך בעיקר הענין ראיתי לבאר דדברי המל"מ אינם ענין לזה, דאםילו אי נימא דלא מהני תנאי על מנת לחפור בורות, היינו דוקא לענין שיהיה ללוקח קנין בקרקע שיוכל לחפור בורות בעל כרחו של המוכר אפילו אם יחזור בו, אבל אם המוכר נותן לו רשות לא גרע ממי שנותן רשות לחבירו לחפור בשדה שלו בעודו הבעלים, וכי יש איסור בדבר, וק"ל.​

 

[גרינפלד]

א"כ מדוע לא משכחת לה איסור זה במוכר בזמן הזה, והתנה שגם אם ינהוג ויבוא היובל לא תחזור השדה.

לחץ כדי לכווץ...

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:

ובחזו"א שביעית סי' כ"א סק"ב כתב, דאפשר דשייך לא תמכר לצמיתות אף בזמן שאין היובל נוהג, כיון דקדושת הארץ קיימת ואילו חזרו ישראל על אדמתן וכל אחד יכיר את שלו נהוג יובל ואין צריך קידוש חדש. אך בחינוך מבואר דאין עובר אלא בזמן שהיובל נוהג, וכנ"ל.​

 

[גרינפלד]

והנה הראשונים (רמב"ן מכות ג: ומובא בספר החינוך מצוה של"ט) כתבו דלא מהני מכירה בתנאי על מנת שלא יחזור ביובל, ובטעם הדבר כתבו הרמב"ן והחינוך שם דכיון דהאיסור למכור לצמיתות הוא גם על הקונה וגם על המוכר, אין ביד המוכר למחול ולא הוי דבר שבממון, והרשב"א בב"מ עט. כתב הטעם דכיון דכתיב "והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ" אין אדם מתנה על דבר שאינו שלו.​

לחץ כדי לכווץ...

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
ויל"ע לענין עבד עברי הנמכר בזמן שהיובל נוהג על מנת שלא יצא ביובל, האם יועיל התנאי, וי"ל לפי"ד הרשב"א דגם בזה הוי מתנה על דבר שאינו שלו כיון דכתיב כי לי בני ישראל עבדים, ואין ישראל יכול למכור עצמו לעבד אם לא באופנים שגזרה התורה, א"כ אין יכול להתנות על זה.

ויש להסתפק האם מועיל בעבד עברי תנאי על מנת שאין לך עלי מזונות, כמו שמועיל באשה דהוי דבר שבממון על מנת שאין לך עלי שאר כסות ועונה, או דאין זה מועיל. ויסוד הנידון די"ל דכשאין האדון זן את העבד עברי, העבד אינו חייב לעבוד, א"כ כמתנה שיוכל העבד לומר לו עשה עמי ואיני זנך, הוא מוכר את עצמו ליותר ממה שהתורה נתנה רשות, או דנימא דאין זה שינוי בעצם הקנין, דזה הוא אותו הקנין של עבד עברי, ורק לא חל חיוב מזונות שהוא דבר בפני עצמו והוא דבר שבממון, והוי כמו שהתנה על מנת שאין לך עלי הענקה דשפיר מועיל דהוי דבר שבממון כמ"ש המקנה בקידושין (טז:).

והנה הרא"ש בקידושין פ"א סי' כ"ז כתב דאע"פ שאמרו דהקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו דחייב לזונו מזונות מעולים כמו שהוא אוכל, מ"מ יכול להתנות על זה שלא יתחייב כל כך, והוכיח כן ממה שמצינו בפועל צא ואמור להם עד שלא יתחילו במלאכה על מנת שאין לכם עלי אלא פת וקטנית. והנה בדבריו מבואר דמועיל תנאי על מזונות מעולים שלא יהיה חייב, אבל שלא יתן לו מזונות כלל ויאמר לו עשה עמי ואיני זנך זה אין מפורש ברא"ש שמועיל.

ובמאירי בקידושין כ.כתב דהך מילתא דכקונה אדון לעצמו הוא מידת חסידות אבל אם לא עשה כן אין העבד יכול לכופו על זה בדין, ולכן מהני בזה תנאי ואינו כמתנה על מה שכתוב בתורה. לפי"ז משמע דעל מזונות שהוא חייב מן הדין לא מהני תנאי. ואפשר לומר דהביאור כנ"ל, דעבדי הם ולא עבדים לעבדים, ואינו יכול להתנות שיתחייב לעבוד בעשה עמי ואיני זנך.​

 

[גרינפלד]

מותר לו לחפור בה בורות,

לחץ כדי לכווץ...

כן כתב הגרש ירחים (גיטין מח, א), עיי"ש מה שביאר לפי זה.

 

[גרינפלד]

והנה במשנה למלך שם הקשה על דברי הגמ' הנ"ל דליכא למימר דמיזבן זבן משום דא"כ שדה חוזרת ביובל ונמצא צדיק קבור בקבר שאינו שלו, תיפו"ל דאינו יכול כלל לחפור את הקבר משום דכתיב "ושב לאחוזתו", ותירץ המל"מ די"ל שעשה כן ברשות.​

לחץ כדי לכווץ...

ולכאורה למש"כ ה'מגדלות מרקחים' שבשבע שכבשו ושבע שחלקו אין איסור לחפור - אם כן היה אפשר להעמיד שחפר אז.

ואם כן מהמל"מ משמע שלא סבר כן, ומ"מ הרווחנו מה'מגדלות מרקחים' [שכיוון לגרש ירחים] תירוץ על קושיית המל"מ.

 

[גרינפלד]

ולכאורה למש"כ ה'מגדלות מרקחים' שבשבע שכבשו ושבע שחלקו אין איסור לחפור - אם כן היה אפשר להעמיד שחפר אז.

ואם כן מהמל"מ משמע שלא סבר כן, ומ"מ הרווחנו מה'מגדלות מרקחים' [שכיוון לגרש ירחים] תירוץ על קושיית המל"מ.

לחץ כדי לכווץ...

מיהו למה שביאר ה'מגדלות מרקחים' את תירוץ המל"מ שזו סברא פשוטה, א"כ י"ל דהמל"מ תי' עדיפא מינה, וא"כ לא מוכח שהמל"מ פליג על הגרש ירחים.