האיסור של חצי שיעור אינו איסור עצמי, וכמו שמבואר בגמ' שאיסורו הוא מחמת שכיון שחזי לאיצטרופי איסורא קאכיל, שכיון שנאסר עליו לאכול שיעור שלם הרי גם חצי שיעור בכלל האיסור, שהרי כשם שאם יגמור יהא חצי זה בכלל השיעור השלם, כמו"כ כעת נדרש לא לאכול חצי זה*, ולכן לכאו' אי"ז איסור גמור.
*כלומר, כיון שבזה הוא אוכל כשיעור שלם, שהרי אם ישנו אדם שהחליט לעבור עבירה אינו יכול לעשות זאת אלא ע"י אכילת חצי שיעור ואחריו חצ"ש נוסף, ואז הרי ברור מסברא שהחצ"ש הראשון הוא חלק מאכילה של שיעור שלם, [וכן קיי"ל בירושלמי (תרומות פ"ו ה"א) שמודה ר"ל בדעתו להשלים], והטענה של 'חזי לאיצטרופי' היא שגם אם בדעתו לאכול רק חצי נידון הדבר כתחילת איסור, כיון שעצם האפשרות שחצי זה יצטרף לאכילה שלמה כבר מגדירה אכילה זו כתחילת איסור, ואכ"מ.