דיון - שירים עם משמעות מאחוריהם. | פורום אוצר התורה דיון - שירים עם משמעות מאחוריהם. | פורום אוצר התורה

דיון שירים עם משמעות מאחוריהם.

ידוע.
האדמו"ר מסקולען הלחין את השיר נכספה מתי שהיה בכלא הקמוניסטי ולא היה לו שופר והלחין את השיר הזה במקום תקיעת שופר.
בסקולען נקרא השיר בשם "דאר שופר ניגון"
 
האדמו"ר מפיטסבורג זי"ע היה בראש השנה בבית החולים אצל ביתו בת חמש שנטה למות ,
ועל מיטתה הלחין את השיר "וידע כל פעול כי אתה פעלתו".
 
האדמו"ר מזוטשקע שליט"א היה בשדה התעופה ועמד בצד עם הפנים לקיר להישמר על נפשו מפני ראיות אסורות ובעומדו שם כמה שעות הלחין את הניגון "והנה ה' ניצב עליו"
 
האדמו"ר מפיטסבורג בעל ה"אמונת אברהם" זצ"ל נסע פעם לאחד מהמקומות הנידחים ביותר בארה"ב כדי להציל נשמה יהודית מרדת שחת וכשחזר לאחר שהצליח במשימתו הלחין ברוב שמחתו את הניגון "ישמחו השמים ותגל הארץ"
 
יש בחב"ד מנגינה שהולחנה לאחר שהצמח צדק השתטח על ציון אימו וזה נקרא ניגון השתטחות
 
השיר יוודע בגוים.
הולחן כשהקומוניסטים ברומניה ערכו כנס, בו הם "הוכיחו" את חופשיות היהודים,
ואז הסקולענאר זי"ע שר להם את השיר וכל הנוכחים פרצו בבכי ושאלו אותו מתי הלחינו וענה להם כשהיה בכלא הרוסי וכו'
מעניין. בסקולען לא שרים את השיר הזה.
 
ניגון אחד מהם הוא על המילים "אגילה ואשמחה בחסדך אשר ראית את עניי, ידעת בצרות נפשי, ולא הסגרתני ביד אויב העמדת במרחב רגלי".

את הניגון הזה הלחין הרבי מסקולען פעם אחת כשנלקח לחקירה.

במרתף קר הושיבוהו על הרצפה ועינוהו במרורים ממש. הוא חווה מכות רצח והשפלה שאין למטה הימנה. באותה שעה נצנץ בו פסוק זה, ואמר בליבו, ידעת בצרות נפשי, ידיעה היא התחברות, הקב"ה מתחבר עימי בצרתי וסובל עימי יחד את המכות ואת ההשפלה.
 
פעם חקרו אותו (האדמור מסקולען) שעות ארוכות, והחקירה, שהייתה בדרכים שונות מהמקובל היום, התישה אותו עד מאוד ולאט לאט הרגיש שכוחותיו עוזבים אותו והוא רגע לפני התמוטטות. אז נשבה בו רוח ממרום והלחן הנפלא הזה החל להתנגן מעמקי נשמתו. הוא חדל לשמוע את דברי החוקר והתחיל לשיר אודה ה' מאוד בפי ובתוך רבים אהללנו כי יעמוד לימין אביון להושיע משופטי נפשו.

החוקר רתח מזעם, והיכה אותו מכות נוראות, אולם הרבי כבר לא היה עימו כלל, הוא היה בעולם הנגינה וחזר על הניגון שכיום הוא מפורסם בכל קצוות תבל, אודה ה' מאוד בפי… החוקר השתולל מזעם ומשך בזעם בשתי פיאותיו ובזקנו של הרבי, אבל הרבי לא הפסיק…
 
את הניגון "אתה ה' לא תכלא" הלחין הרבי מסקולען במוצאי שבת אחת בשנת תשי"ד, עת כלאו הקומוניסטים מאות יהודים, והרבי, שנעצב מאוד על ליבו, הלחין ניגון עצוב זה, שכן כדברי בנו, הרבי השני מסקולען, על צרות עצמו היה מלחין ניגוני הודאה ואילו על צרות הכלל הלחין ניגוני עצב ותחנונים.

את הניגון הזה היה משורר הרבי כל ימיו במוצאי שבתות, והיו עיניו יורדות דמעות כמרזב. אשרי מי שראה פניו בשוררו ניגון זה. גם כשהיה נפרד מהסוכה היה מנגן את התנועה הזו והיו עיניו זולגות דמעות.

לניגון זה יש תנועות מזעזעות וקורעות לב.

בנו הרבי זצ"ל סיפר על ניגון זה:

היה אז זמן קשה מאוד, אסרו הרבה יהודים וכבר לא היה מה לעשות, אפילו לדבר לא היו יכולים. והכאב היה נוקב, ואז ראה אבא שכיוון שאין מה לעשות הוא יתקשר "טלפונית" ישירות להקב"ה, וזה הוא הניגון "אתה ה' " – טלפון ישיר להקב"ה…
 
"באלוקים בטחתי לא אירא מה יעשה אדם לי… עלי אלוקים נדריך אשלם תודות לך"

ניגון זה, שהתפרסם לאחרונה בשולחנות הטהורים של כ"ק האדמו"ר מוויזניץ שליט"א, תנועות מופלאות לו, ויורד הוא לעמקי הלב. אותו הביא הרבי מסקולען עת שב מהכלא בפעם הראשונה (שכן פעמיים היה אסור בתפיסה ברומניה), ותיכף בהיכנסו הביתה, כדי שלא ישכח את הניגון היקר הזה, פרי המיית ליבו בהתעטף עליו רוחו, הוא ניגן אותו באוזני בתו הרבנית הצדקנית שטערן, והיא אשר נצרה אותו לעולמים.
 
אחד מהניגונים המרגשים ביותר של הרבי מסקולען הוא על הפסוק "האירה פניך על עבדך, הושיעני בחסדך". לימים, עת פזם תנועה מרטיטה זו, גילה למשמשו ר' ירמיה קליין שניגון זה בקע מעומק נשמתו בפתע פתאום עת חווה חקירה איומה ונוראה שנמשכה שעות ארוכות. החוקר, בראותו שאינו מוציא מקורבנו את מה שליבו חפץ, הנחית על הרבי בפתע פתאום סטירת לחי עצומה.

"בשעה שהרים הגוי ידיו להכותני, סיפר הרבי, התנוצץ בי לחן זה, ואז הבנתי, לכאורה היה בו בגוי עריץ זה איזה ניצוץ קדוש ובמכתו זו ובלחן שזרח במוחי אז בזכותו, גאלתי ממנו את הניצוץ והוצאתיו ממנו…".
 
בעת המאסר הראשון של האדמו"ר מסקולען, שהיה מלווה במכות ועינויים, אילצוהו פעם להיכנס לקיתון צר שאפילו לשבת לא היה לו בו מקום.

היה קשה לכאורה מאוד, אולם רוח טהורה של אמונה ושמחה מלאה דווקא אז את ליבו. אז קיבל אצלו הפסוק "הוד והדר לפניו עוז וחדווה במקומו" משמעות חדשה לחלוטין, לאמור, דווקא בכזו חשכות נצנצה בו שמחה פשוטה כזו, זאת אומרת ש"עוז וחדווה במקומו". כי היכן שהוא נמצא, אין כל עצב ושום חשכות. באותה שעה חיבר את ניגונו הנפלא "הוד והדר לפניו עוז וחדווה במקומו".
 
את הניגון העליז "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו" הלחין האדמו"ר מסקולען בעודו בכלא, עת הרהר בליבו: והלא בעזרת ה' בקרוב אשתחרר מכאן, והרי ארבעה צריכים להודות ואחד מהם הוא זה שנגאל מבית האסורים, הבה ואכין ניגון זה כבר מעתה כדי שבבוא העת יהיה לי ניגון זה מוכן. ואת הניגון הזה היה משורר מדי שנה בסעודת ההודאה.
 
פעם, בערב פסח, בהיותו (האדמור מסקולען) בכלא, חקרו אותו בלי סוף, והעינויים היו נוראים, והעיקר מה שביקשו המה היה שיספר להם על מעשיהם של יהודים אחרים, מה שהוא כמובן לא העלה על דעתו לעשות, ומשכך ספג עוד ועוד, ואז הרהר בתוגה שבעוד זמן מועט יתקדש חג הפסח, והוא לא מצות יהיו לו ולא ארבע כוסות, ויתעצב על ליבו.

באותה שעה נצנץ בו ניגון זה, ואותו שינן חזור ושנן עד שכבר לא שכח אותו אף פעם, וזה אשר חיזק אותו באותם ימים עצובים:

"ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו".
 
בהיותו בכלא (האדמו"ר מסקולען) מנעו ממנו את מצוות הנחת תפילין לכמה ימים. באותו זמן הלחין את הניגון הידוע "ונפשי שפכי כמים ליבך נוכח פני ה' ", והיה שופך נפשו לפני הקב"ה בצער וגעגועים לתפילין שנמנעו ממנו.
 
לפני השחרור הראשון (של האדמור מסקולען), ימים ספורים טרם הגיעה הבשורה לאוזנו, נוצר בליבו השיר הידוע: "כי לך טוב להודות ולשמך נאה לזמר", וזה היה סימן עבורו שהגיעה עת הגאולה! כך סיפר לימים בשעה שלימד את הניגון הזה לצאן מרעיתו.
 
פעם שאל אותו (את האדמור מסקולען) חתנו, הרה"ח ר' יוסף מסקי, על דבר הניגון הקצבי והשמח שלו על לכה דודי, בעוד שבדרך כלל היה שר את הניגון הראשון, האיטי.

ענהו הרבי: היה זה בהיותי במאסר, והיו הרשעים קוראים אותי לחקירות קשות ומייגעות, ובכל רגע נתון יכול הייתי להיות מובל לחקירה ארוכה של שעות ארוכות. באותה תקופה הלחנתי את הניגון המהיר על לכה דודי כדי שאם יקראו לי פתאום לחקירה אהיה כבר לפחות אחרי לכה דודי…

שאלו חתנו: היאך יכול היה הרבי להלחין שיר כה שמח במצב כה קשה ומר?

ענה הרבי, וכי ניגונים שהלחנתי מעצמי הלחנתי אותם? הקב"ה היה נותן לי אז מתנה, כדי שלא אהיה עצוב ושבור לב בעומק בור גלות, כשהזריח בליבי את הניגונים האלו לשמח ולהרנין את ליבי! והראה אז על דברי רש"י בתהלים: "מהולל אקרא ה' " – "בהלולים אקרא ואתפלל לפניו תמיד, כלומר אף לפני התשועה אני מהללו לפי שבטוח אני שאושע מאויבי", וסיים: בהיותי בכלא, עיקר העבודה הייתה להתחזק בביטחון שעוד אזכה לצאת לחירות והייתי מלחין ניגונים שמחים כדי לשורר אותם כשיוציאני השי"ת לחירות.
 
יג מידות אמר:
השיר יוודע בגוים.
הולחן כשהקומוניסטים ברומניה ערכו כנס, בו הם "הוכיחו" את חופשיות היהודים,
ואז הסקולענאר זי"ע שר להם את השיר וכל הנוכחים פרצו בבכי ושאלו אותו מתי הלחינו וענה להם כשהיה בכלא הרוסי וכו'
מעניין. בסקולען לא שרים את השיר הזה.
לחץ כדי להרחיב...
אחד השירים היותר מפורסמים הוא השיר 'יוודע בגויים… והשב לשכנינו'. מאחורי השיר הזה טמון סיפור מדהים.

"את הסיפור הזה שמעתי כמה וכמה פעמים מכלי ראשון מפיו של הסבא זצ"ל: היה זה בתקופה שאחרי מלחמת העולם השניה, הסבא רבא רבי אליעזר זוסיא זיע"א היה אז כלוא ברומניה במשך כחצי שנה ובאותה עת הלחין את הניגון הנפלא הזה.

"באותה העת החלו להתרוצץ שמועות ברחבי העולם על כך שהיהודים במדינות הגוש הסובייטי סובלים מרדיפה אכזרית, ובכלל זה גם ברומניה. בעקבות כך אורגנה משלחת של בכירי הג'וינט שהגיעו לרומניה בתיאום עם המשטר הקומוניסטי, על מנת לבחון את מצב היהודים שם.

"המשטר כמובן רצה להראות לג'וינט שמצב היהודים מצוין, ולכן הם ארגנו מבעוד מועד 'הצגה' – סעודת מלווה דמלכה במוצאי שבת, בה ייטלו חלק רבני הקהילות השונות שהתבקשו להגיע. כמובן שכל הרבנים הוזהרו בזהרה חמורה שלא יעזו לספר את האמת לאנשי הג'וינט, והמעמד כולו תוכנן להתקיים תחת פיקוח הדוק של שליחי המשטר.

"היו כמה רבנים שגם התבקשו לשאת דברים בפני האורחים הנכבדים, ואין צורך לומר שלפני כן הכינו אותם בצורה מדוקדקת מה מותר להם לומר ומה אסור להם לומר בפני האורחים.

"האירוע אכן התקיים, והרבי מסקולען הוזמן גם הוא ליטול חלק, והגיע מעט באיחור. הוא היה היחיד מבין כל הרבנים שהגיע כששטריימל חבוש לראשו, וכשראו הרבנים את קומתו הכפופה בפתח האולם, חרדו כולם לקראתו וקמו ביראת כבוד. אנשי הג'וינט הבינו שהרב הזה הוא רב בכיר במיוחד ולכן כל הרבנים מכבדים אותו כל כך… הם ביקשו שהרבי יאמר גם הוא דרשה בפניהם…

"אמר הרבי: "לומר דרשה איני יכול, כי הרי לא התכוננתי לזה, אבל אני יכול לשיר שיר…".

"כולם השתתקו, והסבא החל לשיר את השיר הנוגה והנוגע ללב, "יוודע בגויים לעינינו נקמת דם עבדיך השפוך… תבוא לפניך אנקת אסיר, כגודל זרועך הותר בני תמותה… והשב לשכננו שבעתיים אל חיקם חרפתם אשר חרפוך ה'…".

"ההצגה הגדולה שעשו הקומוניסטים התנפצה באחת. כל הרבנים שנכחו באולם החלו לבכות, לא הצליחו לעצור את בכיים. שאלו את הרבי מתי הוא הלחין את הניגון המיוחד הזה, והוא סיפר שזה היה בעת שישב בכלא, בגלל שקידם את ענייני היהדות למרות האיסור שהטילו הקומוניסטים על כך…

"אנשי הג'וינט לא הבינו כל כך את המילים, אבל הם ראו שמשהו התחולל פה. הם רשמו לעצמם לברר מאוחר יותר מה המשמעות, ומה המסר הסמוי שנכנס בין המילים. הם ראו את עיניהם הדומעות של הנוכחים באולם, ואת התחינה האילמת שניבטה מהן, תחינה שנקלטה היטב והתגברה על כל ההצגה היזומה והמבויימת.

"המסר אכן עבר במלוא העוצמה, ארגון הג'וינט בעלי השפעה יהודים אחרים המשיכו ללחוץ למען יהודי רומניה, עד שהצליחו לחלץ ממנה את היהודים שחפצו בכך, והעולם היהודי כולו הרוויח ניגון יפהפה שמושר עד היום בהזדמנויות רבות, וביתר שאת בימי בין המצרים".
 
הניגון אנעים זמירות של חב"ד.
הרבי לימד ניגון זה בליל שמחת תורה אחרי הקפות וסעודת יום טוב - לפנות בוקר בשנת תשכ"ב. לאחר ההקפות אמר הרבי שלניגון זה יש הקדמה וסיפור. ההקדמה: אדמו"ר הזקן לא הכניס את הפיוט "שיר הכבוד" לסידורו אך בכל-זאת בפיוט זה גלום עניין נעלה כמבואר בתורת הקבלה. והסיפור: הסדר הוא שלמחרת יום כיפור, הנקרא "בשם השם", מתפללים בהשכמה. בעיירה אחת, כשהגיעו למחרת יום כיפור להתפלל, הם מצאו חסיד פולין, רוקד מסביב לעמוד את הניגון של "שיר הכבוד". והוא היה כל כך שקוע בכך, שבמשך כל הלילה הוא שר ורקד כך, עד ששכח לגמרי שהוא צריך לשבור את הצום.

אגדה חסידית אחרת מוסיפה רקע לסיפור:
היו היה יהודי עשיר מאוד בעל ממון ונכסים מרובים. הוא היה נוהג בשבתות ללכת לטייל בנחלתו. שבת אחת הגיע מתוך פיזור נפש לקצה הנחלה, שגבלה בנחלת פריץ גוי. הוא ראה מהעבר השני של הנחל, בית מט לנפול שנראה בית יהודי, ומתוכו שמע בכי. הוא נכנס לבית וראה אישה וילדים רכים יושבים על הרצפה. לשאלתו, ענתה לו האישה שבעלה הושלך לבור על ידי הפריץ בגלל חוב. היהודי החליט לשלם את החוב כי רצה לקיים מצוות פדיון שבויים. אך היות ומחיר הפדיון היה למעלה מהמשוער, נאלץ העשיר למכור את כל נכסיו המרובים והיקרים עבור מצוות הפדיון. למחרת, הלך היהודי העשיר (לשעבר) ושכר דירה בעיר הגדולה. בלילה בא אליו היהודי שאותו שחרר, בחלום, ואמר לו: אני נפטרתי מן העולם, בחיי בעולם הזה הייתי צדיק נסתר, וכשהגעתי לעולם האמת, לא נתנו לי להיכנס, כי נשארתי בעל חוב לך על הטובה שעשית לי. אנא בקש דבר מה ומשמיים ימלאו את מבוקשך. העשיר ענה לו: אני רוצה לשמוע את הניגון שמנגנים בגן עדן, ביום הכיפורים. ענה לו הצדיק הנסתר: אמנם גדולות ונצורות בקשת, אבל בקשתך תמולא. העשיר שכח מהחלום. כשהגיע ערב יום כיפור, הלך מוקדם לבית הכנסת והתיישב בספסל אחורי. הוא שקע בניגון והתעורר ממנו רק בצאת הצום. זה הניגון ששמע, שהובטח לו בחלום.
 
עליך להתחבר או להירשם כדי להגיב כאן.
חזור
חלק עליון