חמש מגילות שירים משיר השירים

[הלל קול]

לתומי חשבתי שהדבר אסור, בשל חשש שהדבר יצור עיוות של הפסוקים הנעלים.
והנה בזמנינו הדבר נפוץ עד למאד להלחין ולשיר שירים משה"ש. האם הדבר אכן מותר/אסור?

 

[עיני לשמיא נטלת]

עיין סנהדרין ק''א
''הקורא פסוק של שיר השירים ועושה אותו כמין זמר והקורא פסוק בבית משתאות בלא זמנו מביא רעה לעולם מפני שהתורה חוגרת שק ועומדת לפני הקב"ה ואומרת לפניו רבונו של עולם עשאוני בניך ככנור שמנגנין בו לצים''

 

[הלל קול]

עיין סנהדרין ק''א
''הקורא פסוק של שיר השירים ועושה אותו כמין זמר והקורא פסוק בבית משתאות בלא זמנו מביא רעה לעולם מפני שהתורה חוגרת שק ועומדת לפני הקב"ה ואומרת לפניו רבונו של עולם עשאוני בניך ככנור שמנגנין בו לצים''

כנראה תומי אכן ידע את הגמרא דנן ופשוט שכח את המקור.
מה שמעלה תמיהה עצומה על אותם העושים את הפסוקים כמין זמר!
בדרך צחות הישוב פשוט- זמר זאת אומנם חיה טהורה, אך אנו לא יודעים איך הופכים אותה למותרת באכילה...

 

[והב בסופה]

באמת שאלה קשה... גם לשיר פסוקים אחרים אפי' לא משה''ש זה לא פשוט

 

[איך]

כתגובה לנושא, כתבתי את המאמר פסוק של שיר השירים כמין זמר, שם הבאתי חלק מהמקורות על הנושא - משם משמע שלהלכה מותר לשיר ואולי זה אף מצווה.
כמובן שיש עוד מקורות, בפרט מפוסקי זמנינו - מי שיש לו עוד מידע מוזמן לכתוב את זה.

 

[הדעת והדיבור]

הובא לפני מרן הגר״ח קנייבסקי זצ״ל השיר הידוע השבעתי... ואמר שהשיר הזה הוא בסדר.

 

[מכל העמים]

לתומי חשבתי שהדבר אסור, בשל חשש שהדבר יצור עיוות של הפסוקים הנעלים.
והנה בזמנינו הדבר נפוץ עד למאד להלחין ולשיר שירים משה"ש. האם הדבר אכן מותר/אסור?

עיין סנהדרין ק''א
''הקורא פסוק של שיר השירים ועושה אותו כמין זמר והקורא פסוק בבית משתאות בלא זמנו מביא רעה לעולם מפני שהתורה חוגרת שק ועומדת לפני הקב"ה ואומרת לפניו רבונו של עולם עשאוני בניך ככנור שמנגנין בו לצים''

רש"י שם כתב:
הקורא שיר השירים ועושה אותו כמין זמר - שקורא בנגינה אחרת שאינו נקוד בה ועושה אותה כמין שיר אע"פ שמשיר השירים הוא ועיקרו שיר אסור לעשותו כמין שיר אלא בקריאתו.

משמע מדבריו שפסוק אחר שאינו משיר השירים גרע טפי,
וא"כ יש לשאול על כל השירים מפסוקים [תהילים וכו'].
וע"כ דהתירו משום התעוררות וכדו' כמובא בשם הסטייפלער, או משום טעמים אחרים.
או שרק דרך צחוק וכו' אסור כמו שהביא הרב @איך במאמר שלו.

 

[רוצה להיות יהודי פשוט]

שו"ת להורות נתן חלק ד סימן מה
שוי"ר למע"כ הרבני המופלג ותיק וחסיד מוה"ר אפרים פישל שטיין יחי'.

א) ע"ד ששאל במה שכתב המג"א (סי' תק"ס סק"י) וז"ל, כתוב בליקוטי מהרי"ל שלא כדין הוא שמשוררין במשתה אודך כי עניתני וכה"ג פיוטים לשמחת הריעות, כי אז התורה חוגרת שק ואומרת עשאוני בניך כמין זמר, אך בב"ה לרגלים מצוה לזמר וכו' עכ"ל [מהרי"ל]. ונ"ל דלא שרי אלא אותם השירים שנתקנו על הסעודה כגון בשבת אבל פיוטים אחרים אסור ועיין בספר חסידים סימן קע"ו, עכ"ל המג"א. ונתקשה מע"כ נ"י בכוונת "פיוטים אחרים" שאסר המג"א, וגם תמה על שנוהגים לזמר בשבת קודש פסוקים מהתפלות וזמירות שונות, וגם לא מצא בספר חסידים מזה.

ב) הנה מקור דברי המהרי"ל ז"ל הוא בש"ס סנהדרין (קא א), ת"ר הקורא פסוק של שיר השירים ועושה אותו כמין זמר, והקורא פסוק בבית משתאות בלא זמנו, מביא רעה לעולם מפני שהתורה חוגרת שק ועומדת לפני הקדוש ברוך הוא ואומרת לפניו רבוש"ע עשאוני בניך ככנור שמנגנין בו לצים, אמר לה בתי בשעה שאוכלין ושותין במה יתעסקו, אמרה לפניו רבוש"ע אם בעלי מקרא הן יעסקו בתורה ובנביאים ובכתובים, אם בעלי משנה הן יעסקו במשנה בהלכות ובהגדות, ואם בעלי תלמוד הן יעסקו בהלכות פסח בפסח בהלכות עצרת בעצרת בהלכות חג בחג, העיד רשב"א בשם רשב"ח כל הקורא פסוק בזמנו מביא טובה לעולם שנאמר ודבר בעתו מה טוב. ופירש"י ז"ל "הקורא פסוק בבית המשתאות בלא זמנו, במיסב על יינו עושה שחיקותיו בדברי תורה וקורא פסוקים בקול רם לשחק בהם בני המשתה, אבל אם אומרו בזמנו על המשתה כגון שהוא יום טוב ונוטל כוס בידו ואומר עליו דברי הגדה ופסוקים מענינו של יום מביא טובה לעולם". ובעין יעקב הגירסא ברש"י "במיסב על יינו ועושה שחוק בדברי תורה וקורא פסוקים בקול רם לשחק בהם בבית המשתה". וכעי"ז ברמ"ה שם "שאינו מתכוין לעסוק בתורה אלא מביאו דרך משל ודרך שחוק". ועיין רש"י שבת (קיח ב) ד"ה הרי זה מחרף. ומבואר דליכא איסורא אלא אם קורא פסוקים לשם שחוק, אבל כשמזמר פסוקים בדרך תפלה או בדרך נתינת שבח להקב"ה על חסדיו או בדרך התעוררות ליראת ה', הוי בגדר קורא פסוק בזמנו שמביא טובה לעולם. ובמהרי"ל בלקוטיו כתב "אך בבתי כנסיות לרגלים ולמועדים מצוה לשיר ולנגן שירות ותושבחות לכבוד המלך גדול ונורא יתברך", ואין הכונה דוקא בבית הכנסת, אלא בכל מקום שמתאספין ומזמרין לשם שמים דהיינו לשם נתינת שבח לבורא ולא דרך שחוק ח"ו, הר"ז קורא פסוק בזמנו ומשובח. ובטו"ז שם (סק"ה) כתב "ובהרבה סעודות נוהגים לשורר קדיש דהיינו יתגדל. וזהו ודאי חטא גדול דלא התירו אלא זכרון חסדי ה', וכל שכן שיש עון גדול במה שלוקחים על הסעודה אדם ליצן א' ועושה שחוק בפסוקים או בתיבות קדושים, אשרי אנוש לא יעשה זאת, ועל זה אמרו עשאוני בניך ככנור". ומבואר דגם בסעודות כל שמזמר כדי להזכיר חסדי ה' שרי. ונראה דמשו"ה אמרו "עשאוני בניך ככנור", כי המשורר בכנור אין כוונתו לכנור עצמו דאין הכנור אלא מכשיר להוציא ממנו קול נעים, והכנור מצד עצמו אין לו צורך בו, וכן זה שמזמר פסוקים רק לשם שיר ושחוק ואינו מכוין לתוכן וכוונת הפסוקים עצמם, נמצא שעשה את הפסוקים מעשה כנור שאינו אלא מכשיר להשיר, אבל המשורר פסוקים ומכוין לפירוש המילות נמצא שמתכוין לעצם הפסוקים, והפסוק עצמו חשוב אצלו, כי מתכוין לומר הפסוקים לשם תפלה או שבח, הנה בכה"ג לא נעשה הפסוק ככנור וליכא איסורא.

ג) ומה שכתב המג"א ז"ל דלא שרי אלא אותם השירים שנתקנו על הסעודה כגון בשבת אבל פיוטים אחרים אסור, כוונתו ג"כ דלא שרי אלא אותם השירים שנתקנו לכבוד שבת וכיוצא בהם אשר בהם משבחים את המצוה ומודים להשי"ת על חסדיו, אבל "פיוטים אחרים", כוונתו לחרוזים ושירים שנתקנו שלא לשם נתינת שבח לבורא או לשבח המצוה אלא כדרכם של בעלי השיר שאינם צדיקים היוצאים בשיר וכל כוונתם אינו אלא ליופי החרוזים, ומשתמשים בפסוקים ובלשונות חז"ל לייפוי הלשונות, ואין כוונתם לשם שמים לשורר בכוונת הלב, וכבחינת קליפתו אכל ותוכן זרק, על פיוטים כאלו כתב המג"א דאסור, דהוי בגדר עשאוני בניך ככנור. וציין על זה לספר חסידים סימן קמ"ז - כצ"ל - אשר שם כתוב "זמירות היו לי חוקיך, דוד מניח כל זמירות ושירות שבעולם לעסוק בתורה, היה קורא את הטעמים בנעימותיו ובטעמותיו ובזמירותיו, אבל אותם ההולכים ואומרים המקראות דרך לצים והם בפיהם כשיר של עגבים, עתידה תורה שתצעק עליהם ואומרת רבוש"ע בניך עשאוני ככנור". הרי דליכא איסורא אלא כשקורא פסוקים דרך לצנות ח"ו. וכעת ראיתי בס' שדי חמד (אסיפת דינים מע' ז' אות י"ב) שהביא מספר שמן המשחה, שהוכיח מראשונים דמותר לנגן פסוקים דרך שבח והודיה להשי"ת, ורק דרך שחוק והיתול אסור, ודרך שבח גם מהרי"ל מודה דשרי עיין שם. והוא כדברנו בעז"ה. ועיין מאירי גיטין (ז א) "כל מיני זמר העשויין לשמחת הוללות ושלא לכוין בהם לשבח הבורא ית' או לצד מצוה, אלא דרך קלות ראש במיני מאכל ומשתה, אסור לשמעו ולהשתעשע בו, בין שנעשה הזמר בכלי בין שירה על פה וכו', ומ"מ כל שיש בו שבח ותהלה לשם כגון מיני פיוטים ומזמורים מותר אף בבית חתנים ומשתאות, וכן הדין לשמח חתן וכלה, שכל שאין בו צד פריצות מותר, ואין לו לדיין באלו אלא מה שעיניו רואות לפי מקומם ושעתם". ובמאירי סוטה (מח א) כתב "כל השירים שאין בהם שבח להקב"ה אסור לזמר בהם והם התחלת הפקר ושעמום וסיבתם". ובהערה שם ציין לההמ"ג (פ"ה מתענית הי"ד) בשם רב האי גאון דשירים ותשבחות לזכרון חסדיו של הקדוש ברוך הוא מותר עיין שם.