יהודי שלח ע"י שליח משלוח מנות לחבירו - סלט,
שלדעת הרבה מהפוסקים הוא נחשב מין אחד.
בדרך התבונן השליח במשלוח ורואה הוא שיש רק מנה אחת במשלוח.
הוא הניח את המשלוח על אבן מזדמנת והפרידו לחלקים, את העגבניות שם בצד אחד, המלפפונים בצד שני, וכן הלאה.
וכך נוצר לו משלוח מנות של שני מינים ויותר.
והיו מהלומדים שטענו שאינו יוצא יד"ח כיון שמהשלח לא התכוין למצוה, אע"פ שלבסוף נעשתה המצוה.
ובדומה לזה מצינו בשו"ת חת"ס יו"ד ר"צ, שישראל שנתן לכהן כסף לפדות את בנו, וחשב שהכסף הוא פעולה בעלמא ולא נתינה.
אחר כן דרש מהכהן את כספו בחזרה, ענה לו הכהן שהכסף שייך לו מצד הפדיון, והנותן אומר שלא התכוין.
מחדש החת"ס, שהכסף נתון לכהן, כיון שדברים שבלב אינם דברים (ולכן מה שהישראל אומר שנתכוין לפעולה בעלמא - אינו נאמן)
אך הישראל לא יוצא יד"ח המצוה כיון שלא התכוין לפעולה של מצוה.
וה"נ כאן.
מה הרבנים אומרים זה דומה?
שלדעת הרבה מהפוסקים הוא נחשב מין אחד.
בדרך התבונן השליח במשלוח ורואה הוא שיש רק מנה אחת במשלוח.
הוא הניח את המשלוח על אבן מזדמנת והפרידו לחלקים, את העגבניות שם בצד אחד, המלפפונים בצד שני, וכן הלאה.
וכך נוצר לו משלוח מנות של שני מינים ויותר.
והיו מהלומדים שטענו שאינו יוצא יד"ח כיון שמהשלח לא התכוין למצוה, אע"פ שלבסוף נעשתה המצוה.
ובדומה לזה מצינו בשו"ת חת"ס יו"ד ר"צ, שישראל שנתן לכהן כסף לפדות את בנו, וחשב שהכסף הוא פעולה בעלמא ולא נתינה.
אחר כן דרש מהכהן את כספו בחזרה, ענה לו הכהן שהכסף שייך לו מצד הפדיון, והנותן אומר שלא התכוין.
מחדש החת"ס, שהכסף נתון לכהן, כיון שדברים שבלב אינם דברים (ולכן מה שהישראל אומר שנתכוין לפעולה בעלמא - אינו נאמן)
אך הישראל לא יוצא יד"ח המצוה כיון שלא התכוין לפעולה של מצוה.
וה"נ כאן.
מה הרבנים אומרים זה דומה?