לגבי הספק מה לעשות בברכת המזון בשבת, בסיום סעודת פורים שחל בע"ש:
לענ"ד אין זו מוגדרת כ'שאלה חמורה' שיש להשאר בה בצ"ע, או לנסות לברוח מהשאלה, כפי ששמעתי שאלו שלא נוהגים כך - הוא מפני החשש שאינם יודעים מה להזכיר ברכה.
כפי שבספק מה הוא 'כל פניותיך לא יהיו אלא לימין' לגבי נר חנוכה אין שום חובה לבנות בית אחר שבו ייה ניתן לצאת ידי כל הדעות, כי המשמעות של דעביד כמר עביד היא לא שיש כאן משהו דיעבדי שיש לחרוק בו שיניים ולעשות כאחד הצדדים כמי שכפאו שד.
אלא הכוונה היא שזה טוב וזה טוב.
לענ"ד גם כאן, אין כאן איזה חשש הלכתי אמיתי, שהרי אין זה שקר שזו סעודת פורים, וגם אין זה שקר שזו סעודת שבת [ואינו דומה למה שנהגו שלא לומר וידוי מעשרות למי שלא הפריש כדין, מחשש 'מדבר שקר תרחק' באמירת 'עשיתי ככל אשר ציויתני'], וממילא ראוי להזכיר הן פורים והן שבת, שניהם נכונים.
וגם אפשר להזכיר את שניהם - כי שניהם נכונים, ואין הגיון בעיני לומר שהזכרת האחד מהוה סתירה לשני, כי הרי זו גם סעודת שבת וגם סעודת פורים.
אם היו שולחים לסעודה זו פתק הזמנה - לא היו מסתפקים מה לכתוב בו - פורים או שבת, אלא היתה זו הזמנה לסעודת פורים ושבת.
ומה שכשחל ר"ח במוצ"ש נתנו עצה לסיים את אכילת הלחם לפני השקיעה כדי שלא להכנס לספק - אין זה אלא מהיות טוב כשאפשר לו, משא"כ בסעודת פורים שחל בע"ש - נחשב שאי אפשר לו, כי האפשרויות האחרות הן רק או לשבש את כל היום בסעודה בבוקר [שהקיבה כלל לא מסתדרת עם בשר ויין בבוקר, וגם הרצים יוצאים דחופים לשיגור המנות, ובפרט מי שאחראי על חלוקת המתנות לאביונים - שהוא טרוד ביותר בבוקר פורים], ולאכול סעודה לחוצה שמסתיימת מהר לפני שעה עשירית - גם הוא שיבוש לסעודת פורים.
לענ"ד אין זו מוגדרת כ'שאלה חמורה' שיש להשאר בה בצ"ע, או לנסות לברוח מהשאלה, כפי ששמעתי שאלו שלא נוהגים כך - הוא מפני החשש שאינם יודעים מה להזכיר ברכה.
כפי שבספק מה הוא 'כל פניותיך לא יהיו אלא לימין' לגבי נר חנוכה אין שום חובה לבנות בית אחר שבו ייה ניתן לצאת ידי כל הדעות, כי המשמעות של דעביד כמר עביד היא לא שיש כאן משהו דיעבדי שיש לחרוק בו שיניים ולעשות כאחד הצדדים כמי שכפאו שד.
אלא הכוונה היא שזה טוב וזה טוב.
לענ"ד גם כאן, אין כאן איזה חשש הלכתי אמיתי, שהרי אין זה שקר שזו סעודת פורים, וגם אין זה שקר שזו סעודת שבת [ואינו דומה למה שנהגו שלא לומר וידוי מעשרות למי שלא הפריש כדין, מחשש 'מדבר שקר תרחק' באמירת 'עשיתי ככל אשר ציויתני'], וממילא ראוי להזכיר הן פורים והן שבת, שניהם נכונים.
וגם אפשר להזכיר את שניהם - כי שניהם נכונים, ואין הגיון בעיני לומר שהזכרת האחד מהוה סתירה לשני, כי הרי זו גם סעודת שבת וגם סעודת פורים.
אם היו שולחים לסעודה זו פתק הזמנה - לא היו מסתפקים מה לכתוב בו - פורים או שבת, אלא היתה זו הזמנה לסעודת פורים ושבת.
ומה שכשחל ר"ח במוצ"ש נתנו עצה לסיים את אכילת הלחם לפני השקיעה כדי שלא להכנס לספק - אין זה אלא מהיות טוב כשאפשר לו, משא"כ בסעודת פורים שחל בע"ש - נחשב שאי אפשר לו, כי האפשרויות האחרות הן רק או לשבש את כל היום בסעודה בבוקר [שהקיבה כלל לא מסתדרת עם בשר ויין בבוקר, וגם הרצים יוצאים דחופים לשיגור המנות, ובפרט מי שאחראי על חלוקת המתנות לאביונים - שהוא טרוד ביותר בבוקר פורים], ולאכול סעודה לחוצה שמסתיימת מהר לפני שעה עשירית - גם הוא שיבוש לסעודת פורים.