מנהגים שביעי של פסח שחל בשבת (1 צופה)

[והב בסופה]

רבים הנוהגים (ע"פ הגר"א והבעש"ט ועוד) לאכול סעודה שלישית ביום שביעי ש"פ אף שאין עושים כן בשאר יו"ט
אבל השנה שחל בשבת, דממילא אוכלים שלש סעודות לכו"ע
האם בעינן לאכול סעודה רביעית בשבת ?,
דהרי הטעם המבואר ע"פ הגר"א הוא לחיבור המצה, וא"כ ע"י שאוכל רק שלש סעודות כמו שבת רגילה, אין בכך כ"כ "חביבות המצוה" וחביבות המצוה נעשית לכאורה (גם בחול) ע"י הוספת עוד סעודה שאינה בכלל סעודות היום, לשם אכילת מצה גרידא !
או דמאידך סו"ס אוכל סעודה סמוך לצאת פסח ודי בכך.
"בגלל אבות תושיע בנים ותביא גאולה לבני בניהם"

 

[מחכה]

לכאורה החיוב שבסעודה שלישית מיוסד גם על פסוקים וזה הטעם לחומרת סעודה זו שבדברי שו''ע הרב.
עפ''ז לכאורה אין יסוד להוסיף סעודה נוספת מיוחדת כיון שדי בכך שיצאו י''ח החיוב שמפסוקים אלו.

וממ''נ, מתי ניתן להספיק...
ובפרט אם נחשב בדקדוק שחציו לשם.

ושמא תאמר שסעודה שכל אכילתה היא בכלל חיבוב מצווה, היא לשם?

 

[הצעיר שבחבורה]

רבים הנוהגים (ע"פ הגר"א והבעש"ט ועוד) לאכול סעודה שלישית ביום שביעי ש"פ אף שאין עושים כן בשאר יו"ט

הוא דין 'סעודה'? או דין אכילת מצה סמוך לצאת היום?
לכאו', זהו ספיקו של מר.

 

[והב בסופה]

הוא דין 'סעודה'? או דין אכילת מצה סמוך לצאת היום?
לכאו', זהו ספיקו של מר.

אכן

 

[והב בסופה]

וממ''נ, מתי ניתן להספיק...

מי שמתפלל שחרית ב-12 ברור לא יספיק, אבל ידוע דמרן הבעש''ט היה מתפלל ותיקין רוב ימיו

ושמא תאמר שסעודה שכל אכילתה היא בכלל חיבוב מצווה, היא לשם?

בפשטות לדעת הגר''א יש מצוה בכל 'כזית'

 

[והב בסופה]

עלה בדעתי לצאת מהספק ע''י אכילת 'כזית' נוסף של 'מצה' בסוף סעודה שלישית של שבת (לפני השקיעה!)

 

[מחכה]

בפשטות לדעת הגר''א יש מצוה בכל 'כזית'

עדיין צע''ג להחיל ע''ז גדר 'לשם', דאז הרי כל עיקר המח' (חציו כולו) ליתא מצד עונג יו''ט ושאר כה''ג

ועוד,
בפשטות מה שחידש הבעש''ט הק' הוא בסעודיה דווקא ולא רק אכילת מצה גרידא, כדמוכח מהמסופר במסורת דחסידי ברסלב אודות הנס וכו' ובדברי ימי חב''ד מאכילת הסעודה בישיבת תומכי תמימים ה'תרס''ו

 

[נדיב לב]

רבים הנוהגים (ע"פ הגר"א והבעש"ט ועוד) לאכול סעודה שלישית ביום שביעי ש"פ אף שאין עושים כן בשאר יו"ט

לשון המעשה רב אות קפה
"והיה מחבב מאד מצות אכילת מצה כל שבעה, וביום טוב אחרון היה אוכל סעודה שלישית, אעפ"י שלא היה אוכל שלש סעודות בשאר יום טוב, מפני חביבות מצות אכילת מצה שזמנו הולך לו".

רק יש להעיר, שבהנהגת הגר"א במעשה רב אפשר שאזיל לשיטתו, שכל אכילת מצה הרי היא מצוה, ולא משום ענין פרידה. (ומש"כ "שזמנו הולך לו", היינו שמכאן ואילך לא מקיים מצווה באכילתה).

 

[והב בסופה]

עלה בדעתי לצאת מהספק ע''י אכילת 'כזית' נוסף של 'מצה' בסוף סעודה שלישית של שבת (לפני השקיעה!)

מה הת''ח דהכא חושבים ע''ז ?

 

[מחכה]

לכאורה זה מוכרח מטעם נוסף דבקהילותנו המפקידים להמנע ממצה שרויה, יש המקפידים לאכול מצות רק בתחילת הסעודה ולאחמ''כ להוריד את המצוות ולהרחיקן וזו בעיה עם כללות הסעודה ולזה מועיל כזית בסוף סעודה.
ויתכן שבשיו''ט יהיה כביצה

 

[והב בסופה]

. (ומש"כ "שזמנו הולך לו", היינו שמכאן ואילך לא מקיים מצווה באכילתה).

שזה ענין הפרידה ...

 

[נדיב לב]

שזה ענין הפרידה ...

זה צד אחד. ואנוכי הצעתי צד שני (כולל הסבר במילים שזמנו הולך) שזה לא ענין פרידה להיפרד מן המצות, אלא חיבוב המצווה, לחטוף עוד מצוה, וכשם שכתב בכל ז' הימים.

רק יש להעיר, שבהנהגת הגר"א במעשה רב אפשר שאזיל לשיטתו, שכל אכילת מצה הרי היא מצוה, ולא משום ענין פרידה. (ומש"כ "שזמנו הולך לו", היינו שמכאן ואילך לא מקיים מצווה באכילתה).

אגב העתקתי את כל דבריו.
מעשה רב הלכות פסח קפה
שבעת ימים תאכל מצות כל שבעה מצוה ואינו קורא לה רשות אלא לגבי לילה ראשונה שהיא חובה ומצוה לגבי חובה רשות קרי להב אעפ"כ מצוה מדאורייתא הוא וכן פירשו י"ט א"צ אות פסח במצה סוכות בסוכהג ועוד כמה ראיות והיה מחבב מאד מצות אכילת מצה כל שבעה וביו"ט אחרון היה אוכל סעודה שלישית אף על פי שלא היה אוכל שלש סעודות בשאר י"ט מפני חביבת מצות אכילת מצה שזמנו הולך לו ובמוצאי י"ט היה משתדל לטעום חמץ וכן חדש באורתא נגהי תמניסר. והיה נמנע לאכול לאחר פסח מצה שיוצאין בה ידי חובתו בפסח וכ"ז להיכרא לעשיית המצוה שאין עושין אותה להנאה אלא מפני גזירת הבורא יתעלה שמו: