שים חלקינו בתורתך
משתמש חדש
- הודעות
- 11
- תודות
- 16
- נקודות
- 5
מה הוא כותב שם?
מענה לאגרות
- מתחיל חוט שומת נזיקין
- תאריך התחלה
שים חלקינו בתורתך
משתמש חדש
- הודעות
- 11
- תודות
- 16
- נקודות
- 5
מצטרף לבקשה
אסקופה הנדרסת לרגלי גדו"י
משתמש רגיל
- הודעות
- 86
- תודות
- 192
- נקודות
- 30
התלבטתי אם להעלות, אבל כמדומה ששייכים כאן דברי רבינו יונה (שהביא הח"ח כלל ט') ש"הכל יודעים אשר פיו דיבר שוא, ותהי לשונו מוקש לנפשו"
ההתלבטות כנראה ערכה פחות מב' שעות ודו''ק
ויל''ע אם יש בזה משום אל תשכן עולה בהורדת הקבצים, ויש לפלפל.
אסקופה הנדרסת לרגלי גדו"י
משתמש רגיל
- הודעות
- 86
- תודות
- 192
- נקודות
- 30
הרה"ג יום טוב ב"ר יעקב הלוי שווארץ ז"ל למד אצל הגאון מקויזיגלוב בעל ארץ צבי זצ"ל, ואצל הגאון מטשעבין זצ"ל. קודם מלחה"ע שימש כאב"ד בלינעבורג. בימות המלחמה עבר עליו כוס התרעלה, ואיבד בו את כל משפחתו, וכמו שתיאר בהרחבה בהקדמתו לשו"ת אדני נחושת. אחרי המלחמה שימש כרב ביכ"נ נחלת יעקב בקווינס, ומאוחר יותר עבר לברוקלין. נלב"ע כ"ח סיון תשס"ח.
ספריו:
ספריו:
- מענה לאגרות אשר בו נתתי מענה על יותר ממאה וששים שאלות שנשאלו בספר שו"ת אגרות משה ... וחזרתי על כל ענין לבררו להלכה ולמעשה - נוא יארק תשל"ד
- שאלות ותשובות אדני נחושת, חלק ראשון (או"ח) - נוא יארק תש"נ; חלק שני (יו"ד, אה"ע, השמטות לאו"ח, קונ' ליקוטי הערות) - נוא יארק תשס"ה; ב' החלקים נדפסו מחדש ע"י בנו ר' שמעון זאב - ירושלים תשס"ט
- עינים לראות יסודי התורה ודרכי המדות מלוקט מדברי רבותינו הראשונים אשר על ידיהן יתקדש שם שמים ויתרומם כבוד תורתו ויתהלל ישראל עם סגולתו - נוא יארק תשנ"ז; תרגום אנגלי - ירושלים תשס"ד
כותב מחשבות
משתמש חדש
- הודעות
- 9
- תודות
- 19
- נקודות
- 5
למרות שאני לא אספן של ספרים, יש לי את הספר באוצרי. אני חושב שבני המחבר מחפשים למי למסור את זה.
יש לדון טובא מה היחס הנכון ליהודי ת"ח זה.
וכבר הביאו לעיל תגובה חריפה מאוד מהסטייפלר זצ"ל. ועכ"פ כעת אינו בעולמנו.
מצד שני מדובר כנראה ביהודי ידען ומחודד שעמל הרבה לחפש הערות לאגרות משה
והלומדים אגרות משה בעיון רוצים לראות הערות כאלו כשהם כתובים כדרכה של תורה.
הנוגע למעשה הוא
אם מישהו ירים את הכפפה, ויעבד את כל הספר.
ישאיר את כל ההערות בעלות המשמעות, וישמיט את כל הלשונות החריפים, וינסח הכל כדרכה של תורה.
זה יוכל להיות נייח נשמה משותף למרן האגרות משה ולמחבר הספר.
מי מתנדב?
וכבר הביאו לעיל תגובה חריפה מאוד מהסטייפלר זצ"ל. ועכ"פ כעת אינו בעולמנו.
מצד שני מדובר כנראה ביהודי ידען ומחודד שעמל הרבה לחפש הערות לאגרות משה
והלומדים אגרות משה בעיון רוצים לראות הערות כאלו כשהם כתובים כדרכה של תורה.
הנוגע למעשה הוא
אם מישהו ירים את הכפפה, ויעבד את כל הספר.
ישאיר את כל ההערות בעלות המשמעות, וישמיט את כל הלשונות החריפים, וינסח הכל כדרכה של תורה.
זה יוכל להיות נייח נשמה משותף למרן האגרות משה ולמחבר הספר.
מי מתנדב?
איך שדוחה אותו. אם תוכל לצרף את התשובה אודה לך.
מתחילים מחדש
משתמש מוביל
- הודעות
- 657
- תודות
- 1,438
- נקודות
- 116
ונ"מ גם לענין הנידון כאן:
ספרים חיצונים שבאוצר החכמה | פורום אוצר התורה
פורום אוצר התורה - בית מדרש לכל מקצועות התורה.
forum-otzar-hatorah.co.il
שו"ת אגרות משה חושן משפט חלק ב סימן סט
וראיתי להגרי"י וויינבערג ז"ל מח"ס שרידי אש בתשו' הנדפסת בנועם חלק ט' שעל החו"י במש"כ על תוס' נדה נשאר ג"כ בצע"ג וג"כ כתב שמסקנת החו"י הוא לאיסור כדכתבתי. ופלא על שראיתי בספר רב פעלים לחכם ספרדי (ח"א א"ה סי' ד') שכתב רק תחלת הדברים שאליבא דתוס' נדה כתב שהיה מותר אי לאו גדר לפרצות הזונים, ורק שהזכיר שתוס' חולין אסרי ומסיק נראה דעתו דאין להתיר לכתחלה, ולא כתב שלמסקנא אוסר מצד תוס' חולין ומצד דברי הרמב"ם, וגם ממהרי"ט הביא רק תשובה דסימן צ"ט שמתיר ולא כתב שבסימן צ"ז אוסר שא"כ פשוט שיש לנו לומר שמהרי"ט אוסר שהוא לחומרא ולא לקולא שמתיר, כדלעיל, והוא כותב שאינו משיב לדינא לא לאיסור ולא להיתר, והרי בזה שהוסיף דעתו בסברת החו"י ובסברת מהרי"ט נקט רק מה שמתיר בסימן צ"ט ולא מה שאוסר בסימן צ"ז שהחכם שיביאו לפניו דבריו כמו שצוה להשואל ואין לו הספרים הרי יורה להיתר לפ"מ שכתב משמם ואין לך הוספה משלו גדולה מזה, ולכן אין לסמוך על דבריו כלל.
שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ג סימן פח
אם מותר לחלוק על דברי רבותינו ברבים, אפילו במקומם בע"ה י"א ניסן תשל"ז לגדול אחד.
בדבר שיש לך איזה חשש לקבוע מקומך בבני ברק מצד שבתוך דברי תורה איכא פעמים שאתה אומר שלא כדברי החזון איש זצ"ל, לא מובן שום חשש בזה ואדרבה זהו כבודו אשר מזכירים שיטתו בד"ת ומעיינים בדבריו אף שהמסקנא דחכם המעיין הוא שלא כדבריו, ולא עלה כלל על דעת החזון איש זצ"ל שלא ימצאו ת"ח שיפלגו עליו ולא שייך שיקפיד ע"ז דאדרבה האמת והשלום אהבו כדאיתא ביבמות י"ד ע"ב על פלוגתא דב"ש וב"ה, וענין שפתותיו דובבות הוא אף כשמזכירין דברי החכם וחולקין עליו, אבל ודאי צריך להזכיר בדרך ארץ, ור' יהושע (חגיגה כ"ח ע"ב) שהושחרו שיניו מפני תעניותיו לא היה משום שהקשה על דברי ב"ש אלא מפני שאמר בבטול בושני מדבריכם ב"ש אבל בלשון דרך ארץ ודאי שליכא שום קפידא לא על מה שמקשין על דברי החכם ואף לא על מי שחולקין עליו, ואדרבה מפורש בב"ב סוף דף ק"ל שאמר רבא לתלמידיו ר"פ ור"ה בדר"י דאם יהיו להם קושיות על פסקא שלו אסור להו לדון כדבריו דאין לדיין אלא מה שעיניו רואות וה"ה באיסורים, ורק אמר שלא יקרעו פסקא שלו לבטל דבריו דאי הואי בחיים דלמא אמינא לכו טעמא ופי' רשב"ם ושמא גם אתם תמצאו תירוץ לקושיתכם, אבל כל זמן שלא מוצאין תירוץ אסור להם להורות כרבא אף שהיה רבם, וא"כ כ"ש וכ"ש שאין לחוש מלהקשות ומלחלוק על גדולי דורותינו אף הגדולים ביותר אבל באופן דרך ארץ, שלכן ליכא שום חשש ושום קפידא להשאר בבני ברק ולומר שיעורים ואדרבה יהיה מליץ יושר בעדך על שאתה מעיין בספריו. והנני מוקירך, משה פיינשטיין.
שו"ת אגרות משה אבן העזר חלק ב סימן יא
בדבר תשובותי סימן י' וסימן ע"א מספרי אגרות משה על אה"ע בעה"י כ"ב סיון תשכ"ב. מע"כ ידידי הנכבד מאד הרה"ג מוהר"ר משה חיים אפרים בלאך שליט"א.
הנה קבלתי מכתבו הארוך מאד המלא דברי תוכחה על כל גדותיו על מה שלפי דעתו נדמה לו שתשובותי סימן י' וסימן ע"א מספרי אגרות משה על אה"ע יגרמו איזה פרצה בטהרת וקדושת יחוס כלל ישראל. וניכר ממכתב כתר"ה שהיה סבור שיהיה לי קפידא על דברי התוכחה שלו, ואני אדרבה אני נרגש מזה שאני רואה שנמצאים אנשים בעלי רוח שאינם יראים ולא מתביישים מלומר תוכחה. אבל האמת שאין בדברים שכתבתי ושהוריתי שום דבר שיגרום ח"ו איזה חלול בטהרת וקדושת ישראל אלא תורת אמת מדברי רבותינו הראשונים, והערעור של כתר"ה על זה בא מהשקפות שבאים מידיעת דעות חיצוניות שמבלי משים משפיעים אף על גדולים בחכמה להבין מצות השי"ת בתוה"ק לפי אותן הדעות הנכזבות אשר מזה מתהפכים ח"ו האסור למותר והמותר לאסור וכמגלה פנים בתורה שלא כהלכה הוא, שיש בזה קפידא גדולה אף בדברים שהוא להחמיר כידוע מהדברים שהצדוקים מחמירים שעשו כמה תקנות להוציא מלבן. ואני ב"ה שאיני לא מהם ולא מהמונם וכל השקפתי הוא רק מידיעת התורה בלי שום תערובות מידיעות חיצוניות, שמשפטיה אמת בין שהוא להחמיר בין שהוא להקל. ואין הטעמים מהשקפות חיצוניות וסברות בדויות מהלב כלום אף אם להחמיר ולדמיון שהוא ליותר טהרה וקדושה. ועתה נדבר מעצם ההלכה למאור תוה"ק.
חפשתי בפרויקט השו"ת. עפ"ר הרב עובדיה יוסף מצדד כס' מענה לאגרות.
כמו כן, הרב יצחק יוסף למרות דבריו, מזכיר אותו כשווה בין שווים בלי לנזוף.. תמוה.
ילקוט יוסף שבת א הוספות - הערות סימן רעג - דין קידוש במקום סעודה
ו) אם מותר לחולה לאכול קודם שחרית בשבת בלי קידוש
בדין זה נחלקו האחרונים, שדעת הרב פרי הארץ, והמהר"ש גרינפלד, והמשנה ברורה, שמחייבים לחולה לקדש קודם אכילה, אפילו קודם תפלת שחרית. וכן כתבו: בתהלה לדוד, ובשו"ת חבלים בנעימים, ובשו"ת משיב הלכה חלק ב' (סימן קצג), ובספר מעורר ישנים, ובשו"ת אגרות משה, ועוד. אך מדברי הפתחי תשובה משמע, שאין החולה צריך לקדש, וכן דעת הרב קרן לדוד, והרב מענה לאגרות, והרב אור לציון, ועוד, משום הכי יש לומר שחומרא זו [לקדש קודם אכילה] באה לידי קולא בשתיית היין קודם תפלה. וכן עיקר לדינא.
ילקוט יוסף שבת ה הוספות - הערות הלכות ראש חודש
[ובחזון עובדיה שם העירותי על הגר"מ פיינשטיין בשו"ת אגרות משה ח"ד (סי' צד) שגם הוא הביא ראיה מפסחים (קו א) לנידונו, כעין ראית החיד"א. ודחיתי גם ראיתו ע"פ הנ"ל. ושוב ראיתי בספר מענה לאגרות (סי' עג דף קמט ע"א) שהעיר כן מדנפשיה על האגרות משה הנ"ל. ע"ש. ודו"ק].
שו"ת יביע אומר חלק ו - אורח חיים סימן מח
הנה כמו כן יש להעיר על מ"ש הגר"מ פיינשטיין שליט"א בשו"ת אגרות משה (חאו"ח ס"ס עד), שהאוכל א' משבעת המינים שצריך לברך ברכה מעין שלש, ואינו יודע הברכה בעל פה, ואין לו סידור, ואם ימתין עד שימצא סידור, יעבור זמן חיובו בברכה אחרונה, מוטב שיברך בורא נפשות רבות, ואין זו ברכה לבטלה. וכן הדין במי שאכל פת ואינו יודע לברך בעל פה, יברך בנ"ר. ע"ש. ונוראות נפלאתי שזהו בניגוד לד' התוס' והרא"ש והרשב"א דס"ל שברכת בנ"ר אינה פוטרת מעין ג'. וכן דעת הטוש"ע (סי' רב סי"א, וסי' רח ס"ד). וכ"כ הזרע אמת ח"ג (ד"צ ע"ד) שהעולם טועים וחושבים שבנ"ר פוטרת הכל, וליתא, וכמבואר בראשונים הנ"ל. ע"ש. וכ"כ עוד הרבה פוסקים רוא"ח. וכמש"כ להעיר בפנים. וכעת נדפס ס' מענה לאגרות, וראיתי אליו (בסי' כז) שהשיג כן על האגרות משה, (אלא שהיה לו לדבר בלשון כבוד כלפי הגאון הנ"ל, ובכל ספרו מטיח דברים קשים ומרים כלפיו, וכן לא יעשה. וראה במש"כ בס"ד בדברי פתיחה שבראש ספרי יביע אומר ח"א, אות יג. וה' הטוב יכפר בעד).
שו"ת יביע אומר חלק ח - אורח חיים סימן כג
והנפתי ידי שנית בספרי חזון עובדיה ח"ב (עמוד קיא). ע"ש. (ושם העירותי גם על הגר"מ פיינשטיין באגרות משה ח"ד (סימן צד) שאף הוא הביא ראיה מפסחים (קו א) לנידונו כעין ראית החיד"א הנ"ל, ודחיתי ראיתו ע"פ דברי ספר המכתם ועוד. וכנ"ל. ושו"ר בספר מענה לאגרות. (סימן עג דף קמט ע"א) שהעיר כן מדנפשיה על דברי האגרות משה. ע"ש. ודו"ק). אשר על כן נראה דשב ואל תעשה עדיף, ולא מפני שאנו מדמים נעשה מעשה. ויברך להם אחד מהקהל שלהם כדי שלא להכנס בספק ברכה שאינה צריכה.
שו"ת יביע אומר חלק ח - אורח חיים סימן לא
ד) ואנכי הרואה להגר"מ פיינשטיין בשו"ת אגרות משה (חאו"ח ח"ב סי' כו שאלה ב), שנשאל בנ"ד, וכתב שנ"ל להכריע בזה, שאם החולה צריך לאכול פת או פת הבא בכסנין צריך לקדש תחלה, וכהוראת המשנה ברורה בביאור הלכה, אבל אם די לו במיני תרגימא ובמזון מבושל שאין עליו שם פת, לא יקדש, וכו'. ע"ש. אך בספר מענה לאגרות (סימן נז) כתב לחלוק עליו, ועל המשנה ברורה, ע"פ היסוד שקבע, שלא תיקנו חז"ל מעיקרא לקדש אלא לאחר התפלה, וכשם שהמשכים לקום קודם עלות השחר שעדיין אינו זמן קידוש, מותר לו לשתות בלי קידוש, כך הוא לגבי חולה שאוכל לרפואתו א"צ לקדש, שאל"כ לא היה להם להרא"ש והטור לומר הטעם מפני שלא חל עליו עדיין חובת קידוש עד לאחר התפלה, אלא היה להם לומר מפני שאי אפשר לקדש קודם תפלה, שאין קידוש אלא במקום סעודה. וכן לשון הפוסקים הנ"ל מוכח שעיקר תקנת חכמים לקדש לא נתקנה אלא לאחר התפלה וכו'. ע"כ. (וכן פסק בפשיטות בשו"ת אור לציון ח"ב (עמוד קפה), ודלא כהמשנה ברורה הנ"ל). ומלבד מה שהבאנו סיוע לזה מד' מהרש"ל וסיעתו שאין חובת הקידוש ביום אלא לאחר תפלת מוסף וכו', נראה ודאי שהסומך על סברא זו לאכול קודם תפלת שחרית בלי קידוש יש לו כר נרחב להסמך עליו, ומה גם דהוי ספק ספיקא לקולא, כי אף על פי שהרמב"ם (בפרק כט מה' שבת ה"י) פסק שאיסור טעימה קודם קידוש, הוא גם בקידוש של יום, וכן פסק מרן הש"ע (סי' רפט ס"א). וזוהי דעת ראבי"ה והרא"ש והטור. וכ"כ בשבולי הלקט (ס"ס פד) בשם רבינו ישעיה. וכ"ה בתוס' רי"ד (פסחים קו א). ע"ש. אולם הראב"ד בהשגות חולק על הרמב"ם ומתיר טעימה קודם קידוש של יום. וכן הסכים להקל המאירי (פסחים קו א). וכן הרז"ה בעל המאור ס"ל להתיר לטעום קודם קידוש של יום, והובא בארחות חיים (דס"ג ע"ב). וכן הוא בתשובת הרשב"א ח"ז (ס"ס תקכט) בשם הרז"ה. וכן פסק המהר"ם חלאוה פסחים (קו א). ונראה שכן הוא דעת הר"ן פסחים שם. וכ"כ הגר"י אלחנן בשו"ת עין יצחק (סי' יב אות ד) בדעת הר"ן. ע"ש. (אלא שמרן לשיטתו שפוסק תמיד כשני עמודי הוראה. וכאן הרמב"ם והרא"ש בחדא שיטתא קיימי). וא"כ בנ"ד הו"ל ספק ספיקא להקל, שמא בכלל אין שום איסור לאכול בלי קידושא רבה, ואת"ל שאסור שמא לא תיקנו חז"ל קידושא רבה אלא לאחר התפלה.
שו"ת יביע אומר חלק ח - אורח חיים סימן לא
והרה"ג ר' יעקב סופר בכף החיים (סי' רפט ס"ק טו) כתב ע"ד הפתחי תשובה הנ"ל, ולא ידענא מאי צ"ע בזה, כי לחולה מתוך שהותר לו לאכול פת קודם תפלה, הותר גם ביין של הקידוש. ע"כ. והנה אמת נכון הדבר שאם הדין הוא כך לקדש על היין תחלה, הקידוש שהוא צורך אכילה, נמשך דינו כאכילה שהותרה לחולה, ומותר לטעום מלא לוגמיו מן היין דלא סגי בלא"ה, אבל נראה שהפתחי תשובה ס"ל שמן הדין א"צ לקדש תחלה, שלא חלה חובת קידוש אלא עד אחר התפלה, כדברי האחרונים דס"ל הכי, וכמו שכתבנו בשם הרב קרן לדוד, והרב מענה לאגרות, והרב אור לציון, מש"ה י"ל שחומרא זו באה לידי קולא בשתיית היין קודם תפלה. וע' בשו"ת ישכיל עבדי חלק ז' (חאו"ח סי' כז, שאלה א) שציטט קצת מהאחרונים בזה. ע"ש. וע"ע בשו"ת בצל החכמה ח"ד (סי' קמז אות א) ובשו"ת באר שרים ח"ב (סי' כט אות ד). ואין להאריך.
שו"ת יביע אומר חלק ח - אורח חיים סימן לח
ז) איברא דחזי הוית להגר"מ פיינשטיין בשו"ת אגרות משה (חאו"ח סי' קכא) שהביא דברי המהר"י קולון, וכתב, ולכאורה תמוה, שהרי בין לשיטת רש"י ובין לשיטת התוס' (שבת צד א) לא שייך לומר בנ"ד דהוי מלאכה שא"צ לגופה, שכל שהמלאכה נעשית כראוי לצורך, אין שום נפקא מינה מאיזה טעם נעשית, שהרי מלאכה הנעשית בשבת לצורך חולה מסוכן נחשבת צריכה לגופה, אף שברצונו לא היה רוצה בה כלל, אלא שהואיל ועתה חולה הוא וזקוק לרפואה זו נחשבת צריכה לגופה, וה"נ בישול וקצירה הנעשים מצד פחד העכו"ם שמאיים להרגו, כיון שעכ"פ עצם המלאכה ראויה היא לצורך מי שנעשית בשבילו חשיבא צריכה לגופה. וצ"ל דס"ל למהריק"ו שהואיל והישראל אינו עושה המלאכה אלא מיראת העכו"ם, וכל מחשבותיו להנצל ממנו, ומה שחושב העכו"ם לצורך אכילה אינו נוגע לו כלל, הו"ל כמבשל וקוצר שלא לצורך כלל אלא כדי לזרקם ולהשליכם אל הים, לכן נחשבת כמלאכה שאצל"ג וכו'. ע"ש. ובא רעהו וחקרו בשו"ת מענה לאגרות (סי' לו אות יג), וכ' לתמוה ע"ד מהריק"ו, והעלה ע"פ דברי התוס' (שבת צד א) דבכה"ג הואיל והישראל באשר הוא שם זקוק לאותו בישול, אף על פי שעושה כן מיראת העכו"ם, חשיב שפיר צריכה לגופה, ואין זה ענין להורג מזיקים וכו'. ולכן דברי המהריק"ו צע"ג. וכבר תמהו עליו האחרונים מכח דברי התוס' שבת (עב ב) שהעושה מיראה בשבת חייב. עכת"ד.
שו"ת יביע אומר חלק ט - אורח חיים סימן צח
ולפי האמור תשובה מוצאת למ"ש הגאון ר"מ פיינשטיין באגרות משה (חאו"ח סי' עד), שהאוכל פרי אחד משבעת המינים, שצריך לברך אחריו ברכה מעין שלש, או שאכל פת שצריך לברך אחריו בהמ"ז, ואינו יודע לברך בעל פה, ואין לו סידור, מוטב שיברך בורא נפשות רבות, ועדיף ממה שלא יברך כלל. ע"ש. ודבריו תמוהים, ואשתמטיתיה דברי הראשונים והאחרונים הנ"ל, שמדבריהם יוצא שזוהי ברכה לבטלה. ושוב נדפס ספר מענה לאגרות, וראיתי אליו (בסי' כז) שהשיג כן לנכון על דברי האגרות משה, והעלה שאם אינו יודע לברך בעל פה, לא יברך כלל. [רק שלא היה לו לכתוב בלשון מדברת גדולות, ובדברים בוטים כנגד גדול הדור הגר"מ פיינשטיין, וכן לא יעשה, ודברי חכמים בנחת, נשמעים. ועמש"כ בשו"ת יביע אומר ח"א בדברי הפתיחה אות יג]. ואכמ"ל יותר.
שו"ת יביע אומר חלק ט - אורח חיים סימן קח
וכן העלה בשו"ת אגרות משה (חאו"ח ח"ב סי' פד), שהואיל ואף הקרבן נתנאל לא פסק לאסור להלכה, אלא רק תמה על המנהג, ואפשר שעכ"פ לא מלאו לבו לחלוק על המנהג, ועל חכמי דורו שלא מיחו בדבר, אלמא דסבירא להו להתיר, ובודאי שגם הוא ידע שיש מקום לחלק בין חיבור במחט בלבד וכו'. ואף על פי שהגנת ורדים מחמיר אם עושים על דעת להתקיים, אבל יותר מסתבר שאפילו על דעת להתקיים אין לאסור במחט בלבד, וכפי המנהג שכתב הקרבן נתנאל. עכת"ד. ומ"ש במענה לאגרות (סי' עב) להשיג על האגרות משה, והטיח דברים כלפיו, כדרכו, על שהתיר נגד הגנת ורדים והקרבן נתנאל. ע"ש. אינו כלום, שכבר הבאנו כמה תנאי דמסייעי ליה בכחא דהיתרא. ואמנם יש עוד אחרונים שכתבו להחמיר בזה, אבל אין דבריהם מוכרחים לדינא. וכמו שכתבתי בספרי לוית חן (סי' קכא עמוד רטז). ע"ש. וכן העלה להקל בשו"ת משנה הלכות מה"ת (חאו"ח סי' מז), וכתב, שמכיון שאנו קבלנו מרבותינו להקל בזה, אין בידינו לאסור מה שהתירו רבותינו, וגם המנהג להקל. ע"ש. וכן בשו"ת איש מצליח ח"ב כרך ג (חאו"ח ס"ס כ) העלה להקל. ע"ש. וכן עיקר להקל.
שו"ת יחוה דעת חלק א סימן מה
וע' בשו"ת אגרות משה (חאו"ח סי' קס"ו) שדחה ראית הב"ח דההיא דגרדאי מיירי ברגילים בכך וכו'. וזכה לכוין לדברי המהרש"ל בים של שלמה. ובחנם השיג עליו בספר מענה לאגרות (סי' מ"ז) ע"ש. ומ"מ לפ"ד רב האי גאון טעם אחר יש בדבר וכנ"ל. [וז"ל הארחות חיים (הל' ט' באב סי' י"ד): העוסק במלאכתו ומשורר להקל עליו במלאכתו מותר, אבל מי שאינו עוסק במלאכה, או שעוסק במלאכה קלה, אסור בשיר של עגבים אפילו שלא על היין. וע' להגר"מ עבאדי בשו"ת מעין גנים (חאו"ח סי' י"ג אות ל') שכ' להתיר לשכירים העושים מצה לזמר במנגינות של חול, ואין למחות בידם, דדמי למ"ש בסוטה (מ"ח ע"א) זמרא דנגדי ודבקרי שרי וכו' ע"ש ודו"ק].+
שו"ת יחוה דעת חלק ב סימן כב
והן עתה ראיתי להגאון רבי משה פיינשטיין בשו"ת אגרות משה (חלק או"ח סימן עד), שפסק שהאוכל אחד משבעת המינים שצריך לברך עליהם מעין שלש, או שאכל פת שצריך לברך ברכת המזון, ואינו יודע לברך בעל פה, ואין לו סידור, מוטב שיברך בורא נפשות רבות ממה שלא יברך כלל, ושאין זו ברכה לבטלה. ע"ש. ודבריו תמוהים, שהם נגד הראשונים הנ"ל ופסק הטור והשלחן ערוך והאחרונים, שלדבריהם יוצא שזוהי ברכה לבטלה +והלום ראיתי בשו"ת רבבות אפרים (חלק או"ח סימן קנא אות ה), שדייק מדברי המשנה ברורה בשער הציון הנ"ל, שאף כשמסופק אם צריך לברך מעין שלש או בורא נפשות רבות, אין לברך כלל. והעיר, שדעת הרב ר"ח גריינמן בחידושים וביאורים חלק ב' (סימן ד' אות טו), שכשאינו יודע לברך מעין שלש, או כשמסופק, מברך בורא נפשות רבות. ע"כ. ואינו נכון להלכה, וכמו שביארנו. וגם הלום נדפס ספר מענה לאגרות, וראיתי אליו (בסימן כז) שהשיג לנכון על דברי האגרות משה הנ"ל, והעלה שאם אינו יודע לברך מעין שלש, אין לברך בורא נפשות רבות. ע"ש. (אלא שהיה לו לכתוב בלשון כבוד כלפי הגאון רבי משה פיינשטיין בעל אגרות משה, ובכל ספרו הוא מטיח דברים קשים כלפי הגאון שליט"א, וכן לא יעשה. וראה במה שכתבנו בזה בדברי פתיחה שבראש ספרנו יביע אומר חלק א' אות יג).
שו"ת יחוה דעת חלק ה סימן ז
והן עתה ראיתי להגאון רבי משה פיינשטיין בשו"ת אגרות משה חלק א' (חלק אורח חיים סימן ל') שכתב גם כן לצדד שאם רוב המנין עדיין לא התפללו, והמיעוט התפללו כבר, אין תפלתם נחשבת כתפלה בצבור. ושוב הרגיש מדברי הרמב"ם הנ"ל שמוכח להיפך, שאף באופן שרוב המנין לא התפללו, והמיעוט התפללו כבר, נחשבת תפלתם תפלה בצבור. והניח בצריך עיון. ע"ש. אולם בספר מענה לאגרות (סימן יב ויג) השיג לנכון על דברי האגרות משה הנ"ל, והעלה להלכה שגם כשיש רוב מנין שלא התפללו והמיעוט התפללו, רוב המנין ככולו ותפלתם נחשבת תפלה בצבור. ע"ש. וכן פסק בשו"ת חלקת יעקב חלק ב' (סימן קלח). ע"ש. וכן העלה הגאון רבי אריה פומרנצ'יק בספר עמק ברכה (הלכות תפלה סימן ו', עמוד ה'). ע"ש. וכן עיקר. וראה עוד בספר בית ברוך על החיי אדם (כלל יט סק"ג, ובמילואים עמוד שצג). ע"ש.
אסקופה הנדרסת לרגלי גדו"י
משתמש רגיל
- הודעות
- 86
- תודות
- 192
- נקודות
- 30
כמדומה שדרכו של הגרע"י להביא כל המקורות שאומרים כמותו, אבל אינו מקפיד להביא כל המקורות שחולקים עליו
מה מזלזל או לא מכובד כאן?
תאר לך שהאור לציון היה כותב "וראיתי בספר משנה ברורה לחכם אשכנזי וכו' וכו' ולכן אין לסמוך על דבריו כלל"!
התבטא בתקיפות יתירה אבל לא נחשב ספר חיצוני.ונ"מ גם לענין הנידון כאן:
ספרים חיצונים שבאוצר החכמה | פורום אוצר התורה
פורום אוצר התורה - בית מדרש לכל מקצועות התורה.forum-otzar-hatorah.co.il
מתחילים מחדש
משתמש מוביל
- הודעות
- 657
- תודות
- 1,438
- נקודות
- 116
כוונתי היה, בתגובה ל:
והיינו, דיון עקרוני אם בקובצים שאין רוח חכמים נוחה הימנו, ללא קשר לנשוא האשכול, שייכת אל תשכן וגו'. וע"ז השבתי:
והיינו כי הדיון העקרוני האם יש אל תשכן וגו' לגבי קובצים והדומה, שייכת גם באוצר החכמה.ונ"מ גם לענין הנידון כאן:
ספרים חיצונים שבאוצר החכמה | פורום אוצר התורה
פורום אוצר התורה - בית מדרש לכל מקצועות התורה.forum-otzar-hatorah.co.il
- הודעות
- 117
- תודות
- 306
- נקודות
- 96
לפי דעתי הוא מדבר רק בנדון הספציפי. לאחר שביטא בסוגיא לעיל שיש בזה סתירה בתוספות ובמהריט והרפ לדעת הגרמ"פ לא הביא התשובות האוסרות אין לדעת הגרמפ להתחשב לדינא בזה כלל.
אין כאן אלא מחלוקת כדרכה שת.
אך לכתוב ספר שכולו כלי ניהול וזלזול הלכה אחר הלכה. ואמורה כאילו מתכוין להתיר אסורים ושהוא מעריב את היהדות באמריקה. זה דיבור אחר לגמרררררי.
לא קרב זה אל זה.
יש את יהב.
ויש לימוד לקנטר.
אסקופה הנדרסת לרגלי גדו"י
משתמש רגיל
- הודעות
- 86
- תודות
- 192
- נקודות
- 30
כמו שכבר כתבתי, קרוב הדבר שלא ידע בכלל במי מדובר, יתכן שלא ידע אפילו ש"רב פעלים" זה הבן איש חי
[משל יותר מדוייק יהיה אם הג"ר מצליח מאזוז היה כותב "מה שכתבת לי בשם חכם אשכנזי א' ושמו ר' ישראל מאיר מראז'ין...."]