פסח, חודש ניסן קריעת ים סוף בטאלנא

[געגועים]

לעיר אחת היה רב שהיה חסיד טאלנא בלב ונפש, והיה מסור ומקורב לרבינו [הרה"ק ר' דוד מטאלנא זצוק"ל], בכל הזדמנות היה נוהג לנסוע אל רבו לטאלנא, כולל שבתות וימים טובים, ראשי הקהל החלו להתלונן כי בכל פעם שנזקקים לרב ופונים אליו, אומרת הרבנית כי הרב נמצא אצל רבו בטאלנא, ואיך אפשר להשאיר את הקהילה כצאן בלי רועה כפעם אחר פעם.

נמנו וגמרו הגבאים וראשי הקהל לשגר אל הרב את נשיא וועד העיר, יהודי תקיף ומכובד, ושיאמר לו בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, כי אם ימשיך לנסוע אל רבו לטאלנא בתכיפות כה רבה, אזי יאלצו לפטרו ממשרתו ולקחת רב אחר שיצדיק את השכר אשר הם נותנים לו.

הדבר היה בחג הפסח, וכאשר הגיע אותו ראש הקהל לבית הרב שמע ממנו כי הוא מתכונן לנסיעה לטאלנא לשביעי של פסח, לא היה צריך ראש הקהל להקדמות מיותרות כאשר הוא רואה עתה איך שהרב ממשיך בדרכו לעזוב את אנשי עירו, ומיד הודיע לרב כי אם אכן יסע לרבו לחג יצטרך כבר לקחת את כל מטלטליו וב"ב להתם וכבר להשאר שם, יען כי משרתו לא תהא שמורה לו בעיר זו, וכי אין הם זקוקים לרב שאף פעם לא נמצא בעיר.

הרב ראה כי צרתו צרה, והרי טפליו תלויים במקור פרנסתו כרב, אך מצד שני היתכן שלא להיות אצל הרבי בשביעי של פסח, התחנן הרב על נפשו אצל ראש הקהל ואמר לו: האם יודע מר מה אני מפסיד אם אשאר כאן בחג, והלא את נס קריעת ים סוף אני מפסיד!

שאל אותו ראש הקהל: וכי איזה קריעת ים סוף כבודו מפסיד שאין לו בכאן?

ענה לו הרב: בטאלנא חשים ממש במוחש את נס קריעת ים סוף!

אמר ראש הקהל: אם כך גם אני חפץ לחוש זאת, וא"כ זאת נעשה, אני אסע עמכם, ואם אכן אראה שם אצל רבך משהו מיוחד אזי אשוב ואמליץ בעבורך אצל הוועד שיניחו לכם לנפשכם, אך אם החג שם הנו כבכל מקום אחר, כי אז חייב אני לקבל את החלטת הוועד ולפטר אתכם מתפקיד הרב. הסכים הרב לדבר, ושניהם נסעו לטאלנא.

כשנכנס הרב לקבל שלום מרבינו תינה את צרתו, וביקש מהרבי שיפעל איזה "מופת" בכדי שראש הקהל שלו אכן יראה ויבין מדוע מוצדק הדבר שהוא עוזב את עירו חדשים לבקרים להיות עם הרבי.

חייך רבינו והרגיע את הרב חסידו, באמרו כי אין לו כלל לחשוש והכל יהיה בסדר.

בליל החג לאחר הטיש כמנהג ישראל שרו את שירת הים, ואז ציווה רבינו להביא קערה גדולה של מים, ואמר בלשון קדשו: רוצים אתם לראות הכיצד נראה היה הנס של קריעת ים סוף בזעיר אנפין? ותיכף הכה בידו הקדושה לעבר המים, והמים בקערה נחצו לב' חלקים, כאשר המים עומדים במקומם ללא ניד [1], והיה ה"עולם" עומד כמשתומם, ובתוכם ראש הקהל ה"מתנגד".

כמובן שלאחר קריעת ים סוף שכזה שב לעירו עם הרב, וסיפר לאנשי עירו מגודל קדושת הרבי מטאלנא, וכי אין להם לצער את הרב על נסיעותיו התכופות, אלא לשמוח שרבם זכה להיות מקורב לצדיק נשגב שכזה, וגם ראשי הקהל בעצמם החלו לנסוע לפרקים לטאלנא להתבסם מאורו של רבינו.

[נצח שבנצח]
​

---

[1] וכבר מפורסם "מופת" כעין זה שמסופר על הרה"ק ר' אלימלך מליז'ענסק שנשאל ע"י בתו איך היה ענין קרי"ס, וגם הראה לה בידו על כוס מים שנחצו לשניים כנ"ל.​