יובהר כי לא הכוונה כאן למציאות הנראית לעין, אלא למציאות הדינית והיא האמתית.
יובהר כי לא הכוונה כאן למציאות הנראית לעין, אלא למציאות הדינית והיא האמתית.
- הודעות
- 16
- תודות
- 20
- נקודות
- 5
- פותח האשכול
- #22
אתה מתכוון שה"טומאה" בכלל לא חלה על החפצא המציאותי (של הנבלה, למשל)?!
וגם לא השבת על הראי' מביצה.
וגם לא השבת על הראי' מביצה.
כשיתברר אחרת הרי התורה היא זו ש תאמר אחרת.
יש והתורה הטילה לברר הדבר יותר ויש והתורה התירה ע''י בירור הבר בחזקה. כך או כך המציאות האמיתית היא דין התורה באותו הרגע.
וכס''ת שנתגלה בו פסול שפיסולו מרגע בו נמצא הפסולת אשר לכן אי''צ להתחיל הקריאה מחדש
- הודעות
- 24
- תודות
- 45
- נקודות
- 53
אפשר להציע שחזקה היא הלכה בדיני ידיעות דכל דיני התורה מתחייבים כפי שיעור הידיעה של האדם וחזקה זה אומר שיש צד שיודע אותו וצד שכנגדו אינו יודע אותו ומתחייב ע"פ ידיעתו בצד שיודע
עוד נראה לומר שאין החזקה כלל על המציאות היא רק על הדין ולדוגמא מקווה שיהיה ספק האם יש שם עשרים סאה ורוצים להוסיף עוד עשרים סאה אז לא יהיה חזקה כיון דהחזקה היא על שם המקווה
והכוונה היא שהחזקה היא סיבה לידיעת הדין
ועיין בחזו"א יו"ד קט"ו דמבאר שם שאין החזקה עד אלא דכך הם צווי התורה שלא ישנה ידיעתו שידע אחרת
- הודעות
- 16
- תודות
- 20
- נקודות
- 5
- פותח האשכול
- #25
לא ענית על דבריי:
שאלתי האם לדבריך יוצא שאיננו דנים בכלל על המציאות (ה'לא אמיתית') של נבילה גשמית ממש, אלא רק על "מציאותם האמיתית ע"פ תורה" - כי מצד המציאות הגשמית החפץ אינו יכול "להיות" ו"להיות" בה בשעה!
ושוב, מהגמ' ותוס' ביצה הנ"ל מוכח לכאו' דלמרות החזקה יש אפשרות שיהי' אחרת (ויתגלה שהבמה טריפה).
- הודעות
- 16
- תודות
- 20
- נקודות
- 5
- פותח האשכול
- #26
תוכל לבסס את הקביעה הנחרצת הזו?
לא נתנה התורה למלאכי השרת ואל האדם נתנה אשר לו שכל האנושי ונתן לנו הקב”ה התורה ברוב רחמיו וחסדיו כפי הכרעת שכל האנושי גם כי אינו אמת בערך השכלים הנבדלים (מהקדמת הקצוה''ח).
מה שנראה בעיניים אינו בוודאות האמת המוחלטת ויש גבול לכח האדם בבירור האמת ובכ''ז התורה מצווה להגיע עד כמה שניתן ו''אין לדיין אלא מה שעינייו רואות'' ודין זה הוא אע''פ שכ''א רואה את המציאות בהתאם למצבו וסגנונו ובהשפעת כו''כ מאורעות שארעו עימו ובכל זאת פסיקת התורה היא המציאות.
יצויין שישנם כאן שלושה הגדרות שהינן אחד, שכמה באשכול זה נקטו בהם כוונתם לאותו עניין.
1. המציאות
2. דיני התורה . . כפי שיעור הידיעה
3. המציאות האמיתית והיא דין התורה
או במילים אחרות ניתן לסכם שראיית העיניים והשכל עם כל קוצר הדעת וגבול ההשגה הם בעצם כלים שנתן נותן התורה כדי להביא לידי פועל את דיני התורה.
המציאות היא הנאמר בתורה ונקבע לפי כלליה ואמות המידה לפיהן ניתן לקבוע את המציאות גם כשהיא מנגדת לנראה לעין היא התורה. דברים אלו אינם מיוסדים רק על ספרי מוסר וחסידות שבהם המפורסמות אינן צריכות ראיה, אלא סוגיות ערוכות. והדברים מפורשים בהקדמות לספרי האחרונים בעיקר.
ולתוספת ביאור, כאשר התורה קבעה שבית זה בחזקת בדוק, אף על פי שיתכן ויתגלה בו חמץ, אין עוברין עליו בב''י וב''י (ולא בגלל הביטול). כיוון שהחזקה היא המכריעה שהמציאות היא כך, ואם יתגלה שיש בו חמץ יהיה חיוב על האדם לבערו מיד באותו הרגע, כי מבוקש לפי כוחו, וכעת בכוחו לבטל את החמץ הזה.
כוחה של חזקה וקביעת המציאות כה גדול עד כדי כך שסוקלין על החזקות וודאי למר שהתורה לא תביא יהודי לידי סקילה אלא אם כן אין שום דרך אחרת להגדיר את המציאות אלא ע''י אמת מידה זו.
ולסיכום אף על פי שלעניות דעתי דברים אלו צריכים להיכתב בהרחבה באשכול אחר שכבר שייך לתחום הגות, נקודת הדברים היא שמוכרחים להגדיר את המציאות על פי אמות המידה של תורה, וכך לכאורה נקבע שאם השאלה היא האם אחד משני האנשים שהלכו בשבילים נגע בטומאה, יתכן והתשובה תהיה חיובית אבל על השאלה אם הוא טהור ודאי שהתשובה שהוא טהור
המציאות היא הנאמר בתורה ונקבע לפי כלליה ואמות המידה לפיהן ניתן לקבוע את המציאות גם כשהיא מנגדת לנראה לעין היא התורה. דברים אלו אינם מיוסדים רק על ספרי מוסר וחסידות שבהם המפורסמות אינן צריכות ראיה, אלא סוגיות ערוכות. והדברים מפורשים בהקדמות לספרי האחרונים בעיקר.
ולתוספת ביאור, כאשר התורה קבעה שבית זה בחזקת בדוק, אף על פי שיתכן ויתגלה בו חמץ, אין עוברין עליו בב''י וב''י (ולא בגלל הביטול). כיוון שהחזקה היא המכריעה שהמציאות היא כך, ואם יתגלה שיש בו חמץ יהיה חיוב על האדם לבערו מיד באותו הרגע, כי מבוקש לפי כוחו, וכעת בכוחו לבטל את החמץ הזה.
כוחה של חזקה וקביעת המציאות כה גדול עד כדי כך שסוקלין על החזקות וודאי למר שהתורה לא תביא יהודי לידי סקילה אלא אם כן אין שום דרך אחרת להגדיר את המציאות אלא ע''י אמת מידה זו.
ולסיכום אף על פי שלעניות דעתי דברים אלו צריכים להיכתב בהרחבה באשכול אחר שכבר שייך לתחום הגות, נקודת הדברים היא שמוכרחים להגדיר את המציאות על פי אמות המידה של תורה, וכך לכאורה נקבע שאם השאלה היא האם אחד משני האנשים שהלכו בשבילים נגע בטומאה, יתכן והתשובה תהיה חיובית אבל על השאלה אם הוא טהור ודאי שהתשובה שהוא טהור
- הודעות
- 245
- תודות
- 747
- נקודות
- 116
מדוע אתה שואל דווקא בחזקה
מדוע לא תשאל בעדות שאף היא אינה מועילה בתורת ברור המציאות. (ודכתב במרדכי דמשה ואהרון לא יהני אף שההסתברות היא מוחלטת)
ואף ברוב שוודאי לא מהני בתורת ברור המציאות. (ברוב דאיתא קמן וודאי ואף בדליתא קמן האיך 70 אחוז יכריעו ב100 אחוז)
- הודעות
- 245
- תודות
- 747
- נקודות
- 116
יסוד שאלתך נובע מתפיסה שהדין על המציאות קיים, וממילא האיך תוכל החזקה להכריע בשאלת המציאות (שמולידה לדין)
אך ההנחה הזו יכולה שתהיה שגוייה מיסודה,ונאמר שהמוליד לדין הוא החזקה, וממילא המסיר את הדין הוא החזקה.
ובתמצית מבחינת התורה המגדיר לחפץ דין ומהות זה חזקה רוב ועדות.
במקווה שנמדד ונמצא חסר שאומרים שכשטבל עדיין היה מלא שמעיקרא מלא איזה סברא יש הרי וודאי נחסר רק השאלה מתי
מו"ר הגרי"ח שרייבר הוכיח שאע"פ שוודאי ילפינן דין חזקה מקרא, מ"מ וודאי שהיה לחכמים סברא עוד לפני הקרא שיש דין חזקה, ורק למדנו מהפסוק שהתורה סמכה על סברה זו. והוכיח מדברי התוספות המפורסמים בחולין על הגמרא שילפינן מפרה אדומה שאזלינן בתר רובא דליתא קמן, והקשו תוספות שאולי הוא מדין חזקה ולא מדין רובא דליתא קמן, ותירצו שחזקה שלא נתבררה בשעתה אינה חזקה.
וצ"ב שאם חזקה היא גזה"כ א"כ מה"ת ללמוד מפרה אדומה דין רובא דליתא קמן, נלמד מהכא את זה גופא שחזקה שלא נתבררה בשעתה הויא חזקה,
וע"כ שזה היה ברור לחז"ל שא"א ללמוד כי אין בזה סברא שחזקה שלא נתבררה בשעתה הויא חזקה, ובע"כ שעצם דין חזקה יש בו סברה.
מה תגיד במקוה שנמדד ונמצא חסר, שוודאי היה שינוי רק השאלה מתי ועדיין יש דין חזקה
כמדומה שבחקירה זו (אם הייתה סברא קודם קרא), העמידו סברות המחלוקת כיצד ללמוד הגמ' בריש חזקת
מנין לחזקת .. משור המועד
שדייקו מדברי הראשונים האם למדו כל עיקר דין חזקה
או שחזקה נעשית בג' שע''י 'ג' משנה הגדר
או מוציא ממצב קודם (והנפק''מ באוםנים האחרונים הובאו בקצוה''ח).
אבל בתורף השיטה הייתי שמח לשמוע מהרבנים הגאונים תלמידיו שבקיאים בתורתו, האם הגרי''ח שרייבר הביא הכרעות רבות שאפשר לומר אותם מסברא, שחלקם נלמדו מקרא וחלקם לא נלמדו מקרא וע''כ אין אנו הולכים לפיהם, או שהביא רק הסברא דחזקה שיתכן ונלמדה רק מכיון שנלמדה מקרא?
- הודעות
- 16
- תודות
- 20
- נקודות
- 5
- פותח האשכול
- #35
איני מבין את ההוכחה - זה שחזקה שלא נתבררה בשעתה חזקה, לאו דוקא דזה מצד 'סברא', אלא זהו גדר הדין התורני ד'חזקה'.
ועכ"פ - אם הנך אכן תלמידו, ואם הנך מביא ראייתו דזוהי 'סברא', אולי תזכנו בסברתו?
אני לא רב ולא גאון ולא בקיא בתורתו אני שמעתי ממנו על חזקה דמעיקרא ול"ש כלל לחג"ש
זה גופא טענתו שאם כל חזקה היא גזה"כ אז אולי בפרה אדומה נתחדש שגם חזקה שלא נתבררה בשעתה חזקה היא וזה הגדר התורני שגם חזקה שלא נתבררה חזקה וכ"ה בפשטות הסברה שלנו, ומה"ת להוכיח דין רוב תחדש תוספת לדין חזקה וע"כ שיש בסיס של סברא וחיפשנו לו מקור בכתוב
עכ''פ סברא צריכה להיות בכללא דחזקא ואם זה קודם מ''ת, צריך להבין אם היה או מה עוד היה בסברא ע''ד הנ''ל קודם מ''ת
נערך לאחרונה:
טענתו המרכזית של הגרח"י שרייבר היא שה'דין' יוצר ומעמיד את ה'חפצא דאיסורא' או את ה'בעלות', זוהי דעתו גבי כלל משפטי התורה [בית היין עמ' קיג ובכתביו בכורות אות ל' באורך] ובאיסורים [מעיין גנים עמ' 102] דיני והכרעות הספיקות [מעיין גנים סי ט' אות ב'] ובממונות [ריש פ' מי שהיה נשוי].
אלא שדבריו חסרי הגיון, ומעולם לא הבנתי דבריו - באיזה שכל נוכל להבין שיש תוכן בדבר בעצמו - על ידי גזרות חיצונות שהוטלו עליו?!
אלא שדבריו חסרי הגיון, ומעולם לא הבנתי דבריו - באיזה שכל נוכל להבין שיש תוכן בדבר בעצמו - על ידי גזרות חיצונות שהוטלו עליו?!
זה שזו גם (ואפילו אולי בעיקר) גה"כ, אינו מורה שזו רק גה"כ
מה גם שעיקר היותה גה"כ, ל"ב בדיוק באיזה מישור, והיינו, שלא בהכרח כי כל עיקר החזקה היא גה"כ, ויתכן כי זה (לדוגמא) לגבי כך שיש חזקה אפילו במקרים שאין הסתברות
מה גם שעיקר היותה גה"כ, ל"ב בדיוק באיזה מישור, והיינו, שלא בהכרח כי כל עיקר החזקה היא גה"כ, ויתכן כי זה (לדוגמא) לגבי כך שיש חזקה אפילו במקרים שאין הסתברות
חברים מקוונים לאחרונה
- מחזה אברהם
- נתאי הארבלי
- צריך ביאור
- גרינפלד
- מון בלאן
- אוצר הידיעות
- יחזקאל יחזקאלי
- הצעיר שבחבורה
- נדיב לב
- אחד הלומדים
- אוצר של יראת שמים
- חיים ש
- חרש המדבר
- היא שיחתי
- אברהם בן ארוש
- למדן משורר
- ירח הידען
- והב בסופה
- בן תורה
- דבר היושר
- לי נראה
- קוצר ברינה
- עמך
- מה ידידות
- יאיר החושב
- עול תורה
- הייליג
- בן יהושע
- מוטי לייב
- עוזי ומגני
- ישראל
- החושב
- דוד המלך
- מידה טובה
- נפתלי
- רצון
- חזיא לרדיא
- ירושלמי
- חפץ בחיים
- קול מגיד
- מילין יקירין
- הכהן הגדול
- ללמוד התורה
- דברי התלמיד
- י"ג מידות
- היושב בישיבה
- אוצר המועדים
- היא אוצרו
- בנין אב
- לומד סקרן
- מן הגורן והיקב
- תשבי
- אליהו
- קהלת
- בן עלייה
- ארצישראל
- אב"ר
- מגנא ומצלא
- ירושלמי יונגרמאן
- בנימין
