תזריע האם מותר לאשה למול בשבת (3 צופים)

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
בחידושי בן אריה סי' ט"ז אות ל"ב כתב לדון, לפי"מ דקי"ל (עי' ע"ז כז. ושו"ע יו"ד סי' רס"ד ס"א) דאשה כשרה למול, אבל אינה מצווה במצות מילה (קידושין כט. ושו"ע יו"ד סי' רס"א ס"א), האם מותר לה למול בשבת, שהרי אינה מצווה בכך, וא"כ אין אצלה מה שידחה את השבת.

והביא שם שדעת המקנה בקידושין כט. שגם אשה מצוה למול בתורת בי"ד, ורק מהחיוב המיוחד למול את הבן נתמעטה, אבל אם האב לא מל, שהבי"ד חייבים למולו, ובי"ד לאו דוקא אלא הוא הדין כל ישראל, מזה לא נתמעטה אשה, ולפי"ז יכולה אשה למול בשבת. אמנם הביא שבתוס' שם מבואר דלא המקנה הנ"ל, אלא דאשה פטורה לגמרי, ולפי"ז כתב דלכאורה אשה אינה יכולה למול בשבת. וכן בשו"ת צפנת פענח ח"ב סי' כ"ג מסתפק בזה, האם אשה יכולה למול בשבת, האם עצם קיום המצוה בבן דוחה, או החיוב על הגברא שמל דוחה.

והנה בספר תיבת גמא [לבעל הפמ"ג] בפרשתינו כתב דהא דמילה דוחה שבת אינה מדין דחיה, אלא משום שמילה "הותרה" בשבת, דאל"כ איך יכול אחר שאינו האב למול בשבת, הרי המצוה אינה אלא על האב או על הבית דין. והיינו דהפמ"ג ס"ל דהחיוב למול אם לא מל האב הוא על הבי"ד דוקא ולא על כל אדם מישראל, ואעפ"כ דוחה. והנה לפי דבריו מבואר דבכדי למול בשבת אי"צ חיוב על הגברא, וא"כ פשוט דהוא הדין שאשה יכולה למול, דאין חילוק בין שאר אדם אחר שאינו אב לבין אשה, ועל כרחך דמילה הותרה בשבת גם למי שאינו מחוייב.

אך לפי"מ שנראה מדברי הרמב"ם בפיהמ"ש בשבת סוף פרק י"ט דאם לא מל האב החיוב הוא על כל אדם ולאו דוקא על בית דין [וכדברי המקנה הנ"ל], א"כ י"ל דדוקא מי שמחוייב ולא אשה שהיא פטורה.
​

◆ ◆ ◆​

ולכאורה יש להוכיח דמותר, דהנה לגבי שחיטת פסח, שהיא דוחה את השבת, לא מצינו דדוקא הבעלים רשאים לשחוט בשבת ולא אדם אחר, ועי' פסחים עב. וברש"י שם ד"ה בפסח, שמבואר שאדם שמצא פסח בעזרה רשאי לשחטו לשם מי שהוא. והרי בקרבן פסח אין החיוב פסח של אדם זה מוטל על כל ישראל, ואעפ"כ הותר, ועל כרחך דהותרה לגמרי, וכל שעל ידי זה מתקיימת חובת פסח ויוצא הבעלים ידי מצוותו סגי בכך, דמה שהוא מקיים על ידי כן את המצוה זה מה שדוחה.

[ולפי"ז פשוט דגם אשה, אפילו למ"ד שנשים בפסח רשות, מותר לה לשחוט קרבן פסח של אחרים בשבת, דאין לחלק בין אשה לבין אדם אחר, דשניהם אינם מצווים על פסח זה]. וא"כ הוא הדין במילה, מה שמתקיימת מצות מילה של התינוק הוא מה שדוחה שבת, וצ"ע.​

 

[גרינפלד]

וא"כ הוא הדין במילה, מה שמתקיימת מצות מילה של התינוק הוא מה שדוחה שבת, וצ"ע.

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:

ואולי יש לחלק דבקרבן פסח בע"כ התירה התורה לאחרים לחלל את השבת עבור הקרבן, שהרי כהנים ג"כ מקריבין את הקרבן, ומקטירין האימורים. אמנם באמת שם מצות הקרבתו דוחה ולא מצות הבעלים שיוקרב עליהם קרבן פסח, והרי הבעלים כבר יצאו ידי חובה בזריקת הדם, אלא דהוי קרבן שהקרבתו דוחה שבת, ומצות ההקרבה מוטלת על הכהנים, ויל"ע בכל זה.​