סיפורים שני הצדיקים נושאים דוד אחד (1 צופה)

[המאושר!]

הרה"ק רבי שלומ'קה מזוועהיל זי"ע נודע בענוותנותו המופלאה ובפשטותו יוצאת הדופן. לא אחת היה נראה מהלך בין דוכני השוק, נושא על כתפיו שקים עמוסי לחם ומחלקם לילדים ברוחב לב, כאחד האדם, ללא כל מחיצות של אדמו"רות וכדומה.​

כפי שהעיד על עצמו, שאת גינוני האדמו"רות השליך אל הים כאשר עזב את עירו – זוועהיל שבחוץ לארץ – ועלה לגור בירושלים עיה"ק.

דרכו בקודש הייתה שונה ומיוחדת: בכל עת שהיה מצוקה של יהודי בא לפתחו, היה הולך וטובל במקווה, ומתקנו עצה טובה מלפניו ית"ש, וגם היה פועל שם ישועות למעלה מדרך הטבע.

ואולי משום כך – מי יבוא בסוד קדושים – מסר את נפשו במסירות נפש של ממש למען כשרות המקוואות וטהרתם. בכל האמצעים שבידו ואף למעלה מכך פעל להעמדת המקוואות על תילם ולשמירה על כשרותם ללא פשרות.

באחד הימים פגשו הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצוק"ל, והנה הוא נושא בידיו דוד מים כבד, צועד לאיטו ברחובות העיר בדרכו למקווה טהרה.

ניגש אליו הגרש"ז והתחילו לשוחח כשבין הדברים סיפר לו שנכנס לאחרונה לוועד הרבנים למען כשרות המקוואות. ובסיום השיחה אמר לו הגרש"ז בפשטות ובענווה: "לעניות דעתי, אין זה מן הראוי שהרבי ישא בעצמו את דוד המים..."

חיוך עלה על פניו של רבי שלומ'קה ואמר: "אדרבה! חשיבות גדולה יש בעיניי בכך שאוכל לפעול בעצמי למען טהרת ישראל". והמשיך: "אולם כיוון שנכנסתם לוועד, ודאי הנכם מחויבים גם כן לסייע..."

ללא אומר נוסף, נטל הגרש"ז את ידית הדוד בצדו האחד, והרבי אחז בצדו השני, ושניהם צעדו יחדיו ברחובה של עיר, נושאים את הדוד אל מקום יעודה, להעמיד עוד מקווה על תילה.

#

שנים רבות לאחר מכן, כאשר תלמידיו של הגרש"ז אויערבאך ליוו אותו לכל מקום, ניסה אחד לצלם אותו, נענה בחכמה בתוכחה מוסתרת: "מאין יימצאו תמונות שלי, כשאני נושא דוד מים יחד עם רבי שלומ'קה..."

 

[ג"א מצטרף]

זה לא היה דוד מים אלא סולם