מדור מאמרים

בעלי חיים לפי סדר האל"ף בי"ת חלק א' - אַדְנֵי הַשָּׂדֶה, אַיָּלָה חלק ב' - אַרְיֵה, בַּת יַעֲנָה חלק ג' - גָמָל, גראוי, דְּבוֹרִים, דָּגִים חלק ד' - דוֹב, דוּכִיפַת, זְאֵב, זְבוּב חלק ה' - חוֹל, חֲזִיר, חֲמוֹר, חֲסִידָה חלק ו' - חָתוּל, יוֹנָה, כֶּלֶב חלק ז' - נָחָשׁ, נֶשֶׁר חלק ח' - סוּס, סַלָּמַנְדְּרָא, עוֹרֵב, עַיִט, עַכְבָּר חלק ט' עַקְרָב מה הרפואה למי שנעקץ מעקרב/ מי עקץ את אברהם אבינו/ מעשה עקרב בן אדם הראשון/ א] חמימי [דברים חמים, מועילים] לעקרבא [לעקיצת עקרב], וקרירי [דברים קרים] - לזיבורא [לעקיצת צרעה], וחילופא [החלפת הרפואות הללו זו בזו] - סכנתא. (ע"ז כח:) רבי יוחנן כי מטי להאי קרא בכי, והיה כי תמצאן אותו רעות רבות וצרות, עבד שרבו ממציא לו רעות וצרות תקנה יש לו. מאי רעות וצרות, אמר רב רעות שנעשות צרות זו לזו, כגון...

יחזקאל הנביא מי היה אביו של יחזקאל ולמה נקרא שמו בוזי/ האם יש נבואה בחו"ל/ למה לא נקבר בארץ ישראל/ מי הרג את יחזקאל/ היכן מקום קבורתו/ האם אפשר להוכיח כשיטת רבינו תם מזה שמצאו תפילין בקבר יחזקאל כדברי רש"י/ א] יְחֶזְקֵאל בֶּן בּוּזִי הַכֹּהֵן, תרגום ירושלמי, יחזקאל נְבִיָא בר ירמיה נְבִיָא, ונקרא ירמיה 'בוזי', על שהיו מבזין אותו [1]. (הערוך ערך בז) ב] רבי פנחס אומר: לאחר כ' שנה שנהרגו כולם בבבל, שרתה רוח הקודש על יחזקאל [2], והוציאו לבקעת דורא והראהו עצמות יבשות הרבה מאד, אמר לו בֶּן אָדָם מה אתה רואה, אמר לו אני רואה כאן עצמות יבשות, אמר לו יש בי כח להחיות אותן? לא אמר הנביא - "רבונו של עולם יש בך כח לעשות יותר מאילו", אלא אמר (יחזקאל לז, ג) ה' אלקים אַתָּה יָדָעְתָּ, כאילו לא האמין [3], לפיכך לא נקברו עצמותיו בארץ טהורה [4], שנאמר...

גדר המחוייבים בחובת הגדת עדות: א. בריש פרק שבועת העדות (שבועות ל' ע"א) "שבועת העדות נוהגת באנשים ולא בנשים ברחוקין ולא בקרובין, בכשרין ולא בפסולין, ואינה נוהגת אלא בראוין להעיד" ובגמ' (שבועות לא ע"א) "ואינה נוהגת אלא בראוין להעיד לאפוקי מאי, א"ר פפא לאפוקי מלך ור' אחא בר יעקב אמר לאפוקי משחק בקוביא, מ"ד משחק בקוביא, וכ"ש מלך מ"ד מלך אבל משחק בקוביא מדאו' מחזא חזי". בהמשך הפרק הובא משנה נוספת (דף ל"ה ע"א) "אמר לשנים משביע אני עליכם וכו'. והם יודעים לו עד מפי עד, או שהיה אחד מהם קרוב או פסול, הרי אלו פטורין" ובגמ' הובאה ברייתא, "יכול יהיו חייבים ת"ל לא יגיד בראויין להגדה הכתוב מדבר". בנידון דידן, מיהו החייב להעיד פסק המחבר (חו"מ סי' כח ע"א) "כל מי שיודע עדות לחבירו וראוי להעידו ויש לחבירו תועלת בעדותו חייב להעיד". ב. בטעם שהוצרכו...

עיון בדעת רש"י בגדר חובת הגדת עדות - נ"מ בין דעת רש"י לדעת התוס': א. נתבאר בריש הכתבים דשיטת רש"י היא. דחובת הגדת עדות. ילפי' מדכתיב "והוא עד". דאת לשון הפס' קרינן בלשון ציוי שהוא מצווה להיות עד. (וכמו שהובא מהגרי"פ פערלא על סה"מ לרס"ג עשה פ"ד) ובביאורו קשה מאוד א) בפשטות כונת הפס' לומר ד"הוא עד" בדבר באופן דאו ראה או ידע ומנא ליה לרש"י לשנות מפשטות הפס' לביאור מחודש כלומר שזאת היא מציאות שהוא עד לדבר, ב) והנה, אי אותם התיבות יתירות היו ניחא, דמצינו במקום שהתיבות יתירות שדורשים את הפס' שלא ע"פ פשוטו. אך אותם התיבות בריש פ' שבועת העדות (שבועות ל ע"א) ביאר רש"י (ד"ה שבועות) דילפי' מיניה דרק הראוי להיות עד איתה בדיני שבועת העדות. וכך בנידון דידן רק הראוי להיות עד מחוייב להעיד[א]. אך את עצם החובה מנא ליה למילף מתיבות אלו. ג) ואפי' נימא...

בעלי חיים לפי סדר האל"ף בי"ת חלק א' - אַדְנֵי הַשָּׂדֶה, אַיָּלָה חלק ב' - אַרְיֵה, בַּת יַעֲנָה חלק ג' - גָמָל, גראוי, דְּבוֹרִים, דָּגִים חלק ד' - דוֹב, דוּכִיפַת, זְאֵב, זְבוּב חלק ה' - חוֹל, חֲזִיר, חֲמוֹר, חֲסִידָה חלק ו' - חָתוּל, יוֹנָה, כֶּלֶב חלק ז' - נָחָשׁ, נֶשֶׁר חלק ח' סוּס הסוס מתחלה מכוער ולבסוף יפה/ משענת הסוס על ידיו/ האם הסוס מסור לבעליו/ הסוס בטבעו שמח/ הסוסים מגביהים לבו של אדם ומשמחים אותו/ א] כן דרך החמור בתחילה חמוד ולבסוף נעשה מכוער, והסוס מתחלה מכוער ולבסוף יפה. (רש"י דברי הימים א' א, מא) ב] רבי יוסי אומר הסוס מטמא על ידיו, החמור על רגליו, שמשענת הסוס על ידיו וחמור על רגליו. (שבת צג:) ג] ששה דברים נאמרים בסוס, אוהב את הזנות, ואוהב את המלחמה, ורוחו גסה, ומואס את השינה, ואוכל הרבה ומוציא קמעה, וי"א אף מבקש...

עיון בדעת התוס' בגדר חובת הגדת עדות. א. הובא בתחילת הכתבים בנידון דידן נקרא "חובת הגדת עדות". והדין הוא היודע עדות לחבירו (ויש לחברו תועלת בה) חייב להעיד. והנה ע"פ דברי רש"י. והמבואר ע"פ ביאור הגרי"פ פערלא (סה"מ לרס"ג עשה פ"ד), הא דאיכא חובה להעיד מבואר בבירור. א. בדברי רש"י "עליכם מוטל חובה" דהיא חובה להעיד. ב. דבר זה נלמד מתוך דברי הפס' דכתיב "והוא עד" ואת תיבות אלו מטעימים בניגון המורה על חובה. (דהיינו עם סימן קריאה הנשמע כפקודה. שהיא להעיד). והתוס' לא ביארו כן. [א] אלא ביארו דילפי' מדכתיב "אם לא יגיד ונשא עונו". ב. ובפשטות יל"ב בדעת התוס'. דמדברי הפס' "אם לא יגיד ונשא עונו" נמצא שראתה התורה אדם שלא מעיד כחוטא, ופשוט שרצון התורה שאדם לא יחטא, על כן מחוייב להעיד. כדי שלא יחטא במניעת הגדתו. והנה בסו"ד (ב"ק נ"ו ע"א ד"ה פשיטא)...

המקור בתורה לדין חובת הגדת עדות: א. הנידון הראשון בדיני עדות הוא דין הנקרא "חובת הגדת עדות" וכלשון רבינו המחבר בשו"ע (חו"מ סי' כ"ח ס"א) "כל מי שיודע עדות לחבירו וראוי להעידו ויש לחבירו תועלת בעדותו חייב להעיד", דין זה נלמד מתוך דברי הכתוב (ויקרא ה - א) "ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה. והוא עד או ראה או ידע. אם לוא יגיד ונשא עונו". פס' זה עוסק בדין הנקרא "שבועת העדות"[1] אך חז"ל הבינו בדעתם הרחבה, שמלבד הדין של שבועת העדות, מסתתר בתוך דברי הפס' דין שהוא אדם אשר יודע עדות לחבירו חייב להעיד. [2] ב. ביאור דברי הפס' במושכל ראשון. "ונפש כי תחטא" - החטא הוא "ושמעה קול אלה" שנשבע לשקר באופן ש"והוא עד או ראה או ידע" ראה מעשה באופן המכשירו להיות עד. "אם לא יגיד" אם לא יעיד אלא ישבע שאינו יודע "ונשא עוונו" חייב קרבן עולה ויורד. וע"פ ביאור זה...

בעלי חיים לפי סדר האל"ף בי"ת חלק א' - אַדְנֵי הַשָּׂדֶה, אַיָּלָה חלק ב' - אַרְיֵה, בַּת יַעֲנָה חלק ג' - גָמָל, גראוי, דְּבוֹרִים, דָּגִים חלק ד' - דוֹב, דוּכִיפַת, זְאֵב, זְבוּב חלק ה' - חוֹל, חֲזִיר, חֲמוֹר, חֲסִידָה חלק ו' - חָתוּל, יוֹנָה, כֶּלֶב חלק ז' נָחָשׁ איך מבריחים נחשים מהבית/ מעשה משפט שלמה המלך עם הנחש/ אי אפשר להרוג את הנחש אלא בראשו/ איך פיתה הנחש את חוה בהיותה בגן עדן/ גלגל עיניו דומות לשל אדם/ א] אמר רבי יהודה בר רבי סימון, בית שיש בו נחשים, מביאין קרן של איילת ומעשנים בתוכו, ומיד הנחש בורח. (מדרש שוח"ט מזמור כ"ב) ב] מעשה באדם אחד שהיה הולך בשדה ובידו כד של חלב פגע בנחש שהיה צועק מרוב צמא אמר לו האיש מה אתה צועק אמר לו כי צמאתי ומה בידך אמר לו חלב א"ל תן לי את החלב לשתות ואראך ממון גדול עד שתתעשר נתן לו ושתה...