שבועות שבועות יום דין על תוספת השגה בתורה או על ביטול תורה?

[הפקדתי ש.]

ראיתי מביאים בשם ספר שיחות חיים להג"ר נתן אינפלד שכתב בזה"ל -שמעתי כמה פעמים מרבינו בעל האבי עזרי שליט"א שאמר בשם מרן בעל האבן האזל ששבועות הוא יום הדין לתורה [והוסיף שאמר כן בשם הר"ן, ואינו מוצא מקומו] וראיתי (מחה"ס הנ"ל) זה בשל"ה שמביא בשם "תולעת יעקב" ע"ש במסכת שבועות דף ק"פ ע"כ ע"ש.
וראיתי בעוד ספרים שמביאים ד' הרב ש"ך בשם השל"ה (במקום אחר מובא שהרב שך הוסיף שהדברים נמצאים בשל"ה ובמק"א שכך אמרו לו, ייתכן בזמן מאוחר אחר שהעירו לו בזה) שחג השבועות, הוא יום דין של התורה, ומסוגל לזכות את האדם לחדש ולהבין בלימודו. (הוספה למתעים -מחשבת מוסר ועדות חתנו)

את ד' הרב שך הללו, מצאתי קרוב לחמשה פעמים כל פעם בנוסח מעט שונה. בשיחה שנדפסה בספר מחשבת מוסר ח"א ד' סיון תש"מ מביאים את ד' הרב שך בענין הנז' ואחרי שמזכיר את ד' השל"ה מוסיף בזה"ל "וכך זמן מתן תורה הוא ראש השנה על התורה, שכיון שהוא יום מסוגל לקבלת התורה הוא יום הדין על התורה שנתנה בו. וכן נקבע כמה עליה ועזר ה' יהיה לכך אחד.. וכו' כך חג השבועות שהוא זמן מתן תורה, הוא יום דין על התורה, אם יתעלה בו האדם או לא, וגם כמה סייעתא דשמיא יהיה לו בזה צריך לדעת שזהו זמן של הצלחה, ללמוד ולהתעלות, ויראת שמים מעל הכל. וכן מעיד חתנו הגרמ"צ ברגמן בזה"ל הנה שמעתי הרבה פעמים מכבוד מו"ח מרן הגאון שליט"א ששמע ממרן הגאון ר' איסר זלמן מלצר שמקובל מקדמונים שבחג השבועות נידונין על התורה על ביטול תורה, ועל החלק של כל אחד בתורה ועל העתידות של כל יהודי בתלמוד תורה עכ"ד חמי.

אמנם כשבדקתי בד' השל"ה, מצאתי דברים אחרים, כך כתב שם השל"ה (מסכת שבועות - פרק נר מצוה ט)-
חייב אדם לשמוח בזה החג ביותר, כי הוא יום שזכינו בו לכתר תורה. וכו' מתעורר מאוד בלבו להתקדש ולתקן מעשיו ולהיות מוכתר בכתר תורה לקיים והגית בו יומם ולילה, כי היום הקדוש הזה הוא יומא דדינא. וזה לשון תולעת יעקב דף נ"ח, ודע כי כמו שבראש השנה רצה הקדוש ברוך הוא להשגיח ולדרוש מעשה בני אדם וכו' וכבר ביארנו כי הפירות ההם הם הנשמות הפורחות מאילנו של הקב"ה. והעולם נידון ביום זה על התורה שנתנה בו שבטלו עצמם ממנה, והוא אמרם על פירות האילן בלא השלימם בתורה ובמצות כראוי ע"כ. (בתחתית העתקנו את כל לשונו בענין)

בד' השל"ה בשם התולעת יעקב אכן מפורש שיום השבועות הוא יום שהאדם נידון על ביטול תורה, אבל לא יום הדין בהקשר של תוספת השגה בתורתו של האדם.
והעירו את אזני שעומדים בזה, ועד עתה לא מצאתי דברים ברורים בזה.

דברים מפורשים בזה מצינו בכתביו של השפת אמת (ספר במדבר -לשבועות -שנת תרס"א) בזה"ל-
המנהג לעסוק בתורה בליל החג. דאיתא התקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך. וקשה דכתיב מורשה קהלת יעקב. אך התורה נקראת עץ חיים. וכמו שאילן מוציא פירות בכל שנה ושנה כמו כן התורה מתחדשת פירותי' בכל שנה. ולכן בעצרת על פירות האילן היינו התחדשות התורה שנק' עץ חיים. וכן איתא בספרים. ולכן נק' יום הביכורים. וכמו דאיתא במד' שכל הנביאים וחכמים קיבלו בהר סיני חלקם בתורה רק שנתפרשו דבריהם כל אחד בשעתו. כמו כן בכל חג שבועות זמן מתן תורתנו מקבלין בנ"י חלק התורה המתחדשת על כל ימי השנה ואח"כ מוציאים מכח אל הפועל כל אחד במקומו ושעתו. וזה ההתחדשות תלוי כפי הכנת כל אחד. ע"כ. וכ"כ השפת אמת בקיצור בעמוד 25 ד"ה כמו ע"ש.
מדבריו אלו מבואר שחג השבועות, הוא יום דין על השגת האדם בתורתו משך כל השנה. (שלא כד' השל"ה הנז' שיום הדין הוא אך על ביטול תורה)

וגם בד' השפת אמת הסתפקתי מה שכתב שם "וכן איתא בספרים" אם כוונתו על מש"כ בסמיכות "התחדשות התורה שנקראית עץ חיים" או על כלל הרעיון שהתורה מחדשת פירותיה בכל שנה ובעצרת. אם נניח שדבריו באו על כללות הרעיון היכן מצינו בספרים מעין זה, שבחג השבועות אדם נידון על השגת התורה, ובדברי השל"ה כפי שהתברר לא כתובים הדברים. אלא איפה כן.

אכן רעיון הנ"ל של השפ"א (לא נימוקו) כתב גם הנצי"ב בדומה (העמק דבר דברים ט"ז, י"ב) -שבכל יום בו נברא דבר מה, זהו הזמן בו הדבר מתחזק, ומכיון שהתורה ניתנה לנו בחג השבועות, לכן ציותה התורה שנתחזק ונשמור את החוקים האלה ביום זה, מפני שמסוגל בזה היום שניתן בתחילה, גם לדורות, להתבונן בהם ולקבלם עליהם להגות בהם ע"כ.

על כל פנים, חג השבועות מסוגל להוסיף לאדם השגות בתורה למשך כל השנה, גם אם אינו יום הדין בהקשר לזה. ועדיין צריך להעיר, יש חילוק בין יום 'מסוגל' ובין יום דין.

ומה שהביא בשם הרב שך לדברי הר"ן. בס' הנ"ל מעיר במסוגר שלא מצא במקומו. וראיתי פעם שמביאים מרבי שמואל ויטאל בנו של רבי חיים ויטאל שגם הביא כן מדרשות הר"ן.