ל"ג בעומר ל"ג בעומר בבית המדרש או בקבר הרשב"י? (5 צופים)

[הפקדתי ש.]

בספר מחשבת מוסר (משיחותיו של הרב שך) בפרשת קדושים הביא את שיחת מרן הגרא"מ שך בנוגע לאירועי ל"ג בעומר, ובפרט הילולת הרשב"י.
בשיחה מסיק "האבי עזרי" ללמוד מהחזון איש -שלא נהג ללכת למירון בל"ג בעומר, שאין הלכה כזאת..
תוכן דבריו, שאילו מרן החזון איש שדקדוקו בהלכה ידוע לכולם -ועם זאת- לא נהג ללכת למירון, כנראה שאין הלכה או דין "ללכת למירון בל"ג בעומר"....
(מה שלא הזכיר שם את הנהגת מרן הגרי"ז, ייתכן שהנהגת החזו"א שהיא הנהגת פוסק, יש תוקף חזק וגדול, ואם כך, כוונת הרב שך נוגעת לגדרי ההלכה ממש...הווי אומר אם עובר על ביטול תורה או לא...ובענין השטחות בקברי צדיקים התיחס במק"א שם שאין בכחם לדחות ת"ת וכל ענינם אינו אלא בבין הזמנים)

וכאן עולות שתי שאלות, שראוי לעמוד בהם וללבן אותם.
(רק נבהיר, אותם מגזרים קדושים בעמ"י כמו החסידים, או חלק מהירושלמים, שנוהגים ללכת כפי מצוות רבותיהם, שלא לדבר על ההולכים בשיטת האר"י, אין הדברים נוגעים לגביהם. כל שאלתי מתיחסת לאותם בני תורה שמרן החזו"א והרב שך ושאר רה"י הם מורי דרכם.)

א. איך ייתכן אם כך שאברך בעוד ששהה בישיבה הוא נשמע לדעת רה"י, ובל"ג בעומר נשאר מול הסטנדר והגמרא. ולאחר חתונתו מורה לעצמו אחרת מכפי שנהג עד כה.

ב. האם ידוע על ראש ישיבה חשוב, שכן נותן גושפנקא לענין הזה (בהקצנה) או לחילופין לא מעכב מבחוריו ללכת למירון. (עיקר השאלה מתיחסת לגבי בחורים צעירים. רה"י שיניח לאלטער שתקוע בשידוכים לשפוך את נפשו מול ציון הרשב"י זה קצת שונה ואולי.. מובן).

כתב מרן החזו"א בקובץ אגרות א' אות ג' "ללמוד שעה אחת ולהפסיק שעה אחת הוא קיום התוהו, האפס וההעדר. הרי זה זורע ושולח עליהם מים לסחפן. שעיקר הלימוד הוא התמידי והבלתי נפסק, בלימוד התמידי הוא סוד הקדושה וזה שעושה תורתו קרעים קרעים אסף רוח".
ואחרי שרבינו החזו"א הציב לנגד עינינו את החסרון הגדול בהפסק הלימוד לשעה, מה יש להוסיף בגנותו של הפסק הלימוד בתוך הזמן במשך יום שלם (לנוהגים כמותו)

 

[מנורה בדרום]

איך ייתכן אם כך שאברך בעוד ששהה בישיבה הוא נשמע לדעת רה"י, ובל"ג בעומר נשאר מול הסנטדר והגמרא. ולאחר חתונתו מורה לעצמו אחרת מכפי שנהג עד כה.

תמיד הוא רצה ליסוע רק שהישיבה מנעה בעדו, עכשיו שאין את המחסום הזה הוא נוסע

 

[אחד יחיד]

בספר מחשבת מוסר (משיחותיו של הרב שך) בפרשת קדושים הביא את שיחת מרן הגרא"מ שך בנוגע לאירועי ל"ג בעומר, ובפרט הילולת הרשב"י.
בשיחה מסיק "האבי עזרי" ללמוד מהחזון איש -שלא נהג ללכת למירון בל"ג בעומר, שאין הלכה כזאת..
תוכן דבריו, שאילו מרן החזון איש שדקדוקו בהלכה ידוע לכולם -ועם זאת- לא נהג ללכת למירון, כנראה שאין הלכה או דין "ללכת למירון בל"ג בעומר"....
(מה שלא הזכיר שם את הנהגת מרן הגרי"ז, ייתכן שהנהגת החזו"א שהיא הנהגת פוסק, יש תוקף חזק וגדול, ואם כך, כוונת הרב שך נוגעת לגדרי ההלכה ממש...הווי אומר אם עובר על ביטול תורה או לא...ובענין השטחות בקברי צדיקים התיחס במק"א שם שאין בכחם לדחות ת"ת וכל ענינם אינו אלא בבין הזמנים)

וכאן עולות שתי שאלות, שראוי לעמוד בהם וללבן אותם.
(רק נבהיר, אותם מגזרים קדושים בעמ"י כמו החסידים, או חלק מהירושלמים, שנוהגים ללכת כפי מצוות רבותיהם, שלא לדבר על ההולכים בשיטת האר"י, אין הדברים נוגעים לגביהם. כל שאלתי מתיחסת לאותם בני תורה שמרן החזו"א והרב שך ושאר רה"י הם מורי דרכם.)

א. איך ייתכן אם כך שאברך בעוד ששהה בישיבה הוא נשמע לדעת רה"י, ובל"ג בעומר נשאר מול הסנטדר והגמרא. ולאחר חתונתו מורה לעצמו אחרת מכפי שנהג עד כה.

ב. האם ידוע על ראש ישיבה חשוב, שכן נותן גושפנקא לענין הזה (בהקצנה) או לחילופין לא מעכב מבחוריו ללכת למירון. (עיקר השאלה מתיחסת לגבי בחורים צעירים. רה"י שיניח לאלטער שתקוע בשידוכים לשפוך את נפשו מול ציון הרשב"י זה קצת שונה ואולי..מובן).

כתב מרן החזו"א בקובץ אגרות א' אות ג' "ללמוד שעה אחת ולהפסיק שעה אחת הוא קיום התוהו, האפס וההעדר. הרי זה זורע ושולח עליהם מים לסחפן. שעיקר הלימוד הוא התמידי והבלתי נפסק, בלימוד התמידי הוא סוד הקדושה וזה שעושה תורתו קרעים קרעים אסף רוח".
ואחרי שרבינו החזו"א הציב לנגד עינינו את החסרון הגדול בהפסק הלימוד לשעה, מה יש להוסיף בגנותו של הפסק הלימוד בתוך הזמן במשך יום שלם (לנוהגים כמותו)

לכאורה הם אוחזים שיש הבדל בין הוראה כללית, להוראה פרטית לאדם שנפשו בוערת בו לעלות מירונה ביום שמחתו של רשב"י.
ואין הכי נמי, אם הוא נוסע להנאה בעלמא אין לו שום היתר.

 

[דברי התלמיד]

אגב הגר''ד שמידל סיפר בשם הגר''ש גריינמאן שהחזו''א נסע פ''א למירון בסמוך לזמן ביאתו לא''י

ועוד סיפר שהחזו''א עמד ארבעה אמות רחוק מהמצבה וסרב להתקרב וא' העיר לחזו''א שעדיין עומד בתוך ד' אמות של המצבה אז נסוג החזו''א עוד צעד אחורה

ושאל הגר''ד את הגר''ש האם זה מטעם שאסור לומר ד''ת /תפילה בתוך ד' אמות של מת או מטעם חרדת קודש אמר הגר''ש שהיה משמע כצד ב' שהחזו''א אחז שאין ראוי להתקרב אל התנא האלוקי לתוך ד' אמותיו
(ספר עמד עמדי עמ' שצח)

 

[חסיד המתחסד]

כנראה שאין הלכה או דין "ללכת למירון בל"ג בעומר"....

אני מנסה להבין באמת, ועם כל הכבוד המתבקש כלפי גדולים, כתלמיד הדן בפני רבותיו, אשאל שאלה פשוטה. מי אמר שיש 'הלכה או דין' ללכת למירון בל"ג בעומר??? להבדיל אלף אלפי הבדלות, אין גם 'הלכה או דין' להשתזף בחוף הים בחופש הגדול, ובכל זאת נהגו 'בני תורה' ללכת לשם.
ושוב שאלה לגבי 'ביטול תורה' וכי זה יותר ביטול תורה מכמה שבועות של 'בין הזמנים'? אין כאן שאלות על מנת לקנטר, אלא אנכי כחסיד פשוט לא מבין את ההקשר של הדברים. ואשמח לקבל תשובה שמניח את הדעת. תודה.

 

[למאן]

האדמורים הלב שמחה והפני מנחם מגור היו אומרים לבחורים השואלים האם אפשר לנסוע לרשבי בל"ג בעומר שר' שמעון נמצא בגמרא ואפשר ללמוד מימרות של ר' שמעון ולפעול.

 

[מעיינות]

ערוך השולחן:
ורגילין לקרותו "הלולא דרבי שמעון בר יוחאי", ובארץ ישראל מרבין בתפילה ובהדלקת נרות על קברו הקדוש. ואומרים שנסתלק ביום זה, וגם יצא מהמערה ביום זה.

 

[חרש המדבר]

אני מנסה להבין באמת, ועם כל הכבוד המתבקש כלפי גדולים, כתלמיד הדן בפני רבותיו, אשאל שאלה פשוטה. מי אמר שיש 'הלכה או דין' ללכת למירון בל"ג בעומר??? להבדיל אלף אלפי הבדלות, אין גם 'הלכה או דין' להשתזף בחוף הים בחופש הגדול, ובכל זאת נהגו 'בני תורה' ללכת לשם.
ושוב שאלה לגבי 'ביטול תורה' וכי זה יותר ביטול תורה מכמה שבועות של 'בין הזמנים'? אין כאן שאלות על מנת לקנטר, אלא אנכי כחסיד פשוט לא מבין את ההקשר של הדברים. ואשמח לקבל תשובה שמניח את הדעת. תודה.

ללכת לים הוא לצורך גשמי, משא"כ נסיעה למירון הוא עניין רוחני ויש לדון מה דוחה תלמוד תורה או נסיעה למירון.

 

[חרש המדבר]

לכאורה הם אוחזים שיש הבדל בין הוראה כללית, להוראה פרטית לאדם שנפשו בוערת בו לעלות מירונה ביום שמחתו של רשב"י.
ואין הכי נמי, אם הוא נוסע להנאה בעלמא אין לו שום היתר.

אגב, הגרי"ג זצ"ל אמר כי יש כאלה שמרגישים במירון כמו יו"כ, אך ההוראה הכללית ומנהג הישיבות לא ללכת.

 

[מבקש תורה]

ללכת לים הוא לצורך גשמי, משא"כ נסיעה למירון הוא עניין רוחני ויש לדון מה דוחה תלמוד תורה או נסיעה למירון.

טענת הרב@חסיד המתחסד היתה על הטיעון שהעלו בשם הרב שך שכיוון שהחזו"א לא נסע לל"ג בעומר למירון מוכח שאין דין כזה.
וע"ז הק' הרב הנ"ל שהרי גם לחוף הים בביה"ז החזו"א לא הלך וא"כ אין ראיה מהחזו"א,

אך אני הייתי מקשה קו' יותר חזקה מחוף הים, שהרי לכאו' גם בקבר של החזו"א, החזו"א לא היה והרי נהגו בני תורה ללכת שמה להעתיר בתפילה?!

 

[חפץ בחיים]

כאן עולות שתי שאלות, שראוי לעמוד בהם וללבן אותם

לא התבאר עניין השיח כאן כלל
עבודת השם כוללת מרכיבים רבים חלקם עיקריים כמו עסק התורה והתפילה וחלקם גורמים מסייעים בדרגות שונות וביניהם הגורמים השונים להתעוררות הלב, המוסר, האכילה השתיה והשינה, המנוחה, וכדו'
להבנתי העליה לציון הרשב"י בל"ג בעומר או בסתם יום של חול שייכת למרכיב מהסוג השני (אצל חלקים מהעם כמו אכילה שתיה מנוחה והרפיה, ואצל אחרים כמו סדר מוסר ושיחת התעוררות) ולכן הקביעה שאסור ללכת וכדו' שייכת לעולם של חינוך ובחורים שצריך לקבוע אצלם סדרי עדיפויות סולם ערכים וכדו'
אבל אדם מבוגר שסדרי עבודת השם שלו מסודרים לפניו, רשאי בהכרח לסבור שעיה לציון הרשב"י תהוה תרומה לעבודת השם שלו
מה טעם יש בהתנגדות אבסולוטית לנושא?
תמהני

 

[הצעיר שבחבורה]

גם לחוף הים בביה"ז החזו"א לא הלך

הא מנלך?
כמדו' שהלך לא רק בביה"ז.

 

[הצעיר שבחבורה]

ואחרי שרבינו החזו"א הציב לנגד עינינו את החסרון הגדול בהפסק הלימוד לשעה, מה יש להוסיף בגנותו של הפסק הלימוד בתוך הזמן במשך יום שלם (לנוהגים כמותו)

אינו שייך, החזו"א דיבר על פגיעה ברציפות הלימוד, ולא בחומרת ביטול תורה

 

[מבקש תורה]

כמדו' שהלך לא רק בביה"ז.

מקור??

 

[איש אשכולות]

מקור??

כאן מקור

 

[חקר הלכה]

החתם סופר התנגד בנחרצות ליום ההילולא שקבעו ביום ל"ג בעומר בציון הרשב"י.


שו"ת חתם סופר יו"ד סימן רלג
אמנם ידעתי כי שמעתי שעכשיו אכשיר דרי וממרחק יבואו ידרושו את ה' בעה"ק צפת ביום ל"ג בעומר בהלולא דרשב"י ז"ל ואם כי כל כוונתם לש"ש שכרם רב בלי ספק ע"ד ודיגולו ודליקו נרות עלי אהבה כמ"ש תוס' ר"פ אין מעמידין אבל מטעם זה בעצמו הייתי אני מן הפרושים כבן דרותאי שלא אצטרך להיות יושב שם ומשנה מנהגם בפניהם ושלא ארצה להתחבר עמהם בזה כי כבר כמה כרכורי' כרכר בפר"ח א"ח סי' תצ"ו בקונטרס מנהגי איסור שלו אות י"ד על המקומות שעושים י"ט ביום שנעשה להם נס מהא דאמרי' פ"ק דר"ה קמייתא בטיל אחרינייתא מוסיפי' בתמי' [ובמקומו טרחתי הרבה לקיים מנהג עיר מולדתי ק"ק פפד"מ העושים פורים ביום כ' אדר א'] ומנהג מצרי' ביום כ"ג אדר שלפע"ד דאמרי' הוא מהאי ק"ו משעבוד לחירות אמרינן שירה ממיתה לחיים לא כ"ש אבל לקבוע מועד שלא נעשה בו נס ולא הוזכר בש"ס ופוסקים בשום מקום ורמז ורמיזה רק מניעת הספד ותענית מנהגא הוא וטעמי' גופא לא ידענא ובסידור מהר"יעבץ כ' ע"פי נסתר דהוה כב"ד שכלו חייב והוה זכאי דהיינו הוד שבהוד יע"ש אלא לפ"ז הי' ראוי' לקבוע כל טוב בהגיענו לגבורות ביום תשעה למב"י אלא שבלא"ה ימי ניסן הם ואין מספידים בו ואי אתיהיב רשותא לכמוני לדבר מה שהי' נ"ל י"ל דכשם שסופרים דרך ירידה ממעלה למטה ויהי' יום הראשון חסד שבחסד לעומת זה מן נוקבי' עולים ביום הראשון מלכות שבמלכות וכן לעולם חתן וכלה יוצאים זה לקראת זה ופוגשי' זה בזה בנצח שבנצח ויום כ"ה למב"י יו"ד אייר יום בחור פסח שני ולפ"ז ביום ל"ג הוא הוד שבהוד להורדות הניצוצות ולעומת זה הוא תפארת שבתפארת להיורדים להעלות בקדש ויש לבחון כי רגילים להתחיל מנהג קצת אבילות מיום ב' אייר עד יום ל"ג לעומר והנה יום ב' אייר הוא ממש ההיפך מיום ל"ג כי אז הוא הוד שבהוד להעולים ותפארת שבתפארת להיורדי' מתחילים להתאבל וביום ח"י אייר הוא היפך [מיו' ב' אייר כי אז הוא הוד שבהוד להעולים] ושמחים בו ומה שכתבתי מהעלאה ממטה למעלה כן הוא כי כל ימי הספירה מונחים בין יום שבת ליום נון כי ממחרת השבת תספרו עד יום נון וידוע מדת שבת התחתונה ונון אימא עילאה הרי שעולים בו וכנ"ל ולפי דאי' במדרש שמיום שכלה החררה שהוציאו ממצרי' הלכו ג' ימים בלא לחם ואח"כ ירד המן אם כן היה הורדת המן ביום ל"ג בעומר וראויה לעשות לזה זכר טוב. אך הוא נגד ש"ס פר"ע ושם הארכתי מ"מ לעשותו יום שמחה והדלקה ובמקום ידוע דוקא שיהי' תל תלפיות שהכל נפנים לשם לא ידעתי אם רשאים לעשות כן והוה כעין מ"ש רלב"ח במי שנדר לקבר שמואל הנביא יע"ש וכבר עלה בלבי לומר לפמ"ש רמב"ן באגרת הנפלא שלו שכל מקום המקודש יותר מחברו חרוב ושמם יותר מחברו ע"כ הואיל ובעו"ה עדיין לא הגיע עד עתה זמן בנינו ע"כ הי' זאת כדי שלא יתישב ירושלים ביתר עז כי לא זכינו לכך מי יתן ויזכני הי"ת להיות ממישבים של ירושלים ועכ"פ לא ממהרסים וממחריבים ח"ו להאריך גלות ישראל.

 

[חקר הלכה]

ובדרשותיו (דרשות דף שצ) כתב החתם סופר כי רעידת האדמה שהתרחשה בצפת בשנת ה'תקצ"ז אירעה כעונש על כך שעולי ארץ ישראל עזבו את ירושלים ובחרו את צפת למגוריהם, ולא עוד אלא שתחת לעלות לרגל לירושלים הנהיגו לעלות בל"ג בעומר לציון הרשב"י במירון עיין שם.

 

[ירח הידען]

אני מנסה להבין באמת, ועם כל הכבוד המתבקש כלפי גדולים, כתלמיד הדן בפני רבותיו, אשאל שאלה פשוטה. מי אמר שיש 'הלכה או דין' ללכת למירון בל"ג בעומר??? להבדיל אלף אלפי הבדלות, אין גם 'הלכה או דין' להשתזף בחוף הים בחופש הגדול, ובכל זאת נהגו 'בני תורה' ללכת לשם.
ושוב שאלה לגבי 'ביטול תורה' וכי זה יותר ביטול תורה מכמה שבועות של 'בין הזמנים'? אין כאן שאלות על מנת לקנטר, אלא אנכי כחסיד פשוט לא מבין את ההקשר של הדברים. ואשמח לקבל תשובה שמניח את הדעת. תודה.

באמצע התמימע'ס???

 

[חפץ בחיים]

באמצע התמימע'ס???

כלומר?

 

[חסיד המתחסד]

באמצע התמימע'ס???

לא הבנתי