תורת ה' מול תורת הנפש | פורום אוצר התורה תורת ה' מול תורת הנפש | פורום אוצר התורה

תורת ה' מול תורת הנפש

מ

מתחילים מחדש

משתמש מוביל
הודעות
648
תודות
1,414
נקודות
116
בדורינו אלה, התרבה המודעות אצל אנשים שלא להתעלם מבריאות הנפש. וכן סוברים גדולי ישראל שליט"א, שכיום ישנן נפשות חלשות, וא"א להתעלם מהנפש.
אך, כמדומני שהעיסוק המופרז בנושא בריאות הנפש מביא לתופעה שלילית.
כי תחום בריאות הנפש הוא תחום גדול וארוך, ואפשר לעבוד על הנפש, ועל שיפור בריאות הנפש, עוד עוד ועוד, ולא לסיים. ויש כמות גדולה מאוד של חומר על זה. וא"כ תורה מה תהא עליה?
ואין כוונתי ללימוד התורה. רק לעבודה עצמית.
כי אי אפשר לעבוד על הרבה דברים בזמן אחד, ובהחלט כי העבודה על בריאות הנפש, יהיה על חשבון בריאות הנשמה.
ונחוץ לציין, כי אין המדובר כאן על חולה בנפש ח"ו באיזה דרגה שתהא, כי בוודאי שחייב להתרפא. אך מדברים על בני אדם קלאסיים, שיכולים להוסיף נקודות טובות ומועילות בנפש, אבל הרבה יותר חשיב, להקדיש הזמן והאנרגיה לחיי עולם.
 
זה מאוד מורכב. אנשים שזקוקים לטיפול או קרוב לזה יכולים לקחת את זה למקומות קיצוניים. מצד שני יש בדבריך משהו. אבל רב הנזק על התועלת לענ"ד.
 
מתחילים מחדש אמר:
אינך מבין לבד שא"א לעבוד על מיליון דברים בבת אחת
לחץ כדי להרחיב...

כמובן פרצת לדלת פתוחה.....

הנושא ארוך מידי בכדי להקיף אותו במסגרת הודעה בפורום.

מה שכן, יש דברים שהם בסיס לחיים תקינים, כמו ביטחון עצמי, לא להיכנס לדיכאון, התמודדות במצבים קשים, וכו'.

הם דברים שאדם חייב לעבוד עליהם, כבסיס לעבודת ה'.

כמובן רופאי הנפש הגדולים ביותר הם חכמי המוסר, רק שבדורנו שרבו מאד חוליי הנפש, ופתרונותיהם מפוזרים בכל דברי תורת המוסר, יש מה להתעסק עם זה כנושא נפרד.

ברור שיש גם תחומים שיהיו מעלה לאדם אם יהיה לו אותם, אך הם לא חובה [פחד קהל לדוג'], שכל אדם צריך כפי נטיית נפשו לדעת מה חשוב ומה פחות.
 
מתחילים מחדש אמר:
אני מדבר בעיקר מה"תרבות" שנתהווה מענין זה. ומהסכנה שפסיכולוגים נעשים "מובילי דעת" בקהילה החרדית.
לחץ כדי להרחיב...

עד כדי כך שפסיכולוגים פוסקים לאנשים בענינים חמורים, כאילו ויש להם הוראה.
 
מעתיק מה שכתבתי במקום אחר בענין זה:

  • לכל מטפל – אם הוא אכן טוב ומצליח לעזור למטופל - יש השפעה מאד חזקה וגדולה על המטופל, הן מעצם ההתנהלות בידע הפסיכולוגי לרכישת השפעה על אחרים, והן כי אדם מגיע לטיפול כדי לקבל עזרה בהקלה ושחרור ממצוקות שמעיקים עליו, ולעיתים רבות המטפל הוא אף האדם היחיד בעולם שהמטופל מעז לשתף אותו בסודות כמוסים – ולעיתים אפלים – שלא סיפר לאיש, כל זה מביא לקשר קרוב ביניהם, ולהערכה רבה מצד המטופל למטפל, וממילא להשפעה עצומה של המטפל על המטופל.
  • ההשפעה של המטפל על המטפל הם הן באמצעות התוכן הטיפולי, והן באמצעות השקפת עולמו של המטפל באופן כללי.
  • ההשפעה היא בעיקר באופן בלתי מודע, הן של המטפל והן של המטופל.
  • הוגי ומייסדי תורת הפסיכולוגיה הם כופרים ואפיקורסים גמורים, חלקים גדולים מאד מדבריהם הם מינות ואפיקורסיות ממש.
  • כמו כן ישנם חלקים שאינם מינות ואפיקורסיות, אך מיוסדים לאור הכרת התנהלותם של אומות העולם, שאין להם רק נפש בהמית ולא נפש אלוקית, ועל סמך זאת הסיקו את מסקנותיהם, פשוט וברור שכמעט ולא ניתן להשליך מסקנות אלו על נפש יהודית שהוא חלק אלוק ממעל.
  • אכן, ישנם חלקים אחרים שהם נכונים ויכולים להועיל, והם בגדר 'חכמה בגוים - תאמין'. וצריך חכמה עמוקה, בינה יתירה, יראת שמים במידה גדושה, ובעיקר הרבה סייעתא דשמיא, כדי להשכיל במלאכת הברירה, לדעת מה לסנן ומה לנפות, מה היא פסולת ומה הוא אוכל.
  • כדי להצליח בטיפול, חייב המטפל להכיר לעומק את עולם הערכים של המטופל, את המנטליות והקודים החברתיים של הסביבה בה הוא חי.
לאור זאת:
  • יש סכנה גדולה ללכת למטפל חילוני.
  • יש סיכון בהליכה למטפל דתי.
  • בשניהם – מטפל חילוני או דתי – מעבר לסכנה הרוחנית, הטיפול יהיה פחות אפקטיבי, כי למטפל אין היכרות אמיתית ועמוקה עם עולם הערכים של המטופל, והנורמות החברתיות של הסביבה בה גדל וחי.
  • גם כאשר המטפל חרדי, צריך לחקור ולדרוש – מעבר למקצועיות שלו ומידת הגינותו וישרותו – מה הן המקורות מהם ינק, מי ואיפה למד את תורת הפסיכולוגיה. לצערנו הרב ישנם מטפלים חרדים, שלמדו וינקו ממקורות זרים, ללא שהחומר יעבור ביקורת וסינון ע"י המוסמכים לכך ע"י גדו"י.
  • ישנם מקרים חריגים אשר מסיבות מסוימות יש צורך בהליכה למטפל חילוני דייקא, אך צריך לכך היתר מיוחד מאדם גדול, וגם אז לברר אצל האנשים המוסמכים לכך ע"י גדו"י, לאיזה מטפל ללכת.

לסיכום:
ב"ה לא אלמן ישראל, ישנם אנשי חינוך ידועים אשר גדולי ישראל סומכים על מקצועיותם ומידת יושרם, והם מכירים היטב את כל הסוגיות הנפשיות וסוגי הטיפול הנדרשים, את דעת התורה ביחס לזה, ויש להם גם היכרות רבה עם קשת רחבה מאד של מטפלים חרדים, דתיים וחילוניים, וצריך להתייעץ איתם טרם גישה לטיפול, מה הוא הטיפול הראוי, ולאיזה מטפל ללכת.

בתפילה:
שיציל נפשותינו מן השעות הרעות, ונזכה במהרה לבנין בית הבחירה במהרה בימינו
– אתר דביה יחדון 'רוחין' ו'נפשין', אמן.
​
 
רמב"ם ה' דעות פרק ד הלכה א:
א הואיל והוויית הגוף בריא ושלם, מדרכי ה' הוא, שהרי אי אפשר שיבין או יידע, והוא חולה--צריך אדם להרחיק עצמו מדברים המאבדין את הגוף, ולהנהיג עצמו בדברים המברים המחלימים.
 
בעבר, לפני שיצאו לאור "ילדים מספרים על עצמם" ו"אנשים מספרים על עצמם", אכן האנשים פחות עסקו בעצמם, וחיו את סוגיית החיים ולא את ה'גברא'. והבהיר כוונתי.
ברור שאדם צריך לחשוב על עצמו, וכי על מי יחשוב, רק על השני? ברור שהמילה "אני" איננה מוקצה, שהרי זוהי המילה השניה שאנו מוצאים מהפה כל בוקר [-"מודה אני"]. אך כמו שאם ח"ו אדם רואה תאונה עם נפגעים ח"ו, החשיבה היא מה עלי לעשות, מה אני יכול לעזור, אך הנושא אינו ה'אני' אלא ה'לעשות'! כך גם העיסוק והמחשבות היומיומיות אמורות להיות סביב 'מה עלי לעשות' כשהדגש הוא על ה'לעשות' ולא על ה'אני'.
וכל העיסוק המרובה כיום בעצמו במקום להיות עסוק בעשייה שורשה בגאוה! גאוה זה לא רק העיסוק בכבוד, גאווה זה עיסוק עצמי מופרז, "הוא" קיים יותר מידי.
יש מכתב בקריינא דאיגרתא ששלח לו בחור "אני לא מסתדר עם המג"ש, לא הולך לי עם החברותא, קשה לי בחדר, גם בבית המצב שלי לא הכי מזהיר" וכו' ענה לו הסטייפלר שממכתבך ניכר שאתה מרוכז מידי בעצמך, עליך לא לחשוב כל היום "אני" "אני "אני" "אני", תעשה מה שצריך ותראה איך הדברים מסתדרים!
אחד נכנס פעם לבית ישראל זי״ע באחד הימים של ימי חודש אדר והתאונן לפניו שהוא בעצבות, השיב לו הרבי ״הרי אמרו משנכנס אדר מרבין בשמחה״, ענה הלה שאינו מדגיש בכך, אמר לו הרבי ״אף על פי כן שמחים!״ והמשיך הרבי לספר לו כי פעם בימי החנוכה נכנס אל אביו הרה״ק האמרי אמת זי״ע החסיד ר׳ איטשע מאיר בראדר ז״ל שהיה מן המקורבים לאמרי אמת זצוק״ל. ושאל: הרבי אמר בשמוע׳ס שחנוכה הוא זמן גדול המסוגל לקבלת יראת שמים, אבל מה אעשה שאינני מרגיש בכך? ענה לו האמרי אמת מי אומר שצריך להרגיש... ור׳ איטשע מאיר בהיותו מקורב הרהיב בנפשו להשאר לעמוד ולא הלך. אמר לו האמרי אמת מה אתה לא מבין, מי אומר שצריך להרגיש? נשאר איטשע מאיר הלאה לעמוד ואמר לאמרי אמת: ״אני מרגיש שמונח בזה משהו״. אמר לו האמרי אמת: "נכון הדבר מונח בזה משהו, החידושי הרי״ם אמר שבשמים מואסים מאד בגאווה הבאה מיודישקייט־גדלות, כלומר גאוה הבאה לאדם מתוך התעסקויותיו בעבודת ה׳. ממילא מי אומר שטוב להרגיש? אפשר שיותר טוב בלא זה.
וסיים הרבי הבית ישראל זצוק״ל לאותו חסיד בזה הלשון: א מענטש דארף נישט אריין טראכטין צו ער שפירט יא שמחה, אדער נישט, א מענטש דארף נאר זעהן צו דינען דעם אייבערשטען, צו לערנען צו דאווענען צו היטען דאס מויל פון רעדין לשון הרע און רכילות און סתם זאכען דארף מען אויך נישט רעדען - אדם אינו צריך לחשוב אם הוא מרגיש שמחה או לא, האדם צריך רק להשתדל בעבודת ה; ללמוד, להתפלל, לשמור את הפה מלשה״ר ורכילות, וסתם דברים גם לא צריך לדבר״... (הרה״ח ר׳ ידידיה ברנדסדורפר, ׳שנות ביכורים׳).
לסיום: ברור שיש בעיות נפשיות, וברור שיש מה לטפל בהם, אך ההתעסקות המרובה סביב ה"איך אני מרגיש עכשיו" היא אם כל ההסתבכויות!
בנוסף: הפסיכולוגיה החילונית מצליחה הרבה להוריד את נקיפות המצפון מהמטופל ומשליכה אותם לכיוון ההורים, כך שהבעיה השורשית (אולי) נפתרה, אך הופכים את המטופל ליתום! לוקחים לו את הדמויות הכי משמעותיות והופכים אותם לאשמים. [לחילוניים אולי זה טוב...]
 
עליך להתחבר או להירשם כדי להגיב כאן.
חזור
חלק עליון