פסח, חודש ניסן מהו רגע השיא של ליל הסדר?

[מבקש תורה]

ליל הסדר- לילה אפוף הוד וקדושה, שטומן בחובו רגעים רבים של התעלות והתרוממות הרוח,

שאל אותי ידיד, מתי לדעתי רגע השיא של הלילה הקדוש הזה, (שאלת תם, אך נוגעת בלב ליבה של הסדר).

עניתי לו שבמבט ראשון התשובה היא אינדבידואלית, יש שיאמרו שבאמירת ההגדה הוא הזמן הנשגב, שבו קוב"ה וכל פמליא דיליה, באים לשמוע את סיפור יצי"מ.

ויש שיגדילו לדייק, שהשפיץ הוא בשאגת "ונצעק אל ה' אלוקי אבותינו".

יש שיאמרו שבאכילת המצה, ברגעים בהם אנו מקיימים את מצוות הלילה מדאורייתא,
והמצה הרי ידוע סגולתה, כמיכלא דמהימנותא, ומיכלא דאסוותא.

ויש שיפרשו סודות נשגבים בעת שוררם פיוט "חד גדיא".

וכו' וכדו' כיד ה' הטובה על מגידי השיעורים למיניהם.

אך לענ"ד, כל הרגעים הם שיאים אדירים, וכל רגע, או מעשה בלילה זה, הוא נשגב ומרומם, שאין לנו בו השגה,
אבל המיקוד שלנו כאנשים פשוטים שאין לנו עסק בנסתרות, צריכים לקחת מכל הרגעים הללו דבר אחד, והוא:

לצאת מליל הסדר מחוזקים יותר באמונה, להתחזק באמונה בהשגחה פרטית, שכל הקורה לנו בחיים הכל הוא "כמה שנאמר".

ליל הסדר אינו אוסף של רגעים מענינים, ומעשים מרגשים, אלא תהליך של התרוממות, ומסע של התעלות.

אשמח לשמוע דעת חוו"ר הפורום הנפלא שלנו בעניין.

 

[גרינפלד]

יש שיאמרו שבאכילת המצה, ברגעים בהם אנו מקיימים את מצוות הלילה מדאורייתא,

וכן בברכת המזון שהיא גם מצוות עשה דאורייתא,
ומבואר בזבחים צ"א שגם ברכת הגפן של שבת מקודשת מכח השבת.

 

[גרינפלד]

אגב, מובא בשם האריז"ל שמעריב של ליל פסח - הוא המעריב החשוב ביותר בשנה,
[וכן שחרית של שבועות, מוסף של שמיני עצרת, ונעילה - החשובות ביותר מתפילות השנה].

וכתב האור לציון שכדאי להתפלל במתינות ובשמחה ובכוונה, שיהא יקר בעיניו מעריב זה יותר מכל.


ושמעתי בשם הגרי"פ גולדווסר שתפילה זו [וכן שאר התפילות הנ"ל] הכי קשה לכוון בהן,
כיון שהיא לאחר כל הטורח של ערב פסח
[וכן בשבועות - לאחר שהיו ערים כל הלילה,
שמחת תורה - לאחר הריקודים,
ונעילה - בסוף הצום], עכ"ד.

והשנה בעז"ה יהיה יותר קל בליל פסח שיוצא במוצ"ש.

 

[מה ידידות]

רבי ישראל אליהו וינטרוב סיפר: 'הגר"א נהג להסתגר בחדרו אחרי עריכת הסדר, אחד מתלמידיו חשקה נפשו להביט במעשיו, הזדרז לפני סיום הסדר ונכנס לאותו חדר והסתגר בארון,אח"כ נכנס רבינו הגאון והתחיל לומר שיר השירים בדבקות עילאית עד שהרגיש התלמיד שנשמתו [של הגר"א] פורחת מגופו שהגיע כמעט להתפשטות הגשמיות והתחיל [התלמיד] לזעוק לעזרה ע"כ פירוש הדבר לא היה זה רק התרגשות הנפש בלבד, אלא עומק הדבר, שדבק שכלו של הגר"א במבט העילאי של הלילה, ב'נגלה עליהם ממ"ה הקב"ה', שהכל ברשותו של מלך והרי הוא ממילא בתוך הד' אמות של המלך ממש ודבוק בו לגמרי'.... [עיני ישראל עמ' רלד'].

 

[מבקש תורה]

וכן בברכת המזון שהיא גם מצוות עשה דאורייתא,
ומבואר בזבחים צ"א שגם ברכת הגפן של שבת מקודשת מכח השבת.

נכון
וגם סיפור יציאת מצרים,
הכוונה היתה על מצוות הלילה שמתקיימת רק בלילה הזה,
וההתרגשות והדרמה היא בהתאם.

 

[והב בסופה]

חצות הלילה
''ויהי בחצי הלילה''

 

[גרינפלד]

חצות הלילה
''ויהי בחצי הלילה''

ביבמות (ע"ב א') מבואר שהסיבה שמכתב בכורות הייתה בחצות - כי אז זו עת רצון,
ועי' בזרע שמשון עה"ת מה שכתב בזה.

 

[החש בראשו]

מצוות והגדת לבנך. זה השיא. כיון שזו המטרה העיקרית של הלילה, השאר לדעתי רק תוספת.

 

[עוזי ומגני]

ליל הסדר- לילה אפוף הוד וקדושה, שטומן בחובו רגעים רבים של התעלות והתרוממות הרוח,

שאל אותי ידיד, מתי לדעתי רגע השיא של הלילה הקדוש הזה, (שאלת תם, אך נוגעת בלב ליבה של הסדר).

עניתי לו שבמבט ראשון התשובה היא אינדבידואלית, יש שיאמרו שבאמירת ההגדה הוא הזמן הנשגב, שבו קוב"ה וכל פמליא דיליה, באים לשמוע את סיפור יצי"מ.

ויש שיגדילו לדייק, שהשפיץ הוא בשאגת "ונצעק אל ה' אלוקי אבותינו".

יש שיאמרו שבאכילת המצה, ברגעים בהם אנו מקיימים את מצוות הלילה מדאורייתא,
והמצה הרי ידוע סגולתה, כמיכלא דמהימנותא, ומיכלא דאסוותא.

ויש שיפרשו סודות נשגבים בעת שוררם פיוט "חד גדיא".

וכו' וכדו' כיד ה' הטובה על מגידי השיעורים למיניהם.

אך לענ"ד, כל הרגעים הם שיאים אדירים, וכל רגע, או מעשה בלילה זה, הוא נשגב ומרומם, שאין לנו בו השגה,
אבל המיקוד שלנו כאנשים פשוטים שאין לנו עסק בנסתרות, צריכים לקחת מכל הרגעים הללו דבר אחד, והוא:

לצאת מליל הסדר מחוזקים יותר באמונה, להתחזק באמונה בהשגחה פרטית, שכל הקורה לנו בחיים הכל הוא "כמה שנאמר".

ליל הסדר אינו אוסף של רגעים מענינים, ומעשים מרגשים, אלא תהליך של התרוממות, ומסע של התעלות.

אשמח לשמוע דעת חוו"ר הפורום הנפלא שלנו בעניין.

יש כאן קצת ערבוב רגע השיא לא חייב להיות הכי חשוב והכי דאו' אלא רגע השיא הוא הזמן בו האדם מרגיש את החיבור הכי חזק לתוכן של הלילה כמובן לכל מצווה ולכל מנהג יש חלק בהעגעה לתחושת השיא והחיבור וזה באמת משתנה מאדם לאדם ובחלקים שאילו הוא יותר מתחבר
אצלי עכ"פ הוא באמירת ההלל והלל הגדול והנשמת דאז הנפש מתפרצת ברגשי גיל והודיה על היציאה מעבדות לחירות ומשעבוד לגאולה ומהללת ומשבחת לבוראה

 

[החש בראשו]

יש כאן קצת ערבוב רגע השיא לא חייב להיות הכי חשוב והכי דאו' אלא רגע השיא הוא הזמן בו האדם מרגיש את החיבור הכי חזק לתוכן של הלילה כמובן לכל מצווה ולכל מנהג יש חלק בהעגעה לתחושת השיא והחיבור וזה באמת משתנה מאדם לאדם ובחלקים שאילו הוא יותר מתחבר
אצלי עכ"פ הוא באמירת ההלל והלל הגדול והנשמת דאז הנפש מתפרצת ברגשי גיל והודיה על היציאה מעבדות לחירות ומשעבוד לגאולה ומהללת ומשבחת לבוראה

אבל לאן מנותבות האנרגיות? להלל ונשמת או לסיפור והמחשה של יצי"מ והשעבוד לילדים? אני וודאי לא סותר את דבריך, אבל שיהיה ברור מה עיקר ומה טפל.

 

[היא אוצרו]

לא נעים לי,
אבל אני משוכנע שהמשפט הדרמטי שכתבת ככותרת של תהליך של התרוממות,
לצאת מליל הסדר מחוזקים יותר באמונה, להתחזק באמונה בהשגחה פרטית, שכל הקורה לנו בחיים הכל הוא "כמה שנאמר".
פשוט לא נכון, ואם יצאת מליל הסדר מהתחושה הזו, לא יצאת ידי חובת סיפור יציאת מצרים.

הנקודה בליל הסדר ובכל יצי"מף מה שהקב"ה בא להעביר לנו, (כמו שפירשו הראשונים) הוא שהקב"ה מגלה את שמו רק על עם ישראל, ולקח אותם אליו להיות חלק מהתקדמות העולם ולהביא אותם לתיקונם, ואת זה אף אחד לא יפריע לו לעשות.

כך פירש זאת יפתח הגלעדי, וכך פירשו הרמב"ן הכוזרי והרמח"ל, וכך מפרש כל מי שמתחיל להבין בשביל מה טרח הקב"ה לברוא את העולם.

 

[מבקש תורה]

מצוות והגדת לבנך. זה השיא. כיון שזו המטרה העיקרית של הלילה, השאר לדעתי רק תוספת.

אצלי עכ"פ הוא באמירת ההלל והלל הגדול והנשמת דאז הנפש מתפרצת ברגשי גיל והודיה על היציאה מעבדות לחירות ומשעבוד לגאולה ומהללת ומשבחת לבוראה

הוא אשר דברתי.

תארו לעצמכם נסיעה משפחתית לטיול בין הזמנים
במהלך הטיול ביקרו במסלולי הליכה, ובפארק מים, ובטיולי ג'יפים, וכו'.
בסוף היום א"א לומר שהכי כיף היה בגי'פים או בכל דבר אחר,
כי אם הג'יפים היו נמצאים ליד הבית ולא היו הולכים לעוד מקומות ההנאה בוודאות הייתה פחותה.

ולהבדיל אלף אלפי הבדלות נכון שיש דברים מאוד מחברים, ומאוד מרגשים,
אבל זה לענ"ד קצת לא מספיק להבנת גודל המעמד שהוא למעלה, מפרטים ומעשים.
הפרטים והמעשים הם חלק משרשרת של לילה ארוך שכולו אור האמונה.

 

[ולא כלום]

לא זכיתי להבין...
כאו''א מתרגש ממשהו אחר, (ויש מי שלא עשהו הרבוש''ע באופן כזה שיתרגש והוא אינו מתרגש כלל, ומקיים מצוות קונו באהבה ובשמחה).
אבל לקבוע רגע השיא נראה מגוחך, זה דיון הלכתי? רגע המוות..?

 

[והב בסופה]

ביבמות (ע"ב א') מבואר שהסיבה שמכתב בכורות הייתה בחצות - כי אז זו עת רצון,
ועי' בזרע שמשון עה"ת מה שכתב בזה.

אז כ''ש שחצי הלילה של ט'ו בניסן שבו אירעו כ''כ הרבה ניסים הוא עת רצון, וכמבואר בפיוט ''ויהי בחצי הלילה''

 

[נתאי הארבלי]

ליל הסדר- לילה אפוף הוד וקדושה, שטומן בחובו רגעים רבים של התעלות והתרוממות הרוח,

שאל אותי ידיד, מתי לדעתי רגע השיא של הלילה הקדוש הזה, (שאלת תם, אך נוגעת בלב ליבה של הסדר).

עניתי לו שבמבט ראשון התשובה היא אינדבידואלית, יש שיאמרו שבאמירת ההגדה הוא הזמן הנשגב, שבו קוב"ה וכל פמליא דיליה, באים לשמוע את סיפור יצי"מ.

ויש שיגדילו לדייק, שהשפיץ הוא בשאגת "ונצעק אל ה' אלוקי אבותינו".

יש שיאמרו שבאכילת המצה, ברגעים בהם אנו מקיימים את מצוות הלילה מדאורייתא,
והמצה הרי ידוע סגולתה, כמיכלא דמהימנותא, ומיכלא דאסוותא.

ויש שיפרשו סודות נשגבים בעת שוררם פיוט "חד גדיא".

וכו' וכדו' כיד ה' הטובה על מגידי השיעורים למיניהם.

אך לענ"ד, כל הרגעים הם שיאים אדירים, וכל רגע, או מעשה בלילה זה, הוא נשגב ומרומם, שאין לנו בו השגה,
אבל המיקוד שלנו כאנשים פשוטים שאין לנו עסק בנסתרות, צריכים לקחת מכל הרגעים הללו דבר אחד, והוא:

לצאת מליל הסדר מחוזקים יותר באמונה, להתחזק באמונה בהשגחה פרטית, שכל הקורה לנו בחיים הכל הוא "כמה שנאמר".

ליל הסדר אינו אוסף של רגעים מענינים, ומעשים מרגשים, אלא תהליך של התרוממות, ומסע של התעלות.

אשמח לשמוע דעת חוו"ר הפורום הנפלא שלנו בעניין.

רק אציין לפני דבריי כי מה שאכתוב בנושא זה הוא ממה שקבלתי מרבותיי שיבלחט"א.
רגע השיא בליל הסדר הוא אחרי קיום כל מצוות הלילה, מצה מרור וצלי הפסח, כי כל אותם מצוות עומדות כחבילה אחת וכולם צריכות זה לזה, כי כל אחת מהם מבטאת חלק אחד במוסג של גאולה, פסח על הברית של הקב"ה עמנו (ע' להגר"א בתקו"ז ורמח"ל מאמר החכמה) מרור על הטבעת הרע בטוב ומצה על החפזון של יציאה מהיצר, וכשמסיימים כל הסדר אפשר להגיע לדרגות גבוהות, (יתכן להמליץ שלכן נקרא ליל ה"סדר" על שם שמסדרים בו כמה חלקים ומאחדים אותם לצוותא חדא), וקריאת שיר השירים אחרי סיום הסדר נשגבת היא עד מאוד, ויש עדות על הגר"א שהיה אומר כל שנה שה"ש אחר הסדר, ושנה אחת רצה אחד מתלמידיו לראות ונחבא בחדר ולפתע ראה שהגר"א כמו התעלף, מיד הזעיק את בני הבית וניסו להעיר את הגר"א, ורק אחר שהגר"א יצא משרעפיו התגלה שלא היה זה עילפון אלא דביקות כזו שפשוט נפרד מהחומר לחלוטין.

 

[עוזי ומגני]

אבל לאן מנותבות האנרגיות? להלל ונשמת או לסיפור והמחשה של יצי"מ והשעבוד לילדים? אני וודאי לא סותר את דבריך, אבל שיהיה ברור מה עיקר ומה טפל.

אז תשנה את הכותרת למצווה העיקרית בלילה ולא לרגע השיא שאינו קשור לעיקר הלילה

 

[לענ"ד]

אני חושב שצריך לחלק לשניים,
א. החלק המעשי בלל הסדר. ב. עם מה צריך לצאת בסוף הלילה.
ברור שהחלק המעשי קודם, ובזה צריך להשקיעה את כל הכוחות.
אבל בסופו של דבר צריך לזכור את המטרה, שבדרך כלל לא סותר את המעשי,
ובדר"כ עוזר אייך לעשות את המעשי.

 

[הרב מרודוש]

ליל הסדר- לילה אפוף הוד וקדושה, שטומן בחובו רגעים רבים של התעלות והתרוממות הרוח,

שאל אותי ידיד, מתי לדעתי רגע השיא של הלילה הקדוש הזה, (שאלת תם, אך נוגעת בלב ליבה של הסדר).

עניתי לו שבמבט ראשון התשובה היא אינדבידואלית, יש שיאמרו שבאמירת ההגדה הוא הזמן הנשגב, שבו קוב"ה וכל פמליא דיליה, באים לשמוע את סיפור יצי"מ.

ויש שיגדילו לדייק, שהשפיץ הוא בשאגת "ונצעק אל ה' אלוקי אבותינו".

יש שיאמרו שבאכילת המצה, ברגעים בהם אנו מקיימים את מצוות הלילה מדאורייתא,
והמצה הרי ידוע סגולתה, כמיכלא דמהימנותא, ומיכלא דאסוותא.

ויש שיפרשו סודות נשגבים בעת שוררם פיוט "חד גדיא".

וכו' וכדו' כיד ה' הטובה על מגידי השיעורים למיניהם.

אך לענ"ד, כל הרגעים הם שיאים אדירים, וכל רגע, או מעשה בלילה זה, הוא נשגב ומרומם, שאין לנו בו השגה,
אבל המיקוד שלנו כאנשים פשוטים שאין לנו עסק בנסתרות, צריכים לקחת מכל הרגעים הללו דבר אחד, והוא:

לצאת מליל הסדר מחוזקים יותר באמונה, להתחזק באמונה בהשגחה פרטית, שכל הקורה לנו בחיים הכל הוא "כמה שנאמר".

ליל הסדר אינו אוסף של רגעים מענינים, ומעשים מרגשים, אלא תהליך של התרוממות, ומסע של התעלות.

אשמח לשמוע דעת חוו"ר הפורום הנפלא שלנו בעניין.

הצורך למצא רגעים מיוחדים
לענ"ד מהקושי לחיות לילה שלם שכולו מרומם...
זה מדי הרבה
זה שוחק כבר

 

[הרב מרודוש]

חצות הלילה
''ויהי בחצי הלילה''

כבר יסד לן הגר"ח שאין כזה זמן.....

 

[והב בסופה]

כבר יסד לן הגר"ח שאין כזה זמן.....

??