לגופו של עניין.
לא ברור באמת מה המקור האמיתי לריקוד שאנו נוהגים היום. וגם אין זה מנהג הישיבות ולא מנהג בתי הכנסת [הליטאיים] הוותיקים.
וגם הרמ"א כנראה לא התכוון כל לריקודים שאנו עושים לאחר קידוש לבנה. שכך הוא כותב (סימן תכו סעיף ב': "ורוקד ג' פעמים כנגדה ואומר כשם שאני רוקד כו'", והכוונה היא שתוך כדי שאומר "כשם שאני רוקד" הוא אכן רוקד. ולא הריקודים שאנו עושים. וכך הוא גם לשון המאירי, סנהדרין מ"ב א': "ורוקד שלש רקידות כנגדה ואומר כשם שאני רוקד ואיני יכול ליגע בך כך כל המרקד כנגדי לא יגע בי".
ובלבוש אורח חיים סימן תכו, מתאר את כל סדר קידוש לבנב ולא מוזכר דבר וחצי דבר על ריקודים לאחר קידוש הלבנה, וז"ל: "ואחר כך יאמר ברוך י'וצרך, ברוך ע'ושך, ברוך ק'ונך, ברוך ב'וראך, וסימן יעקב, מפני שהלבנה סימן לו שנקראת מאור הקטן והוא נקרא ג"כ קטן, ועוד שהוא סימן לבניו שיתחדשו כמותה. ואח"כ רוקד ג' פעמים כנגדה שהוא סימן שמחה, כיון שהוא כקבלת השכינה משמחין כנגדה. ואומר כשם שאני רוקד כנגדך ואיני יכול ליגע בך, כך אם ירקדו אחרים כנגדי להזיקני לא יוכלו ליגע בי, וכיון שהוא מתפלל על אויביו שלא יוכלו ליגע בו, מתפלל שיפיל השם יתברך עליהם אימתו ופחדו. ואומר תפול עליהם אימתה ופחד בגדול זרועךד ידמו כאבן, ואחר כך אומרו למפרע כאבן ידמו זרועך בגדול ופחד אימתה עליהם תפול, ואומר כן ג' פעמים. ואח"כ יאמר גם כן סימן טוב לנו ולכל ישראל, שלום(ב) עליך, ונותנים שלום זה לזה שלשה פעמים אם הם שנים או הרבה, משום שמחה שקבלו פני השכינה. ונוהגין לומר דוד מלך ישראל חי וקיים, מפני שמלכותו נמשל ללבנה ועתיד ג"כ להתחדש כמותה, וכנסת ישראל תחזור להתדבק בבעלה שהוא הקדוש ברוך הוא, דוגמת הלבנה המתחדשת ומתדבקת עם החמה, שנאמר [תהלים פד, יב] שמש ומגן יי'(ג), וילך לביתו בלב טוב כאילו קבל פני השכינה".
אדרבה יבררו חו"ר הפורום מה המקור? מתי זה התחיל?
