צו תנופה כשנטמאו חלק מן האימורים

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ידיו תביאינה את אשי ה' את החלב על החזה יביאנו את החזה להניף אותו תנופה לפני ה' (ז ל)

בתורת כהנים "נטמאו כולם ונשתייר אחת מהם מנין שיטעון תנופה, תלמוד לומר החזה להניף אותם, אפילו כוליא אחת". והיינו שאפילו אם נשאר רק החזה או רק כליה אחת, עושים תנופה במה שנשאר. [ולכאורה הוא הדין אם הכל קיים ועשה תנופה רק בחלק מהאימורים, קיים מצות תנופה באותו החלק שהניף].

ויש להסתפק כמה הוא שיעור תנופה, אם נחסר מהאימורים או מהחזה ושוק או מלחמי תודה, ונשאר כל שהוא, האם עדיין יהיה על זה מצות תנופה, ואפשר דבעינן עכ"פ כזית, ואע"פ שכזית הוא שיעור אכילה והקטרה ולא מצינו שיעור זה במצות תנופה, מ"מ י"ל דכיון דמצוותן של החזה ושוק והלחמי תודה הוא אכילה, ומצוותן של האימורים הם הקטרה, א"כ מצות התנופה היא בזמן שיש אימורים וחזה ושוק בשיעור הראוי למצוותן, ולא בפחות מכזית.

ואם נאמר דבעינן כזית, נראה דאימורים וחזה ושוק אין מצטרפים, כיון שאימורים הם בהקטרה וחזה ושוק באכילה, וכמו שאם נשאר מהזבח רק חצי כזית בשר וחצי כזית אימורים אינם מצטרפים לזרוק עליהם את הדם, עי' פסחים עט. בזה. ונראה שלענין תנופה מצטרפים אפילו חצי כזית מלחמי תודה וחצי כזית מחזה ושוק, דכיון דכולן מצוותן היא באכילה ותנופה שפיר מצטרפין, [אע"פ שלענין זריקת הדם שיזרק הדם עליהם אם נשארו רק לחמי תודה לכאורה אינם מועילים כמו מנחת נסכים עי' פסחים שם, אין החסרון שם בצירוף, דהא אפילו כשכל המנחה קיימת לא יזרוק עליה את הדם דאין זורקים אלא על גופא דזיבחא, אבל במצות תנופה שוים הכל א"כ שפיר מצטרפים]. ואע"פ שלחם פרוס נפסל, היינו דוקא כשנפרס קודם זריקה או קודם תרומת לחמי תודה, אבל כשנפרס לאחר מכן לית לן בה.​

 

[גרינפלד]

בתורת כהנים "נטמאו כולם ונשתייר אחת מהם מנין שיטעון תנופה, תלמוד לומר החזה להניף אותם, אפילו כוליא אחת". והיינו שאפילו אם נשאר רק החזה או רק כליה אחת, עושים תנופה במה שנשאר.​

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
ומבואר ממה שאמרו בתו"כ "נטמאו כולם", שכאשר נטמאו האימורים אין מקיימים בהם מצות תנופה. והיינו משום דטומאה פוסלת למצות תנופה עצמה, או דכיון דהאימורים פסולים להקטרה, אין דין תנופה באימורים הפסולים להקטרה. ויש לעיין למ"ד דהציץ מרצה על העולין, א"כ אימורים שנטמאו מותר להקטירן אף לכתחילה מן התורה, כמ"ש בתוס' פסחים נט: ד"ה עשאום. וכיון שכן לכאורה ראויים הם לתנופה, דהא עומדים להקטרה.

וצריך לומר דהא עכ"פ מבואר בתוס' שם שמדרבנן אין מקטירים אימורים טמאים, דמדרבנן אין סומכים על ריצוי ציץ לזרוק לכתחילה, ולפי"ז צ"ל דגם דברי התו"כ הכא היינו מדרבנן, ואע"פ שמן התורה האימורים ראויים להקרבה, וא"כ לכאורה שייך לקיים בהם גם מצות תנופה, מ"מ כמו שלכתחילה אין מקטירים אותם, כך גם לכתחילה אין מניפים אותם, [ועי' פסחים עט. ובתוס' הרשב"א שם].​

 

[בן ליש]

ויש להסתפק כמה הוא שיעור תנופה, אם נחסר מהאימורים או מהחזה ושוק או מלחמי תודה, ונשאר כל שהוא, האם עדיין יהיה על זה מצות תנופה, ואפשר דבעינן עכ"פ כזית, ואע"פ שכזית הוא שיעור אכילה והקטרה ולא מצינו שיעור זה במצות תנופה, מ"מ י"ל דכיון דמצוותן של החזה ושוק והלחמי תודה הוא אכילה, ומצוותן של האימורים הם הקטרה, א"כ מצות התנופה היא בזמן שיש אימורים וחזה ושוק בשיעור הראוי למצוותן, ולא בפחות מכזית.
​

יל"ד עפ"י הביה"ל דמצות אכילת קדשים היא גם בפחות מכזית.