לכתוב ולמחוק מבואר במנהג הקדום שעיקרו הוזכר ברמ''א בשינוי, לכתוב על אבנים עמלק ולהכות בהם זב''ז שימחקו. [או' לגבי תינוקות]
בגר"א שם הביא מדרש מחה תמחה אפי' מעל העצים ואבנים
כמדומה שהמחיה עצמה היא כל מחיה ומחיה אף בלא למחות כל זרעו של עמלק.
יש בזה אריכות
א. ברמ"א לא כתב ש"ימחקו", אלא "ולהכותן".
אפילו אם מצווה דאורייתא אין בזה, טוב לעשות כן כדי להרגיל בנפשו החיוב למחות את זכר עמלק.
וזה לשונו שם
אין מצוה לזכור את עמלק, אלא את מעשה עמלק, ומחיית עמלק.
וע"י שזוכרים את עמלק, זוכרים את מעשיו, ומבינים שצריך למחותו מהעולם.
פשוט לך?!
סליחה. אולי לא הבנתי דבריך וגם אתה הבנת שזה שתי מצוות נפרדות, רק באת לומר שאין עניין לזכור אותו אלא את מעשיו.
כמובן. כתבתי "את".
כתב האבודרהם
התכוונת להגדיל הקו' או לנסות לתרץ?
