פסח, חודש ניסן תענית בכורים בערב פסח

[בצ"ל]

המקור לתענית בער"פ:​

מסכת סופרים פרק כא הלכה א- לפיכך אין אומרים תחנונין כל ימי ניסן, ואין מתענין עד שיעבור ניסן, אלא הבכורות שמתענין בערב הפסח, והצנועים בשביל המצות כדי שיכנסו לפסח בתאוה,​

מקור נוסף בירושלמי:​

פסחים פרק י הלכה א- א"ר לוי האוכל מצה בערב הפסח כבא על ארוסתו בבית חמיו והבא על ארוסתו בבית חמיו לוקה. תני ר' יודה בן בתירה אומר בין חמץ בין מצה אסור רבי סימון בשם ר' יהושע בן לוי רבי לא היה אוכל לא חמץ ולא מצה לא מצה מן הדא דר' לוי ולא חמץ מן הדא דר' יודה בן בתירה. ור' תלמידי דר' יודה בן בתירה הוה. לא תלמידיה דר' יעקב בן קודשיי הוה. אלא בגין דהוה בכור. אמר רב מנא רב יונה אבא הוה בכור והוה אכיל. אמר רב תנחומא לא מן הדא אלא מן הדא ר' איסתניס הוה כד אכיל ביממא לא הוה אכיל ברמשא ולמה לא הוה אכיל הכא ביממא כדי שיכנס לשבת בתאוה.​

ונראה שיש כאן מחלוקת האם בכור מתענה בער"פ, דברישא אמרו דמשו"ה התענה רבי, שהיה בכור, ואח"כ העיד רב מנא על אביו שאע"פ שהיה בכור היה אוכל, ואפשר שכך המסקנא, דלהכי פירשו בסוף דרבי לא היה אוכל משום שהיה איסטניס, ולא משום שהיה בכור. אבל אפשר שאי"ז מסקנא, אלא אפשרות נוספת, דאין הטעם שרבי התענה משום שהיה בכור, אלא שהיה איסטניס. [ואף על ר"ג הזקן מצינו שהיה איסנטיס, ואפשר שהעידון מחמת עשירותם גורם לזה].

ועי' בפר"ח שאכן הבין דמסקנת הירושל' דאין בכור מתענה בער"פ, אבל הפוסקים כן הביאו את הירושל' כמקור שמתענים, ופירשתי דבריהם, ומ"מ ודאי מבואר שיש אמוראים דסברי שאין הבכורות מתענים.

אח"כ ראיתי ברא"ש [פסחים י' יט'] שהביא את הירו' וכתב: ומכאן יש סעד למה שנהגו הבכורות להתענות בערב פסח למאי דאמר רבי בכור הוה וכן יש במסכת סופרים (פ' כ"א הל' ג') הבכורות מתענין בע"פ. עכ"ל. ופירש הק"נ שלא הביא את הירו' כמקור שחובה להתענות שהרי יש אמוראים שלא התענו, אלא כמקור שאין איסור להתענות מהטעם שאין מתענין בחודש ניסן. וא"כ נראה ברא"ש דהעיקר סמכי' על המנהג, ולא על המ"ס או על הירו'. [אבל בב"י ועוד ל"נ כן, אלא כן הביאו את הירו' כמקור].​

 

[בצ"ל]

מהי התענית, אם תענית גמורה או לא, ז"ל הב"י:

סימן תע- וכתב המרדכי (שם) בשם רבינו יחיאל דמותרין לאכול מיני תרגימא. ולא נהגו כן:

והנה הדבר תמוה, היכן אשכחן תענית דשרי לאכול בה מיני תרגימא,

אבל מקור הדברים אפשר שהוא בירושלמי, שהרי אמרו שם:

רבי לא היה אוכל לא חמץ ולא מצה לא מצה מן הדא דר' לוי ולא חמץ מן הדא דר' יודה בן בתירה. ור' תלמידי דר' יודה בן בתירה הוה. לא תלמידיה דר' יעקב בן קודשיי הוה. אלא בגין דהוה בכור.

והרי לפי הסלק"ד דרבי לא אכל מצה משום שנראה כבועל ארוסתו כו', ולא אכל חמץ משום ריב"ב דאית ליה שזמן שחיטת הפסח כל היום, וממילא יש איסור גמור לאכול חמץ כל היום, הא פשיטא דמכל מקום אכל רבי פירות ושאר מיני תרגימא, וא"כ לפי מאי דמסקינן דהוה בכור, משמע דעדיין לא נשתנה המציאות שהיה רבי אוכל מיני תרגימא. וחזינן לכאורה דבכור רשאי לאכול מיני תרגימא, ורק מפת צריך לצום.

ואם הדברים נכונים צ"ל דה"ה למאי דמסקינן בסיפא דטעמא דרבי לא אכל משום דהוה איסטניס, שאין האיסטניס אסור לאכול לגמרי, אלא למעט מאכילתו כל היום. שהרי רבי היה אוכל פירות כדמשמע בסלק"ד. ואשכחן בדומה לזה בתוס' [הביאו הב"י] וז"ל:​

תוספות פסחים קח, א' ד"ה רב ששת- רב ששת הוה יתיב בתעניתא - לאו דוקא אלא שומר עצמו מלאכול אי נמי היה מקבל עליו ממש תענית כדי שיהא נזכר ונזהר מלאכול​

ולפי פירוש ראשון בתוס', יתכן שהיה אוכל רב ששת מעט, אלא שומר עצמו מלאכול הרבה, אבל אינו מוכרח, ואפשר דאף לפירוש קמא בתוס' לא היה אוכל רב ששת מידי.

ומ"מ קשיא דכל הפוסקים פשיטא להו דתענית בכורים תענית גמורה היא. ואפשר מקורם דלשון המס' סופרים "הבכורות מתענים" ואין תענית שמותר בה פירות ומיני תרגימא. וגם אפשר שהפוסקים סמכו בעיקר על המנהג. אבל יתכן דס"ל דלא היה דרכם כ"כ של דורות הראשונים לאכול ירקות בלא פת, והתלמידים העידו שרבי לא היה אוכל סעודה בער"פ, ולא ידעו אם אוכל פירות ומיני תרגימא בין הסעודות, ולכן יתכן שזה משתנה בין התירוצים שבירושל'.​

 

[בצ"ל]

בטעם שהבכורות מתענין כתב הטור:

והטעם זכר לנס שניצולו ממכת בכורות

ונראה ביאורו שהיו הבכורות עלולין למות, ולהכי התענו במצרים להגן עליהם מן המיתה, ולכן גם היום הם מתענין. וכעין תענית אסתר שהיו ישראל עלולין למות והתענו להנצל מן הגזירה, ולכן גם היום צמים. [אבל אם לא נימא שהתענו במצרים, קשה למה נזכרין הנס דוקא ע"י צום].
ואף שכבר ניצלו מן המיתה יש תוכן בצום העכשווי, כדי לזכור הנס.

 

[למאן]

היום שמקילין בסיום, לעושה הסיום מותר לאכול עוד לפני הסיום כיון שזה מין יו"ט שלו או רק לאחר שבאמת סיים?