"בכל הדורות, נזהרו שלומי אמוני ישראל, שלא לשנות כקוצו של יו"ד בלשון הקודש,
בידיעה ברורה שבכך עלולים להחריב את העולם, ולשם כך פיתחו שפות דיבור יום
יומי, כדי ליחד את לשון הקודש, לדברים שבקדושה בלבד, עד אשר "ובני פריצי עמך,
ינשאו להעמיד חזון ונכשלו - קמו מרשיעים, ורבו המתפרצים, וברגל גאוה רמסו את
כל הקדוש והיקר לנו, שלחו יד בלשון קודשנו, הוסיפו וגרעו, חידשו וביטלו, טמאו את
היכל הקודש, ופסלו במגעם את טהרת הלשון. עיין במאמרו הנוקב של האדמו"ר מסאטמר
זצ"ל בספרו "ויואל משה" - מאמר לשה"ק.
מלחמת "הקודש" שניהלו אנשים אלו, להחדרת העברית כשפת הדבור בעם, היתה
במטרה מוצהרת להשתלט על רוחו של העם היושב בציון, וכך קבע נשיא ההסתדרות
הציונית, בהרצאה שמסר בווינה אב תרע"ג
"שלטון השפה העברית בארץ ישראל, הוא לא רק שלטון של שפה, אלא גם כח
פוליטי גדול שקובע את חותמו על הארץ, ובמידה ידועה מקנה אותה אל העם המדבר
בה. התרשלות והיסח הדעת במקצוע מכובד זה, הינם לא רק דלדול התרבות, אלא גם
דלדול הכוחות המדיניים, ורפיון העבודה הפוליטית".
וכך הצהיר בועידת צירי רוסיה, מיסד בית"ר: "אין כאן רק ענין של תרבות אלא ענין
מדיני, של קיום האומה כגורם מדיני, הזכויות הראשונות שיכולה אומתנו לקבל כאומה
מדינית, הינה הזכות ללשון לאומית".
"חיכך כיין הטוב - דובב שפתי ישנים"19 כשם שיין נפסל לשמוש עקב מגע זר, כך
השפה נטמאת, כאשר חלו בה ידי מרשיעי ברית הלשון, אשר בזדון לבם, מוסיפים פשע
על פשע, לכנות את לשון העילגים שהמציאו "החייאת הלשון"! - עליהם נמליץ "ונבחר
.
מוות מחיים"
העברית המדוברת לא זו בלבד שאינה מסייעת לדובריה להבין אל נכון את כתבי
הקודש, הרי היא מהווה מחסום להבנה זו! סילוף כוונת המילים, כה חדר להכרתינו, שאין
אנו מעלים על דעתנו, שיש צורך לבדוק את נכונות כוונת המילה הקדושה, ההסבר
המקובל הינו מושכל ראשון, וכאשר היסוד לקוי, הבסיס מוטעה, אין כל תקוה להבנה
ישרה של דברי אלוקים חיים.
זכורני, לפני שנים אחדות, הסבו על שולחני שני בחורי ישיבה מארה"ב, דוברי
אנגלית ואידיש בלבד, וכן שנים מבני הלומדים בארה"ק בישיבות הקדושות, ובחנתי את
הסועדים מהו הפרוש הנכון של המילה "שוליים"מילה תנכית, הנפוצה גם בגמרא שלא
להפתעתי, שני בני, דוברי העב"מ, שגו בפירוש המדוייק של המילה, ואילו תושבי חו"ל,
אכן ביארוה נכון!
חוששני, שאם הייתי שואל מה פירוש המילה "עיקרים" גם כאן הייתי נוכח בפירוש
השגוי של ילידי הארץ, הסוברים שיתר התורה הינה טפלה ולא "עיקרית"...
מי מבני ארצנו, אינו יודע מהו אקדח ומהי אריזה? מהו לפתן ומהי בלורית? מהו
חישול ומהי חדירה? מהו מוקד ומהי מריצה? מהו פוך ומהי רעמה? מהי פעולת המרביץ,
ומהי פעולת המתמודד? מי הוא עורך הדין ומי המסגר והשרברב? מי מבני ארצנו, מעלה
בדעתו שאין כל קשר בין ידיעותיו ביחס למילים אלו, ובין הסברם היחידי הנכון בשפת
התורה וחז"ל?
"גלות הלשון", "שפחה כי תירש גבירתה"הנה חלק מ"גלות הרוח" של דורנו דור
.
ה"חשך המכסה ארץ, וערפל לאומים", טרם "ועליך יזרח ה'"
אודה ואבוש שגם אני "מן המשכילים יכשלו". כיליד הארץ וכמדבר בלשון עמו
קשה לי לזהות את המילים השגויות, ולעיתים הנני תמה על עצמי, כאשר מגלה הקב"ה
את עיני, לראות נכוחה מילה נוספת, כיצד יתכן שעד כה לא חשתי בסילוף המשמעות?
והעולה על כולנה שכאשר הנני מבאר את המשמעות הנכונה הריני חוזר ומשתמש בעברית
המשובשת לצורך באור הדברים כ"טובל ושרץ בידו",... כה עמוקה היא גלות הלשון!
קושי נוסף לאתר את המילים השגויות נובע מהשינויים הבלתי פוסקים בעב"מ.
מטבעות לשון ומושגים שהיו ידועים ומקובלים בין דוברי העברית במאה הי"ט למנינם,
ואפילו במחצית הראשונה של המאה העשרים למנינם, פסקו, לעיתים, להיות שימושיים
בימינו, ואיש אינו יודע את כוונתם הנכונה.
מי יבין כיום בטוי כמו "חד גדיא" )כלא(? לא רבים יזהו "בית כסא" עם "שרותים",
"טראסק" עם מהומה, "גרוס" עם תריסר בריבוע, "פבריקה" עם "מפעל", "עלים" עם
דפים, "בית עין" עם משקף, "שררה" עם פקיד בכיר, "פדיון" עם מתת לרבי, "בר מינן"
עם הנפטר, "אמה" עם סבון נוזלי, ו"אקונומיקה" עם חסכנות! אולי יש המכיר ומבין את
המילה "ספיחס"?...
להלן דוגמת קטע מאחד ה"סופרים", ש"יצירותיו" נלמדות למבחני הבגרות בספרות:
"לא תטחרו? - דיכי, סיפור בלא בושה לומר, גבור ממך, עמד היות - אלו נערים ישכם
כמותכם, הידין בתכף לזו זו - יא! אדהכי! האידנא שבו על ידי, היכמה שניכם קוזקים
נאים, גלל כן - דיכי הרי ישן היה לחדא לחדא - זו לזו זו מלאכה, באפשר לאמר! - הוציאו
לי הדלי, כאשר אנוכי, פלי דבר, הרי לי שעה מוכה מעלה ומעלה, כמה בי כוחי, כמה
כאשר רגז כלומר יצא בין האכרים, הכי כך הכי, אכדין משמע אין אדמה לעם, לחוד, עמד
היות, לפריצים, והכי זה צד כך? ולא ידע הרי, דיכי הלכה, הרי בלי מדעו נעשה הכל,
כאשר אומרים לו שם מילים שונות, מביעים, כלומר: והוא בלי ידע, מבלי יוכלה שמע,
לידע כלום" - כמדומני, שקשה לבן דורנו להבין אפילו אחד המשפטים שבקטע זה, וכן
את המשפט הבא "צורת הבטוי להתברכות ועקרון השוויון לצדדים בה"...
כלומר: כל הנאמר בקונטרס זה, הינו נכון לתקופתינו בלבד, יתכן בהחלט שבמהלך
השנים הבאות עד ביאת גואל צדק בב"א, יחולו שינויים נוספים, הן שבושי משמעות והן
תיקוני משמעות.
עלינו לדעת, שבנוסף לאמור חלו שינויים וחידושים גם בכללי הניקוד,
בהגדרות שוא נע - שוא נח, קמץ קטן וקמץ גדול, חולם ושורוק, דגש קל אחר אהו"י,
נסוג אחור, וכד' כך בכללי מלעיל - מלרע, בסיומות זכר ונקבה, יחיד רבים, החלפת בניני
הפועל, ויש שבקשו לבטל לחלוטין את מילת היחס "את", הגרש הפך לסימן למבטא שונה
של האות )אפוסטרופ(, והגרשיים לסימון ראשי תיבות.
השם יצילנו מהם...
