כמדומה שמעתי מהגאון ר' יהושע גריינימן שרק בליל סוכות זה לא טוב, כיון שאין זה קביעות,
אבל במצה אפילו שזה טפל והיה אוכל את זה רק בשביל להעביר את המליחות, מ"מ כיון שרוצה לצאת ידי חובה,
ואין כאן חיסרון בכוונת המצוה כמו שכל מי שאוהב מצות והיה אוכלן לתיאבון בלבד - כל שרוצה לצאת יוצא.
ועי' חזו"א (אה"ע סי' קכ"ט ס"ק י"ג) לענין לוקח אתרוג לנוי,
וכן באוכל מנחה לשם תיאבון.
ולשונו "שצריך רק ידיעה שיצא בזה חוב המצוה",
ולשון זו קצת קשה, כי הרי לכאורה צריך לרצות לצאת ידי חובה, ולא מספיק לדעת,
ויתכן שהגרד"ל שליט"א העיר בזה.
אני לכשעצמי הייתי עונה עיסת הכלבים שעשה שימור שלא יחמיץ- שהרי אסור שיהי' בביתו חמץ כלל.
איברא בהיות ודעתו היתה ליתן לבע"ח פקע חשיבות לחם הימנה לחלק מהשי' יעוייו בסוגיא ביצה כא כמדומה.
אם לא מצא מצה אלא מצה שעיפשה וראויה לאכילה קצת, דפסק שו"ע ריש סי ר"ד דמברכין שהכל, וביאור הלכה שם נוטה דלגבי דאורייתא דינו כפת. (שאם אכל כ"ס אפשר דמברך ברהמ"ז)
אני לכשעצמי הייתי עונה עיסת הכלבים שעשה שימור שלא יחמיץ- שהרי אסור שיהי' בביתו חמץ כלל.
איברא בהיות ודעתו היתה ליתן לבע"ח פקע חשיבות לחם הימנה לחלק מהשי' יעוייו בסוגיא ביצה כא כמדומה.
אם לא מצא מצה אלא מצה שעיפשה וראויה לאכילה קצת, דפסק שו"ע ריש סי ר"ד דמברכין שהכל, וביאור הלכה שם נוטה דלגבי דאורייתא דינו כפת. (שאם אכל כ"ס אפשר דמברך ברהמ"ז)