חידה בהלכה מצוה שיכולה לעשות ע"י אחרים (4 צופים)

[חזיא לרדיא]

על איזה מצוה דאו' כתוב בהלכה {לא לכו"ע} שחייב לעשותה אפי' שיכולה לעשות ע" אחרים ואין לו לחשוש מביטול תורה.

 

[חרש המדבר]

מת מצווה?

 

[מנחם שרייבער]

ללמדו אומנות וכו כל מה שכתוב שם במשנה בקידושין ללמדו תורה ברית מילה וכיוצא בזה

 

[חזיא לרדיא]

מת מצווה?

כתוב שהכל חייבים, אבל מה המקור שאם יש אדם אחר שיכול לעשות מ"מ מחויב לבטל תורה בשביל זה?

 

[מנחם שרייבער]

בהלכות שבת פסק השו"ע (סימן רנ סעיף א), "ישכים בבוקר ביום שישי להכין צרכי שבת. ואפילו יש לו כמה עבדים לשמשו, ישתדל להכין בעצמו שום דבר לצרכי שבת כדי לכבדו. כי רב חסדא היה מחתך הירק דק דק, ורבה ורב יוסף היו מבקעין עצים, ורב זירא היה מדליק אש, ורב נחמן היה מתקן הבית ומכניס כלים הצריכים לשבת ומפנה כלי החול. ומהם ילמד כל אדם ולא יאמר לא אפגום כבודי, כי זהו כבודו שמכבד השבת".

וכתב בביאור הלכה (שם ד"ה ישתדל) וז"ל: "בהרמב"ם איתא על דין זה בלשון חייב [שזהו לשונו בפרק ל', אע"פ שיהיה אדם חשוב ביותר ואין דרכו ליקח דברים מן השוק ולא להתעסק במלאכות שבבית חייב לעשות דברים שהן לצורך השבת בגופו שזה הוא כבודו. חכמים הראשונים, מהן מי שהיה מפצל העצים לבשל בהן, ומהן מי שהיה מבשל או מולח בשר או גודל פתילות או מדליק נרות, ומהן מי שהיה יוצא וקונה דברים שהן לצורך השבת ממאכל ומשקה אע"פ שאין דרכו בכך וכו', ע"ש]. והכוונה על איזה דבר מן הדברים. ועיין בקידושין מ"א דקאמר שם מצוה בו יותר מבשלוחו. ואפשר דלהרמב"ם גם כן לאו חוב גמור הוא, אלא כעין חובה משום כבוד שבת. וסברת הרמב"ם, דאי לאו הכי לא היו מבטלים כל הני אמוראים תורתן עבור זה, ומכל מקום לא הוי זה חובה גמורה. ותדע דלא אשכחן בגמרא בשם חובה, כי אם על הדלקת נר בשבת בדף כ"ה ע"ב ולענין ג' סעודות בדף קי"ז ע"ב, ומכל מקום צ"ע".

 

[חזיא לרדיא]

ללמדו אומנות וכו כל מה שכתוב שם במשנה בקידושין ללמדו תורה ברית מילה וכיוצא בזה

לכאו' זה לא נקרא יכולה לעשות ע"י אחרים, משום שזה מצוה שמוטלת דווקא על האב.

 

[חזיא לרדיא]

בהלכות שבת פסק השו"ע (סימן רנ סעיף א), "ישכים בבוקר ביום שישי להכין צרכי שבת. ואפילו יש לו כמה עבדים לשמשו, ישתדל להכין בעצמו שום דבר לצרכי שבת כדי לכבדו. כי רב חסדא היה מחתך הירק דק דק, ורבה ורב יוסף היו מבקעין עצים, ורב זירא היה מדליק אש, ורב נחמן היה מתקן הבית ומכניס כלים הצריכים לשבת ומפנה כלי החול. ומהם ילמד כל אדם ולא יאמר לא אפגום כבודי, כי זהו כבודו שמכבד השבת".

וכתב בביאור הלכה (שם ד"ה ישתדל) וז"ל: "בהרמב"ם איתא על דין זה בלשון חייב [שזהו לשונו בפרק ל', אע"פ שיהיה אדם חשוב ביותר ואין דרכו ליקח דברים מן השוק ולא להתעסק במלאכות שבבית חייב לעשות דברים שהן לצורך השבת בגופו שזה הוא כבודו. חכמים הראשונים, מהן מי שהיה מפצל העצים לבשל בהן, ומהן מי שהיה מבשל או מולח בשר או גודל פתילות או מדליק נרות, ומהן מי שהיה יוצא וקונה דברים שהן לצורך השבת ממאכל ומשקה אע"פ שאין דרכו בכך וכו', ע"ש]. והכוונה על איזה דבר מן הדברים. ועיין בקידושין מ"א דקאמר שם מצוה בו יותר מבשלוחו. ואפשר דלהרמב"ם גם כן לאו חוב גמור הוא, אלא כעין חובה משום כבוד שבת. וסברת הרמב"ם, דאי לאו הכי לא היו מבטלים כל הני אמוראים תורתן עבור זה, ומכל מקום לא הוי זה חובה גמורה. ותדע דלא אשכחן בגמרא בשם חובה, כי אם על הדלקת נר בשבת בדף כ"ה ע"ב ולענין ג' סעודות בדף קי"ז ע"ב, ומכל מקום צ"ע".

וכתב בשער הציון [שם ס"ק ט'] ונראה וכו' דלא שייך בזה מצוה שיוכל לעשות ע"י אחרים וכו' עיי"ש

 

[מנחם שרייבער]

באיזה גמרא זה מועד קטן ? שמצוה שיכול לעשות על ידי אחר אין לבטל תורה

 

[חזיא לרדיא]

מו"ק ט: ובתוספות רא"ש שם

 

[חכם לכשירצה]

לכאו' זה לא נקרא יכולה לעשות ע"י אחרים, משום שזה מצוה שמוטלת דווקא על האב.

למה זה נקרא מוטל על האב אין ענין בללמד יש ענין שיהיה לו אומנות להתפרנס.

 

[חזיא לרדיא]

למה זה נקרא מוטל על האב אין ענין בללמד יש ענין שיהיה לו אומנות להתפרנס.

ולטעמיך אי"ז דוחה כלל ת"ת, משום שיכול להשכיר לו מלמד שילמדו אומנות.

 

[חכם לכשירצה]

ולטעמיך אי"ז דוחה כלל ת"ת, משום שיכול להשכיר לו מלמד שילמדו אומנות.

חלק ממצות האב זה ללמדו תורה, והרי חז' שמשכיר לו מלמד