כאן מתייחס הרב פלאי ללהיט 'עוד יותר טוב', "לפני 'בשלטון הכופרים' היה איזה להיט מוזר אחר של 'עוד יותר טוב' שאגב בעיני הוא הרבה יותר גרוע. כל השפה הזאת, פעם זה היה הקב"ה אנחנו אוהבים אותך, עכשיו עלינו דרגה, אתה אוהב אותנו! אתה מדבר בשמו של הקדוש ברוך הוא? זה שיח שמעולם לא נשמע. אני לא דן אם רוצים לשיר את זה בעלי תשובה, אבל מה זה שייך לבן תורה, ממתי זאת היית השפה. יש לי ביקורת קשה על השיר הזה, בעיני השיר הזה אין מקומו בבית המדרש ואין מקומו למי שלומד תורה. ואם נגיד כולם שרים את זה? הכל עניין של טרנד".
א. "השם יתברך תמיד תמיד אוהב אותי"יש למישהו ספק באהבת הקב"ה אותנו? מעולם לא נשמע דבר כזה?
יסודות היסודות וידיעת הידיעות, זה האמון שצריך להיות לנו באהבת הקב"ה אותנו.
כל החטאים, כל העוונות, כל הנפילות, הכל התחיל כשהנחש הקדמוני ערער אצל חוה את האמון בבורא. כביכול ציוויו שלא לאכול מעץ הדעת אינו לטובתם, אלא מאינטרס נגדם. הטלת הספק באהבת ה' אותנו, היא "זוהמת הנחש" שהטיל בחוה, והאופן שעל ידי זה גרם לחטא עץ הדעת. (רש"י מבאר שאמר לה כל אומן שונא את בני אומנותו – מן העץ אכל וברא את העולם. ובזה ערער את אמונם שהאיסור הוא לטובתם וממילא באהבת ה' אותם.)
גם בדור המדבר נפלו ישראל בחטא בגלל אותה סיבה "בשנאת ה' אותנו" וכו',
זה גם עיקר עניינו של עמלק. זה האופן שבו הוא מזנב בנחשלים. עיקר הקרירות והרפיון שלו זה החלשת אותו אמון. הוא הלוחש לאוזנו של יהודי כי אין ערך לתפילתו ותורתו, ואינה יקרה וחשובה בעיני ה'.
האמונה באהבת ה' אותנו שורשה בפסוקים מפורשים בכמה וכמה מקומות בתורה הקדושה, ובדברי הנביאים.
(דברים ד, ד): "בך בחר ה' אלוקיך להיות לו לעם סגולה מכל העמים אשר על פני האדמה. לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם ויבחר בכם, כי אתם המעט מכל העמים".
(דברים ז, ח): "כי מאהבת ה' אתכם".
(דברים יא, יג): "חשק ה' לאהבה אותם".
(דברים כג, ו): "כי אהבך ה' אלוקיך".
(דברים ד, לז): "ותחת כי אהב את אבותיך".
(דברים יד, א): "בנים אתם לה' אלוקיכם".
(דברים ח, ה): "וידעת עם לבבך, כי כאשר ייסר איש את בנו, ה' אלוקיך מייסרך".
(הושע יא, ד): "בחבלי אדם אמשכם, בעבותות אהבה".
(מלאכי א): "אהבתי אתכם - אמר ה'".
"אמר רבי יהודה, אלמלי הוו ידעין בני נשא רחימותא דרחים קב"ה לישראל, הוו שאגין ככפיריא למרדף אבתריה"
אָמַר רַבִּי מֵאִיר: בִּזְמַן שֶׁאָדָם מִצְטַעֵר, שְׁכִינָה מָה הַלָּשׁוֹן אוֹמֶרֶת (כְּבַיָּכוֹל)?קַלַּנִי מֵרֹאשִׁי, קַלַּנִי מִזְּרוֹעִי.אִם כֵּן הַמָּקוֹם מִצְטַעֵר עַל דָּמָם שֶׁל רְשָׁעִים שֶׁנִּשְׁפַּךְ,קַל וָחֹמֶר עַל דָּמָם שֶׁל צַדִּיקִים.
אנו משננים אותה ערב ובוקר בתפילותינו, אהבה רבה אהבתנו ואהבת עולם בית ישראל עמך אהבת, הבוחר בעמו ישראל באהבה, אוהב עמו ישראל.
הכח שלנו להמשיך להילחם ולא להתייאש מגיע מהידיעה שמכניסים בנו הצדיקים, שה' אוהב אותנו תמיד, שהמעשים שלנו יקרים וחשובים, וששום רצון טוב לא נאבד. (וזו מהות מלחמתו של משה רבינו בעמלק על ידי יהושע. אולי ארחיב ע"כ לקראת פורים הבא)
את טענות וקושיותיו של הנ"ל ואחרים על השיר ניתן להסביר.
ע"פ דברי הבעש"ט גם הרשע השנאוי והמשוקץ ביותר, בו זמנית אהוב על הקב"ה כמו בן יחיד. אצל הקב"ה זו אינה סתירה.
הסבר נוסף ע"פ המהר"ל, גם ברשע יש נקודת היהודי הפנימית שלו, ואותה השי"ת אוהב תמיד.
ואולי הצלחתו המופלאה של השיר, שהכניס בלבבות ישראל ואף אצל הרחוקים את האמונה הפשוטה והבסיסית הזאת (על ידי אמירתה בפה, וכדברי מוהר"ן שדווקא ע"י שאומרים בפה מאמינים בלב), שאומרים שהגיעה אחרי שנה שלמה של תפילה של המחבר להשי"ת שהשיר יתקבל, מי יודע, אולי היא חלק מאותה אתחלתא דגאולה עליה דיבר מוהר"ן ביחס לספרו הק'. חלק מהתיקון של חטא עץ הדעת, וניקוי של זוהמת הנחש.
ב. "ותמיד יהיה לי רק טוב"
חלק מהאמונה באהבת השי"ת, זה להאמין ולבטוח שהקב"ה היטיב לנו, מטיב לנו, וייטיב לנו. שהכל לטובה. שלא לאבד את האמון באהבת ה' כשלא הולך כמו שרוצים.
"כשאדם יודע שכל מאורעותיו הן לטובתו, זאת הבחינה היא מעין עולם הבא" (ליקו"מ ד' תניינא). זהו התיקון השלם, זה ההיפך מחטא עץ הדעת, מחטא המרגלים, ההיפך משורש כל החטאים והעוונות. זה סוד האושר והרוגע והשלווה בעולם הזה. זה המהות הבסיסית של הבטחון בה' (לדברי הכל, הנקודה אותה הדגיש החזו"א): ה' אוהב אותי, ועושה תמיד את הטוב ביותר עבורי.
אך מותר גם לבקש שהטוב יהיה נגלה, רחמים שגם אנו מבינים, כמילות השיר (המבוססות על תורה ס"ב תניינא) "ותנהיג אותי ברחמים כאלו כמו שבעולם הזה נקרא רחמים".
ג. "עוד יותר טוב ועוד יותר טוב"
כי כמה שהקב"ה מטיב, אפשר לקוות שבעתיד הוא ייטיב עוד יותר, וכמ"ש מוהר"ן בשיחה ש"ח שהקב"ה כל הזמן מנהיג את העולם יפה יותר ויפה יותר ממקודם. טובו של הקב"ה רק הולך ומתגבר עד אינסוף.