מאמר תורני בעלות והמסתעף

בעלות והמסתעף​

ראיתי צורך להעמיד דברים על דיוקם באופן פשוט ומתומצת מסוגיות רבות בעניין בעלות.

בעלות: ענין זה אנו פוגשים בחלק ניכר מהסוגיות בסדר נזיקין, כאשר בכל מקום ההגדרות והחילוקים עולים שוב ושוב, ולעיתים אף ללא שום קשר, ראיתי צורך להגדיר את חלקי הבעלות באופן השווה לכל נפש, ועל כל פנים אין כאן המקום לדון בזה דכל אחד הוא נידון בפני עצמו שאפשר לדון בו ארוכות אבל יסודות הדברים מוכרחים לעמוד בצורה פשוטה ומובנת דאם לא כן לא נמצא ידינו ורגלינו בביאור מושג זה.

אשר על כן אעלה את המחוור לי מהסוגיות שלמדתי עד עתה וזוהי הגדרת הדברים לעניות דעתי [בסוגריים כדלהלן הגדרתי את הדברים בקצרה ממש ומיד לאחר מכן ביארתי כוונתי עיין היטיב].

הנה עשרה חלקים יש ב"בעלות":
א. "יצירת הבעלות" [קנין] היינו תהליך יצירת הבעלות על ידי פעולות חוקיות כמו קנייה, קבלה בירושה או מתנה.
ב. "מהות הבעלות" [בלעדיות] היינו דהנה 'מאפיין' הבעלות הוא שרק בעל החפץ יכול להשתמש בו ולהחליט מה לעשות בו ואיתו.
ג. "משמעות הבעלות" [שליטה] היינו ה'יכולת' של בעל החפץ לשלוט להחליט על השימושים וההגבלות של החפץ.
ד. "הגדרת הבעלות" [עומד לבעליו] דהנה 'קביעת' הבעלות החוקית של החפץ במערכת המשפטית מתרחשת כאשר החפץ עומד לאדם דזוהי התכלית והמטרה המרכזית בבעלות.
ה. "תוכן הבעלות" [התנהלות עם הממון כרצונו הפרטי] דהיינו 'זכות' הבעלים להשתמש בחפץ כרצונו, להשכירו, למכרו, ואף לשרפו וכדו'.
ו. "דיני הבעלות" [נזיקין מעשרות וכיוצ"ב] דהיינו ה'חוקים והכללים' של הבעלות הכוללים בתוכן גם זכויות וגם חובות וזה מכוח בעלותו בהממון.
ז. "צורת הבעלות" [השתמשות] דהיינו 'ביטוי' לכוחו הבלתי מוגבל בהממון שבאופן טבעי מתבטא בעצם הוצאתו בפועל על יד השתמשות.
ח. "כוח הבעלות" [שאי"ז של אחרים] דהיינו ה'תוצאה' הישירה מהבעלות שהחפץ מחוזק אצלו כך שאין לשאר זכות בהחפץ.
ט. "עצם הבעלות" [חלות בתכונות גוף החפץ] דהיינו היבט מסוים המגדיר שה'בעלות קשורה בהחפץ' עצמו ולא גדר מסוים באיזה תכונה או מאפיין של החפץ, ודוק היטיב בה, והפוך בה דכולה בה, דוק בש"ס ופוסקים ותמצא כן.
י. "משפטי הבעלות" דהיינו שהם [הבעלות] מעמיד זכותים כגון טענה [שענינה הוא להעמיד את הבעלות כפשנ"ת בכמה מקומות וזהו חלק מזכותי הבעלות גופא] נזיקין [וזה הטעם דחייב גם בנזק"מ ואכמ"ל] וגזילה וכו' והדברים פשוטים וידועים וב"ה בהירים להפליא.

הנה ישנם הרבה סוגים של "בעלות" [לא הארכתי כנדרש בדברים הללו דאין כאן מקומם ובעזהי"ת אאריך במקום הראוי להם וכאן לא באתי אלא למנות את כל מיני הבעלות הקיימות].

א. בעלות ב"שעבוד" דהוי חצי קנין זה לשון הריטב"א בקידושין [יג.] והרבה תמהו בזה מה כוונת אותו הריטב"א שהם חצי קנין, מהו החצי שלא קיים בהם ומהו החצי שכן, ובכלל היכן מצינו קנין לחצאים, והנראה בביאור הענין הוא, דהנה בקנין יש שני חלקים יש את החלות בתכונות גוף החפץ ויש את הענין שהחפץ עומד לאדם הבעלים כדי לשרתו שיצטרך לו, ונראה דכאשר יש קרקע משועבדת [לאו דווקא] אז הן אמנם אין שום הגדרה בתכונות גוף החפץ שהם "שלו" דהרי החפץ עדיין בבעלות הראשון אבל מכל מקום החפץ עומד לאותו אחד שמשועבדים לו, דאם יצטרך לאותה הקרקע יוכל לגבות ממנה וזהו החצי קנין האמור בריטב"א והדברים נפלאים.

ב. בעלות ב"שותפות" דאינה דומה לבעלות רגילה, גדר החילוק בינהם הוא דהרי הבעלות אינה רק שיש לו קנין וזכיה בעצם החפץ שיעמוד לצרכיו ושימושיו, אלא בעינן דיהא "שלו", ועיקר ענין "שלו" הוא מה שהדבר הוא לו ולא לאחר, ושלילת האחרים הוי חלק מהדין "שלו" וזה אין בבעלות משותפת [וכפשנ"ת בר"ן בנדרים מה: "דאי דמר לאו דמר"] וישנו רק בבעלות יחידית ולכן מצינו פטורים רבים בדיני הבעלות בשותפין דאין אף אחד שהחפץ הוא ממש "שלו" [והארכתי בזה בחי' לב"ב סי' טו].

ג. בעלות ב"קרקעות" היא שונה מבעלות ב"מטלטלין" דבעלות בקרקע היא רק "כוחות" בקרקע, דהרי גופה לא תחת שליטתו כלל אבל מטלטלין כאשר הם נקנית על ידו הם תחת בעלותו ושליטתו לחלוטין וזהו הטעם דמהני ביה קנינים ככסף ושטר ולא הצריכו שיעשה מעשה מצד גוף החפצא כבקניית מטלטלין והיינו טעמא כפמשנ"ת דכל בעלותו היא קניית "כוחות" גרידא בקרקע, וכן זה סברת האומרים שענין החזקת שלוש שנים הוא מגדרי המוחזקות, דהנה תמוה דמהיכן מצינו דהחזקה ואחיזה הם קנין ממש, ולדברינו הענין הוא פשוט שכיון שכל הבעלות היא ענין של "כוחות" וזכויות בקרקע מהני עצם ההחזקה כדי לבטאות את הכוח בזה, וזהו מה שמצינו דקרקע בחזקת בעליה עומדת, קרקע אינה נגזלת, אין שמירה בקרקעות, אפסרא דארעא [דהא לא מצינו כן במטלטלין] שורש כולי הנך שכל הבעלות הם זכויות ותביעות שיש לאדם ואמנם מצד הקרקע לא נעשית בו שום בעלות.

ד. בעלות ב"בני אדם" דהבעלות בהם אינה שייכת כבמטלטלין וקרקעות, דדוקא כי האי גוונא הם דברים שמצד עצמם הם טפלים ויכולים להיות "נשלטים" אבל בני אדם הקנין יוצר בהם רק החלת שם כעבד עברי ואישות והדברים ידועים [ולכן אינם משומטים בשביעית].

ה. בעלות ל"זמן" דהבעלות היא אמנם חלות בגוף החפץ שהיה "שלו" אלא שהיא "שלו לזמן קצוב" [קצה"ח סי' רמא סק"ד האריך בזה גבי מתנה ע"מ להחזיר ואחריך לפלוני עיין שם].

ו. בעלות ל"פירות" נידון זה מתחלק לג' חלקים יש את קנין הפירות דפליגו בו ר"נ ור"ל אי קנ"פ כקנה"ג ואכה"מ לבאר את הסוגיא שם יש את השכירות דקיי"ל דהוי ממכר ליומיה [קוב"ה סי' נג עיין שם דמנתח נושא זה בצורה מופלאה ואכה"מ] יש את השאילה דהרי היא זכות ליצור שימושים בחפץ כרצונו אבל אי"ז קנין בהחפץ כלל [ריטב"א ורמב"ן ב"מ מג. וזה פשטות הגמ' והתוס' ב"ק יא. שכתב שכן קנה את החפץ הוא שיטת יחידאה וביחוד לאחר דברי האו"ש [סוכה ה] דאם מחזירו לבעלים בתוך הזמן, הבעלים יאלץ לעשות קנין].

ז. בעלות "איסורית" דהיינו שהאדם בעלים על האיסור שהחיל, וכמו שביארו האחרונים בהפה שאסר הוא הפה שהתיר שכיון שהוא הבעלים על האיסור שהחיל הוא יכול להתירו.

ח. בעלות ב"ענין והחלות" יש מהאחרונים שכתבו שביאור הענין בכל שישנו בשליחות ישנו בתנאי, זה מצד שהיות והוא בעלים ויכול לעשות לעצמו ידא אריכתא נוספת, לכן גם הוא בעלים להחליט איך יחול ובאיזה תנאים, ולכן בחליצה [וכן ביבום] שהיא לא בשליחות גם כן אינה בתנאי כי הוא עושה רק את הפעולה המציאותית, והחלות חל ממילא ע"י התורה, ולא הוא מייצר את החלות.

ט. בעלות ל"התחייב" זהו שנינו גבי בור וחמץ בפסח, שהרי הבור הוא ברה"ר ואין לו בעלות שם, וכן חמץ בפסח הרי הוא איסוה"נ ואינו שלו, אלא שעשאו הכתוב ברשותו והיינו שנותנים לו בעלות בשביל שיתחייב, ולכן לא נקרא שלו אלא ברשותו, כי אין כאן בעלות ממונית גמורה אלא בעלות לעניין משהו מסוים וכן לגבי גזלן, שהחפץ אינו שלו אלא של הבעלים, אך נחשב ברשותו והיינו שזה שלו לעניין להתחייב בוהשיב את הגזילה, שהרי לכאורה אין שום סיבה משפטית לזכות לו את הממון ולהתחייב אם הוזק החפץ.

י. בעלות ב"חוב" דהיינו שמותפס ברשותו הממונית איזה ערך ממוני, ומכל מקום זוהי לא הגדרה ענינית שיש בה כוח התפסה בפני עצמה אלא היא קיום מסוים שאיננו נראה בהחפצא ושורשו טמון בשעבוד הגברא [והאריך בגדה"ד השער"י ש"ה פ"ב] והיינו הגדרת בעלות מסוימת שאינה בעין.

יא. בעלות בדבר ש"אין בו ממש" דאין בו ענין חלות אלא ענינו הוא זכות ממון בלבד, ואין בו שום מהות שאפשר להגדירה במציאות כחלות רגיל.

יב. בעלות ב"ממון גבוה" כפי שכבר כתבו רבים מרבותינו האחרונים דענין זה הוא ענין בעלות באופן מאוד מוגדר ומסוים דאמנם אין בהחפץ שום תורת ממון להבעלים ואינו עומד להעמדת רצונותיו ותשמישיו ועל כל פנים הרי זה בשליטתו וברשותו.​

 

[דבר היושר]

סליחה על השכחה:
אשמח לקבל הערות והארות מכל הסוגים.
בברכה.

 

[י"ג מידות]

סליחה על השכחה:
אשמח לקבל הערות והארות מכל הסוגים.
בברכה.

זה מאמר שהנושא מאוד מעסיק אותי
בעיקר בעניין העברת בעלות,
אך הוא כתוב בצפיפות רבה,
אני ממליץ שתפנה למערכת לקבלת אישור לארוך אותו מחדש.

 

[אחד יחיד]

אך הוא כתוב בצפיפות רבה,
אני ממליץ שתפנה למערכת לקבלת אישור לערוך אותו מחדש.

מצטרף לבקשה.

 

[אוצר התורה]

זה מאמר שהנושא מאוד מעסיק אותי
בעיקר בעניין העברת בעלות,
אך הוא כתוב בצפיפות רבה,
אני ממליץ שתפנה למערכת לקבלת אישור לארוך אותו מחדש.

מצטרף לבקשה.

טופל.

 

[י"ג מידות]

בעצם גם שוכר ושואל יש לו בעלות חלקית
שיכול להשתמש בחפץ לזמן מסויים.

 

[דבר היושר]

להרב @י"ג מידות שליט"א.
כבר נגעתי בנקודה שהעלת והבאתי כמה מראה מקומות בענין (ולא נראה לי ש'בעלות חלקית' זה המשפט הנכון).

ו. בעלות ל"פירות" נידון זה מתחלק לג' חלקים יש את קנין הפירות דפליגו בו ר"נ ור"ל אי קנ"פ כקנה"ג ואכה"מ לבאר את הסוגיא שם יש את השכירות דקיי"ל דהוי ממכר ליומיה [קוב"ה סי' נג עיין שם דמנתח נושא זה בצורה מופלאה ואכה"מ] יש את השאילה דהרי היא זכות ליצור שימושים בחפץ כרצונו אבל אי"ז קנין בהחפץ כלל [ריטב"א ורמב"ן ב"מ מג. וזה פשטות הגמ' והתוס' ב"ק יא. שכתב שכן קנה את החפץ הוא שיטת יחידאה וביחוד לאחר דברי האו"ש [סוכה ה] דאם מחזירו לבעלים בתוך הזמן, הבעלים יאלץ לעשות קנין].

 

[י"ג מידות]

ו. בעלות ל"פירות" נידון זה מתחלק לג' חלקים יש את קנין הפירות דפליגו בו ר"נ ור"ל אי קנ"פ כקנה"ג ואכה"מ לבאר את הסוגיא שם יש את השכירות דקיי"ל דהוי ממכר ליומיה [קוב"ה סי' נג עיין שם דמנתח נושא זה בצורה מופלאה ואכה"מ] יש את השאילה דהרי היא זכות ליצור שימושים בחפץ כרצונו אבל אי"ז קנין בהחפץ כלל [ריטב"א ורמב"ן ב"מ מג. וזה פשטות הגמ' והתוס' ב"ק יא. שכתב שכן קנה את החפץ הוא שיטת יחידאה וביחוד לאחר דברי האו"ש [סוכה ה] דאם מחזירו לבעלים בתוך הזמן, הבעלים יאלץ לעשות קנין].

כוונתך שיש חילוק בין שואל לשוכר?

 

[דבר היושר]

להרב @פסיק פומיה שליט"א.
חוץ ממה שהעלתי לך בתגובות למאמר שהעלת, גם לפי הנכתב למעלה, מובהר מהו החיסרון כאשר הממון הוא לא ברשותו.
דהנה הא פשוט לי ש(החסרון בשאינו ברשותו) הוא לא מצד העדר יכולתו להשתמש!
דהנה הא הגע עצמך, וכי אם החפץ שלו היה מונח על כסא במרחק מטרים ספורים ממנו וכי אז יכל להשתמש?!
אכן, אין שום מניעה לבעלותו, אבל לבוא ולומר שביכולתו להשתמש - זה פשוט לא נכון תיאורטית.
ולכן כל החסרון של 'אינו ברשותו' גבי הקדש ועוד, זהו חסרון מצד 'משמעות הבעלות' דהמשמעות והכוח שהוסמך מכוח הבעלות - ניטל ממנו.
שהרי איננו שולט על החפץ, והמציאות הטכנית (על אף זכאותו לקיימה בדין) בוגדת את זכותו, ולכן באופן אוטומטי חסר בבעלותו.
משום שאף שהוא הבעלים בצורה גמורה - עצם זה שלבעלותו אין יכולת מהותית לממש ולקיים את עצמה, זה מחליש אותה.

 

[דבר היושר]

ח. בעלות ב"ענין והחלות" יש מהאחרונים שכתבו שביאור הענין בכל שישנו בשליחות ישנו בתנאי, זה מצד שהיות והוא בעלים ויכול לעשות לעצמו ידא אריכתא נוספת, לכן גם הוא בעלים להחליט איך יחול ובאיזה תנאים, ולכן בחליצה [וכן ביבום] שהיא לא בשליחות גם כן אינה בתנאי כי הוא עושה רק את הפעולה המציאותית, והחלות חל ממילא ע"י התורה, ולא הוא מייצר את החלות.

אולי מאן דהו יכול להוסיף לו דינים נוספים שגדרם הוא 'בעלות בהענין והחלות', שבתי לשורשי הדברים בתקופה האחרונה.

 

[בן ליש]

​

ז. בעלות "איסורית" דהיינו שהאדם בעלים על האיסור שהחיל, וכמו שביארו האחרונים בהפה שאסר הוא הפה שהתיר שכיון שהוא הבעלים על האיסור שהחיל הוא יכול להתירו.
​

יש איזו שייכות בין זה לשאר הבעלויות שכתב?

 

[דבר היושר]

כוונתך שיש חילוק בין שואל לשוכר?

כמובן מאליו, איני חושב שצריך להרחיב בענין (בלא ראיות, והוספות, פוק חזי דהנה שוכר יש הפוסקים שהוא שומר חינם, ושואל תמהו בגמ' אמאי לא חייב כשמתה מחמת מלאכה).

יש איזו שייכות בין זה לשאר הבעלויות שכתב?

אכן.

איני בטוח מה התכוונתי אז לומר, ומכל מקום העיקרון של 'בעלות איסורית' (השגור בלישנא דכל בר בי רב דחד יומא כ'קנין איסור') מוכח מכו"כ סוגיות בש"ס.

הנושא של קידושי אשה כמבואר להדיא בגמ' בגיטין לט: שענין גט האשה הוא לשחררה ולהפקיעה מהאיסור שחל בה בשעת הקידושין, וכל הדין ממון שהבעל זכאי (כבמציאתה ובמעשה ידיה) זהו רק תקנת חכמים.

הענין של עבד עברי כמו שהת' בקידושין טז. שגופו קנוי, עיין ברמב"ן שם שכתב שיש שני קניינים, וענין הגט שחרור הנצרך בו הוא כמו שמצינו בקנין אישות שכדי לשחרר 'קנין איסור' בעינן גט.

הסוגיא של עבד כנעני שאם הפקירו רבו יצא לחירות מעבודתו, שפליגי האומראים האם צריך גט שחרור, ושורש הענין הסביר התוס' בקידושין טז. ש'היינו משום הפקעת איסור, בכדי להתירו בבת ישראל'.

הדין שמובא ברש"י הידוע (אחד הידועים ביותר כמדומני) שגם בשנת השמיטה על שדה שביעית צריך להפריש ביכורים, ועל אף שמבחינה ממונית הם מופקרים, אחרי הכל יש לו בו 'קנין לאיסור'.

ההלכה שאם יהודי מכר שדהו (שבא"י) לגוי, עדיין היהודי מחוייב במצוות הקרקע התלויות בארץ ובמעשר, דהא אין קנין לנכרי להפקיע מיד זה.

 

[בן ליש]

אכן.

איני בטוח מה התכוונתי אז לומר, ומכל מקום העיקרון של 'בעלות איסורית' (השגור בלישנא דכל בר בי רב דחד יומא כ'קנין איסור') מוכח מכו"כ סוגיות בש"ס.

הנושא של קידושי אשה כמבואר להדיא בגמ' בגיטין לט: שענין גט האשה הוא לשחררה ולהפקיעה מהאיסור שחל בה בשעת הקידושין, וכל הדין ממון שהבעל זכאי (כבמציאתה ובמעשה ידיה) זהו רק תקנת חכמים.

הענין של עבד עברי כמו שהת' בקידושין טז. שגופו קנוי, עיין ברמב"ן שם שכתב שיש שני קניינים, וענין הגט שחרור הנצרך בו הוא כמו שמצינו בקנין אישות שכדי לשחרר 'קנין איסור' בעינן גט.

הסוגיא של עבד כנעני שאם הפקירו רבו יצא לחירות מעבודתו, שפליגי האומראים האם צריך גט שחרור, ושורש הענין הסביר התוס' בקידושין טז. ש'היינו משום הפקעת איסור, בכדי להתירו בבת ישראל'.

הדין שמובא ברש"י הידוע (אחד הידועים ביותר כמדומני) שגם בשנת השמיטה על שדה שביעית צריך להפריש ביכורים, ועל אף שמבחינה ממונית הם מופקרים, אחרי הכל יש לו בו 'קנין לאיסור'.

ההלכה שאם יהודי מכר שדהו (שבא"י) לגוי, עדיין היהודי מחוייב במצוות הקרקע התלויות בארץ ובמעשר, דהא אין קנין לנכרי להפקיע מיד זה.

עדיין לכאו' חלוקים כל הנהו מענין הנאמנות בפשא"ס.

 

[בן ליש]

​

ו. בעלות ל"פירות" נידון זה מתחלק לג' חלקים יש את קנין הפירות דפליגו בו ר"נ ור"ל אי קנ"פ כקנה"ג ואכה"מ לבאר את הסוגיא שם יש את השכירות דקיי"ל דהוי ממכר ליומיה [קוב"ה סי' נג עיין שם דמנתח נושא זה בצורה מופלאה ואכה"מ] יש את השאילה דהרי היא זכות ליצור שימושים בחפץ כרצונו אבל אי"ז קנין בהחפץ כלל [ריטב"א ורמב"ן ב"מ מג. וזה פשטות הגמ' והתוס' ב"ק יא. שכתב שכן קנה את החפץ הוא שיטת יחידאה וביחוד לאחר דברי האו"ש [סוכה ה] דאם מחזירו לבעלים בתוך הזמן, הבעלים יאלץ לעשות קנין].
​

בפשוטו לכאו' אי שכירות ממכר ליומיה ה"נ שאילה, (ובריטב"א ב"מ צ"ט מבואר לא כן, וכמדו' בחזו"א תמה שם על דבריו).

 

[ללמוד וללמד]

​

ט. "עצם הבעלות" [חלות בתכונות גוף החפץ] דהיינו היבט מסוים המגדיר שה'בעלות קשורה בהחפץ' עצמו ולא גדר מסוים באיזה תכונה או מאפיין של החפץ, ודוק היטיב בה, והפוך בה דכולה בה, דוק בש"ס ופוסקים ותמצא כן.
​

התקשיתי טובא בדבריך
ונראה לי שאם נשתמש ונוסיף את המושג רשות ממונית (הידועה והמוכחת מהלואה ועוד) ונבאר אותו אולי יקל עלינו להגדיר מהי "עצם הבעלות", ואולי לכך כיונת בדבריך המרומזים והעמוקים "חלות".

דוק היטיב בה, והפוך בה דכולה בה, דוק בש"ס ופוסקים ותמצא כן.

שכייח ממש
דבר היושר!!!!

 

[דבר היושר]

התקשיתי טובא בדבריך
ונראה לי שאם נשתמש ונוסיף את המושג רשות ממונית (הידועה והמוכחת מהלואה ועוד) ונבאר אותו אולי יקל עלינו להגדיר מהי "עצם הבעלות", ואולי לכך כיונת בדבריך המרומזים והעמוקים "חלות".

הרעיון המרכזי הוא שהבעלות חלה בהחפצא והיינו שכאשר האדם עושה קנין, הוא לא רק מקבל כרגע הרבה חובות וזכאויות משפטיות, אלא חל כאן 'חלות בעלות' שהיא טומנת בתוכה את כל הנ"ל, ולכן מתקיים בעלותו בכל רגע ורגע מצד עצם התהוותו בהחפצא דהממון גופיה, וכפי שהסברתי באורך במקום אחר - המציאות איננה מורכבת מחומר פיזי אלא ממהותו הפנימית, המהווה את תוכן החפץ (למי הוא 'כלי' - למי ואת מי הוא משמש) אמנם מהויות אלו אינם ניתנות למדידה או לצפייה ישירה, אבל הם המציאות העומדת ומונחת לפנינו.

הרעיון מוכח בכמה דינים בגדרי הבעלות למשל א. דהרי הן אמנם דמעשי הקנינים הם סיבה גמורה להחלת הבעלות כל אחד מטעמו וגדרו, אבל צריך עיון מדוע לקנינים יש המשכיות לאחר סיומם הרי אין שום סיבה כרגע להחיל את בעלותו בממון שוב, דהרי עכשו לא עושה שום מעשה קנין ב. הנה כאשר החפץ ברשות הרבים, יש לדון ולברר במה מתקיים מצבו כעומד לשימושו דווקא ג. באשכול הזה ודעתי הובאה כאן.

אגב, הרעיון של 'חלות בתכונות גוף החפץ' כבר מוזכר כלאחר יד בגר"ח מטלז ב"ב יט, וכן דברים דומים לזה מצינו בשער"י ש"ג פכ"ג, וכן התבאר בדברי הגרש"ש דהפליג לומר ששינוי בעלים חשוב כשינוי בחפץ בעצמו (גרש"ש בשי' ב"ב כה).

 

[ללמוד וללמד]

הרעיון המרכזי הוא שהבעלות חלה בהחפצא והיינו שכאשר האדם עושה קנין, הוא לא רק מקבל כרגע הרבה חובות וזכאויות משפטיות, אלא חל כאן 'חלות בעלות' שהיא טומנת בתוכה את כל הנ"ל, ולכן מתקיים בעלותו בכל רגע ורגע מצד עצם התהוותו בהחפצא דהממון גופיה, וכפי שהסברתי באורך במקום אחר - המציאות איננה מורכבת מחומר פיזי אלא ממהותו הפנימית, המהווה את תוכן החפץ (למי הוא 'כלי' - למי ואת מי הוא משמש) אמנם מהויות אלו אינם ניתנות למדידה או לצפייה ישירה, אבל הם המציאות העומדת ומונחת לפנינו.

הרעיון מוכח בכמה דינים בגדרי הבעלות למשל א. דהרי הן אמנם דמעשי הקנינים הם סיבה גמורה להחלת הבעלות כל אחד מטעמו וגדרו, אבל צריך עיון מדוע לקנינים יש המשכיות לאחר סיומם הרי אין שום סיבה כרגע להחיל את בעלותו בממון שוב, דהרי עכשו לא עושה שום מעשה קנין ב. הנה כאשר החפץ ברשות הרבים, יש לדון ולברר במה מתקיים מצבו כעומד לשימושו דווקא ג. באשכול הזה ודעתי הובאה כאן.

אגב, הרעיון של 'חלות בתכונות גוף החפץ' כבר מוזכר כלאחר יד בגר"ח מטלז ב"ב יט, וכן דברים דומים לזה מצינו בשער"י ש"ג פכ"ג, וכן התבאר בדברי הגרש"ש דהפליג לומר ששינוי בעלים חשוב כשינוי בחפץ בעצמו (גרש"ש בשי' ב"ב כה).

הטענה שהמציאות אינה רק חומר פיזי, אלא גם מהות פנימית המגדירה את תפקיד החפץ ("למי הוא 'כלי' - למי ואת מי הוא משמש"). זוהי תפיסה פילוסופית עמוקה שיכולה להתקשר לרעיונות קבליים וחסידיים על מהות הבריאה והקשר בין הרוחני והגשמי, אבל אני מאוד מתקשה להבין את דבריך העמוקים ביחס לבעלות.

שכייח ממש
דבר היושר!!!!

 

[דבר היושר]

הטענה שהמציאות אינה רק חומר פיזי, אלא גם מהות פנימית המגדירה את תפקיד החפץ ("למי הוא 'כלי' - למי ואת מי הוא משמש"). זוהי תפיסה פילוסופית עמוקה שיכולה להתקשר לרעיונות קבליים וחסידיים על מהות הבריאה והקשר בין הרוחני והגשמי, אבל אני מאוד מתקשה להבין את דבריך העמוקים ביחס לבעלות.

זהו כל המושג 'חלות'!
פוק חזי האם חלות אשת איש הוא דבר מוחשי?!
האם חלות הפקר הוא ענין הניתן למישוש?!
ובכלל מאז ומעולם בגלל התפיסה שמר ברור לו בה (שמהות פנימית הוא ענין פילוסופי וכו') לא הבנתי מהו 'חלות' בכלל?!
אלא שאז נפלה לי ההבנה להלן.

הנה 'חלות' זהו גדר שמצינו לגבי עניינים רבים (קניינים, הקדש, הפקר, קידושין, נדרים, שחיטה וכו' וכו').

בשביל להבין ולהגדיר את המושג 'חלות' צריך ללכת הרבה אחורה, לביאור עצם המציאות המונחת לפנינו ולאופן מבטינו המדוייק עליה.
לפני שאפתח בהסבר שלעניות דעתי מבהיר במקצת את המושג 'חלות' וכל המסתעף ממנו בדיני התורה.

צריך להבין ולהכיל במושכל הראשון, שהעולם והבריאה סביבנו לא אמורה ואכן איננה נתפסת בעינינו כענין של אוסף חלקיקים פיזיים, המורכבים מאנרגיות מולקלות וכו' וכו', אלא העולם סביבינו מורכב ועומד מצד עצמו (ולא מצד התייחסותינו האישית אליו) לפי מהותם ויעודם של דברים.

דהנה, כאשר יש לפנינו כלי וכדו' אין כאן סתם כך מספר חלקי עץ חתוכים שנעשו והועמדו ביד אומן בצורה כזו או אחרת, אלא כאשר קורה ומתרחשת מציאות כזו (שהאדם עושה פעולה פיזית המתקינה את חלקי העץ באופן מושלם והופכת אותו למחבת לדוג') אז הדבר מוגדר כ'כלי', שתפקידו ויעודו ואפי' זהותו (מצד קנין היצירה, ולחד מאן דאמר אפילו חפץ שניתן לו לתיקון בלבד, דהא אומן קונה בשבח כלי) מוגדרת בעצם מציאותו שהרי זהו קיום מציאותו.

היינו, שעד עכשו (עצם מציאות העץ) הוא לא פעל איזה שהוא ענין חיובי, וכל מציאותו היתה על דרך שלילה, והיינו שהוא רק פעל סביבותיו שלא היה ניתן להכניס במקום קיומו - דבר מה אחר, מחמת עצם מציאותו, ורק בזה התגלמה והתקיימה לנו מציאותו, ואילו עתה, שהרכיבוהו ככמה חלקים המחוברים יחד, הרי לנו מציאותו באופן חיובי שהתקיימותו מהווה לאדם כלי להשתמשותו באופן שיתקיים רצונו.

כעת, נבדוק את עצמנו, מדוע אנו קוראים לדבר כזה - כלי (מחבת או סיר או סכין בכלל וכו' וכו') ?!

ואז נגיע למסקנא הפשוטה והנוכחת שתפיסת העולם שלנו, היא לא ענין פיזי המוחלק לפי - האם הוא ניתן למימוש פיזי או לא, אלא הדבר יוגדר לנו כפי מהותו של הדבר, יעודו והתפקיד שאותו הוא מייצג, ועל פי זה אנו הולכים ומגדירים בכל מקום מהו הדבר - לדוג' כאשר אנו רואים אדם ששוקד ומתמיד בלימודו אנו קוראים לו 'מתמיד', כאשר אנו רואים אדם שמסתובב ומתרועע רבות עם חברים, וחבר קבוע בכל מיני פעילויות חברתיות וכדו' הוא יוגדר בעינינו כאיש 'חברותי', אדם שיש לו איזה שהיא דרגה ועבודה מסוימת שאיננה בקלאסה של שאר בני העם, אנו נגדיר כאדם 'חשוב' וכן הלאה וכן הלאה.

ומאידך גם בנושאים אחרים זהו המבט שלנו, שכאשר אנו רואים מספר חלקי העץ המחוברים יחדיו ופלטת עץ קטנה תחתיהם, אנו מגדירים זאת כ'סיר' וכאשר אנו נראה שקצוות הכלי הם נמוכות מהרגיל אף על גב שבאופן עקרוני זהו בסך הכל פלטת עץ שמסובבת בקצוות נמוכות, מכל מקום אנו נקרא לזה 'מחבת' וכו' וכו'.

ומשמעות הדברים היא שההשקפה של כל ברי האנוש עלי תבל על דברים ונושאים הם לא כהגדרות להילוך בלבד, אלא כ'מושגים', דהיינו שהעולם איננו מתנהל ומתנווט על פי התכונות החיצוניות ומצבו הפיזי והנוכחי, אלא על פי מהותם של הדברים לתשמיש ויעוד האדם (וטעם הענין שכיון שהוא מיועד לאדם זוהי הגדרה ההופכת דבר מה במציאות עצמה זהו בגלל שהרי כל עניין החפץ כל כולו הוא מיועד ומוחלט להבעלים שיתבטאו בו בכל אופן ויכולת, וכשמם ממש - כלים! היינו רק אופנים והיכי תמצי ולא מהות וענין כשלעצמו.

בואו נתרחב לנושאים אחרים (ומכאן נבהיר את ענין ה'חלות').

אפשר להרחיב בהרבה נושאים שמוזכר בהם את ענין ה'חלות', הבה ונתמקד בנושא הידוע והנדוש ביותר, שהוא תורת הקנינים והבעלויות, דהנה הא ישנם כמה דינים מתמיהים בדיני הבעלות (כפי שהבאתי בהודעתי הקודמת) למשל א. דהרי הן אמנם דמעשי הקנינים הם סיבה גמורה להחלת הבעלות כל אחד מטעמו וגדרו, אבל צריך עיון מדוע לקנינים יש המשכיות לאחר סיומם הרי אין שום סיבה כרגע להחיל את בעלותו בממון שוב, דהרי עכשו לא עושה שום מעשה קנין ב. הנה כאשר החפץ ברשות הרבים, יש לדון ולברר במה מתקיים מצבו כעומד לשימושו דווקא וכן עוד קושיות רבות נוספות.

והמענה לכל אלו הוא שהבעלות חלה בהחפצא והיינו שכאשר האדם עושה קנין, הוא לא רק מקבל כרגע הרבה חובות וזכאויות משפטיות, אלא חל כאן 'חלות בעלות' שהיא טומנת בתוכה את כל הנ"ל, ולכן מתקיים בעלותו בכל רגע ורגע מצד עצם התהוותו בהחפצא דהממון גופיה, והנה הא כפי שהסברנו שהמציאות איננה מורכבת מחומר פיזי אלא ממהותו הפנימית, המהווה את תוכן החפץ (למי הוא 'כלי' - למי ואת מי הוא משמש) אמנם מהויות אלו אינם ניתנות למדידה או לצפייה ישירה, אבל הם המציאות העומדת ומונחת לפנינו.

ולכן אף כשהאדם עושה קנין בחפץ, מקדש אשה, נודר על התרחקות מדבר מסוים, מקדיש את בהמתו, מפקיר את ממונו, עוד ועוד, אף שאין כאן ענין בתכונותיו ומאפייניו של המציאות הפיזית הנראית לעין, מכל מקום נקבע בחפץ יעוד ומהות אחרת, כך שלא יעזרו כל המניעים החיצוניים ורק המהות ויעוד הדבר הם מקביעים את מהות עצם ישות הדבר.

ולכן יש אומרים שטומאה זהו ענין מציאותי, ואין שום מקום לבוא ולתמוה היכן הטומאה?! שאדרבה, הרי לא הענין הפיזי הוא זה שקובע לכאן או לכאן, אלא מהות הדבר היא זה שמספרת ומקבעת לנו את המציאות, וכיון שאנו רואים חפץ כזה כ'טמא' ונאמר בתורה ש'טמא הוא לכם' נקבעת מהותו של החפץ כדבר שבמציאות הרוחנית (אם המציאות מוגדרת על פי שיוגדר לבסוף במהות אין כל הבדל האם ההגדרה הזו מגיע מפסק רוחני או ענין גשמי) ומי סיפר לנו שיש כאן טומאה?! - הקדוש ברוך הוא.

וכל הנידון שיש להאריך בו זה מי אמר שזוהי ההגדרה הרוחנית כאשר חפץ נטמא ובזה אנו כיהודים מאמינים בבוראינו ולפיו, אכן חפץ כזה הוא טמא, וממילא אמנם גוף ה'טומאה' היא לא ענין ממשי, אבל לאחר חלותה בהחפץ עצמו כיון שזה נקבע במהות החפץ או כל דבר אחר שקיבל את הטומאה, הרי זה כבר כהמציאות בעצמה!

ולמי שעמוק בויכוח הגדול והידוע של הגרח"י שרייבר לבין הגר"ד ענבל (על אף שלכאורה הגרש"ש כבר פסק לנו כאחד הצדדים) על פי דברינו האחרונים יתורצו כל קושיותיו של הגרח"י שרייבר בענין זה.

אתה כמובן יכול לומר שדברים אלו הם תפיסה פילוספית עמוקה, ששורשה בספרי החסידות וכו' אבל למעשה הם דברים נוכחים ופשוטים - שהעולם מכיל יותר ממה שנראה במציאות הפיזית, דהנה פוק חזי וכדלעיל שהרי זה מבטם והשקפתם של בני האדם לעולם (ולא תאמין - אפילו שלך!).

בברכה.

 

[ללמוד וללמד]

עצם התהוותו בהחפצא דהממון גופיה, וכפי שהסברתי באורך במקום אחר - המציאות איננה מורכבת מחומר פיזי אלא ממהותו הפנימית

הבנתי דבריך הברורים והמורחבים. אלא שרק התקשיתי בלשון "מהות פנימית"...

וכדי לחדד דבריך אשמח שתענה לגבי הדוגמה שלקחת - כלי - המהות שלו כחומר גלם (עץ, מתכת) קודמת ליעודו כ"כלי". האם "חלות" הבעלות משנה את המהות או רק את היעוד וההתייחסות שלנו אליו? האם ייתכן שה"חלות" היא בעיקר קביעה משפטית שמשפיעה על היעוד והשימוש המותר, אך לא משנה את המהות של החפץ?

תודה על הסבלנות והרצון להסביר

 

[דבר היושר]

לרב @ללמוד וללמד שליט"א.

דומני כי שורש אי-ההבנה נעוץ בפרשנות מצומצמת של המושג "מהות", אכן, במבט ראשוני, נדמה כי מהותו של הכלי מצומצמת לעצם חומר הגלם ממנו הוא עשוי, שהוא עץ או מתכת, אולם, אם נעמיק עיון, נגלה כי "מהות" בהקשר זה חובקת רובד קיומי עמוק יותר, הכולל את תכליתו וייעודו המובנה של הדבר.

כאשר אנו מתבוננים בכלי, אין לפנינו אך ורק אגרגציה של חלקיקים חומריים, עצם התהוותו ככלי, באמצעות מלאכת האומן המכוונת, מטביעה בו מהות חדשה - מהות של שימושיות ותפקוד (ולכן יש האומרים ש'אומן קונה בשבח כלי') מהות זו אינה נגזרת אך ורק מן המבנה הפיזי, אלא גם מן הפוטנציאל הגלום בו למלא צורך אנושי מסוים, המחבת, על אף היותה עשויה מתכת, מהותה אינה רק סך האטומים המרכיבים אותה, אלא גם ייעודה לטיגון מזון, ייעוד זה הופך לחלק בלתי נפרד ממהותה כ"מחבת".

עתה, באשר לשאלת חלות הבעלות, דומה כי חלות זו אינה משנה את המהות הפיזיקלית של הכלי, קרי את הרכבו החומרי, אולם, היא מחוללת שינוי עמוק יותר במהותו ביחס לעולם הנורמטיבי והחברתי, חלות הבעלות מעניקה לכלי מעמד חדש - הוא הופך להיות נתון לשליטתו ורצונו של הבעלים, מהותו כ"כלי" כעת משתלבת עם מהותו כ"נכס".

יתרה מזו, חלות הבעלות אינה רק קביעה משפטית חיצונית, ברור שלא כך, היא מטביעה בחפץ מעין "חותם" של שייכות, המשפיע על האופן בו אנו מתייחסים אליו ועל מערכת היחסים בינו לבין העולם המשפטי והחברתי, ניתן לומר כי חלות זו מגדירה מחדש את מקומו של החפץ במארג הקיומי שלנו.

לפיכך, אף על פי שהמהות החומרית נותרת כשהייתה, חלות הבעלות מוסיפה רובד מהותי חדש - רובד של שייכות וייעוד תחת מרותו של אדם מסוים, זהו שינוי במהות, ולא שינוי בהרכב האטומים של החפץ.

קצת נסחפתי, אני מתנצל, אבל קשה לכתוב תפיסת עולם בהודעה אחת, ובכלל, דברים דקים אלו צריכים הסבר פנים אל פנים, וקשים להבנה בצורה פורומית מהירה.