- הודעות
- 1,065
- תודות
- 2,310
- נקודות
- 485
סיפר נין הרבי [האדמו"ר ר' יוחנן מטאלנא זצוק"ל], מוהרא"מ האדמו"ר מאשדוד שליט"א: שנה אחת היינו בליל הסדר בדיוק תשעה מבוגרים החייבים במצוות, והנה הגיע השעה לומר "ברך" לברך ברכת המזון על סעודת החג, אחרי הצפון שנאכל בקדושה ובענין רב. מסתכל מרן הרבי הסב"ק על היושבים, ואומר: מדוע שלא נברך ברכת המזון בתוספת אמירת "אלוקינו", צאו החוצה וחפשו אולי יעבור איזה יהודי ויצטרף עמנו. הציבור תהה, ואמר לרבי שבליל הסדר אין אנשים בחוץ, ואחד העיר שגם אם נמצא מישהו בחוץ, יהיה הוא אחרי האפיקומן, ואסור לו לטעום כלום, ולא יוכל להצטרף עמנו. מרן הסב"ק חייך במאור פנים, קיבל את כל התלונות, וביקש רק לזמן מועט שיצא אחד לחפש, אולי יקרה כה איזה עשירי יהיה קודש.
בינתיים ציווה מרן הרבי הסב"ק לזמר שיר המעלות, ועוד שיר המעלות, ועוד שיר המעלות, כבר חשבנו שנשיר כלוויים חמש עשרה שיר המעלות. סוף כל סוף נכנס השליח והכריז שחיפש וחיכה, ואין נפש חיה בחוץ. הסכים הרבי הסב"ק ופסק שעשינו את ההשתדלות שלנו ונברך כך בלא עשרה.
והנה לפליאת כולם כשהרימו למרן הרבי הסב"ק את כוס ברכת המזון, אמר בקול רם ובוטח: "נברך אלוקינו שאכלנו משלו", דרך ארץ היה בשולחן מלכים, ואף אחד לא תיקנו, וידעו בבירור שיש כאן איזה ענין, ולא ידעו מה הוא.
כשגמרו לברך ברכת המזון, ושתו כוס שלישי מן הארבע כוסות, הרהיב עוז אחד מבני המשפחה ושאל את הרבי הסב"ק, מה היה פשר הדבר שאמר "אלוקינו", הרי היינו לבסוף תשעה בלבד ולא עשרה.
נענה הרבי הסב"ק כשבת צחוק מאירה על פניו: הרי מאמינים בני מאמינים אנו בבואו של אליהו הנביא לכל סדר יהודי, והוא בוודאי יכול להצטרף עמנו לזימון, גם אם לא זוכים לראותו בפועל, מאמינים אנו בפועל ממש, והאמונה חזקה מהראיה, ובוודאי שלא היה הדבר לבטלה, היה לנו עשרה, אליהו הנביא היה העשירי [1].
(אמרתך חייתני להרה"ח ר' משה דוד מרדכי וינברג שליט"א עמוד 60)
בינתיים ציווה מרן הרבי הסב"ק לזמר שיר המעלות, ועוד שיר המעלות, ועוד שיר המעלות, כבר חשבנו שנשיר כלוויים חמש עשרה שיר המעלות. סוף כל סוף נכנס השליח והכריז שחיפש וחיכה, ואין נפש חיה בחוץ. הסכים הרבי הסב"ק ופסק שעשינו את ההשתדלות שלנו ונברך כך בלא עשרה.
והנה לפליאת כולם כשהרימו למרן הרבי הסב"ק את כוס ברכת המזון, אמר בקול רם ובוטח: "נברך אלוקינו שאכלנו משלו", דרך ארץ היה בשולחן מלכים, ואף אחד לא תיקנו, וידעו בבירור שיש כאן איזה ענין, ולא ידעו מה הוא.
כשגמרו לברך ברכת המזון, ושתו כוס שלישי מן הארבע כוסות, הרהיב עוז אחד מבני המשפחה ושאל את הרבי הסב"ק, מה היה פשר הדבר שאמר "אלוקינו", הרי היינו לבסוף תשעה בלבד ולא עשרה.
נענה הרבי הסב"ק כשבת צחוק מאירה על פניו: הרי מאמינים בני מאמינים אנו בבואו של אליהו הנביא לכל סדר יהודי, והוא בוודאי יכול להצטרף עמנו לזימון, גם אם לא זוכים לראותו בפועל, מאמינים אנו בפועל ממש, והאמונה חזקה מהראיה, ובוודאי שלא היה הדבר לבטלה, היה לנו עשרה, אליהו הנביא היה העשירי [1].
(אמרתך חייתני להרה"ח ר' משה דוד מרדכי וינברג שליט"א עמוד 60)
[1] ובספר "וזכרך" להרה"ח ר' משה דוד מרדכי וינברג שליט"א (עמוד תקיט) מסופר שבליל הסדר תשנ"ג היה דבר פלא שבעת שהגיעו לברך, ומזגו לרבינו את כוס ברכת המזון, אמר רבינו בברכת הזימון נברך 'לאלוקינו' כאילו שיש עשרה, והיו שם באותה שעה תשעה אנשים ולא יותר, נכדו מוהריא"ל וינברג רמז לו שיש רק תשע ואין עשר, אבל הרבי לא הגיב, והמשיך כך כאילו יש מנין, ואמרו החסידים אולי צירף את אליהו הנביא! [חסידים מספרים שכשהיה האמרי אמת מגור באיטליה, במלחמת העולם השניה בשנת ת"ש, בירך בליל הסדר 'לאלוקינו', ולא היה מנין, רמזו לו, ועשה תנועה בראשו כמי שיודע מכך, ואעפ"כ אמר 'לאלוקינו', ומי יעמוד בסוד קדושים].