האם גזירה דרבנן כשבטל טעמו בטל הדין או לא? (1 צופה)

[שלום הלוי]

אני לומד כעת הלכות נדה, בסימן קצ"ד סעיף א', מבואר בט"ז, וכן בב"י בסעיף זה, שהיה גזירה של ליל מ"א לזכר ופ"א לנקבה לפרוש, אבל היום שאין בועלים על דם טהור בטל התקנה.
וקשה לי, הרי אנו יודעים שתקנה לא בטלה אם הטעם בטל, והרי כאן זה רק מנהג שהיה מקומות [באשכנז!] שלא הקפידו על מנהג זה, ואפילו אם היום כולם נוהגים אבל לא מדינא דגמרא, וא"כ איך בטל תקנה גמורה שגזרו חכמים משום מנהג שגורם שהיום לא יהיה טעם התקנה.
האם ככה זה בכל התורה?
[ידוע מהגר"א שכל תקנה יש גם טעם ע"פ הסוד, ולכן גם בטל הטעם עדיין לא בטלה תקנה, ויש להאריך עוד בזה, אבל כאן יש לי מקור ברור שכן בטל, וצ"ב].

 

[צריך עיון]

הגזירה לפרוש היא מדינא דגמ'? או מנהג שהצורך בו נתבטל מפני מנהג אחר?

 

[שלום הלוי]

הגזירה לפרוש היא מדינא דגמ'?

מדינא דגמרא.
ובטל מחמת המנהג של ביטול דם טוהר שגורם לביטל הטעם לפרוש בליל מ"א ופ"א.

 

[שלום הלוי]

כעת ראיתי רמב"ם מפורש, ולפ"ז הקושיא עצומה, איך בטלה הגזירה.
לשון הרמב"ם הלכות ממרים פרק ב הלכה ב:
"בית דין שגזרו גזרה או תקנו תקנה והנהיגו מנהג ופשט הדבר בכל ישראל, ועמד אחריהם בית דין אחר ובקש לבטל דברים הראשונים ולעקור אותה התקנה ואותה הגזרה ואותו המנהג, אינו יכול עד שיהיה גדול מן הראשונים בחכמה ובמנין, היה גדול בחכמה אבל לא במנין, במנין אבל לא בחכמה, אינו יכול לבטל את דבריו, אפילו בטל הטעם שבגללו גזרו הראשונים או התקינו אין האחרונים יכולין לבטל עד שיהו גדולים מהם".

 

[מצַפֶּה]

אולי כל הגזירה היא לפרוש בסיום הנהגת ימי הטוהר.
וכשבמציאות אין התייחסות אליהם כאל ימי טוהר אין את הגזירה הזאת.

 

[שלום הלוי]

זה כבר גם "טעם", האיסור מופרש בגמרא שיש איסור לשמש, לא כתוב יותר מזה, כל סברא זה בגדר טעם, ואיך בגלל טעם אפשר לבטל גזירה של איסור תשמיש.

 

[מצַפֶּה]

זה כבר גם "טעם", האיסור מופרש בגמרא שיש איסור לשמש, לא כתוב יותר מזה, כל סברא זה בגדר טעם, ואיך בגלל טעם אפשר לבטל גזירה של איסור תשמיש.

למה טעם?
כל הגזירה היא לפרוש בסוף ימים שנוהגים בהם טוהר.

 

[שלום הלוי]

למה טעם?
כל הגזירה היא לפרוש בסוף ימים שנוהגים בהם טוהר.

אשה שלא ראתה דם ואפ"ה שימשה כיון שזה ימי טוהר, אי"צ לפרוש?
ברור שכן.
הכוונה שהיא ב"ימי טוהר" ויש לה אפשרות לשמש אם תראה.
אפשרות זה לא בטלה, זה רק מנהג לא לנהוג כך.
וא"כ איך בטלה התקנה, הרי ברור שזה לא תלוי לפי המציאות של אותה אשה אם השתמשה בזכות הזו שיש לה או לא, א"כ גם היום בכלל זה.

 

[מצַפֶּה]

אשה שלא ראתה דם ואפ"ה שימשה כיון שזה ימי טוהר, אי"צ לפרוש?
ברור שכן.

היא עדיין בגדר יושבת על דם טוהר.

הכוונה שהיא ב"ימי טוהר" ויש לה אפשרות לשמש אם תראה.

לשון הב"י
"היושבת על דם טוהר אסורה לשמש וכמה אמר רב עונה וכתב הרא"ש בס"פ המפלת וז"ל ובמקומות שבועלים על דם טוהר צריכים לפרוש ליל מ"א לזכר וליל פ"א לנקבה אפי' לא ראתה"..................
רק אחרי זה מופיע הטעם והסברות.
בין בגמ' ובין ברא"ש התקנה היא במקומות שבועלים על דם טוהר בלבד. [בלשון הגמ' עוד היה מקום לדון]
במקומות שלא נהגו כן לא תקנו כן.
ובגדר התקנה אפשר לומר כמו שכתבתי לעיל - שזה סיום הנהגת ימי הטוהר, ולא תקנה עצמאית של פרישה ביום מסוים.