קונטרסים וספרים - חברי הפורום בלבד!

[אוצר התורה]

האשכול מיועד לקונטרסים וספרים שחיברו חו"ר הפורום שליט"א (ספרים אחרים יש לעלות באשכול המיועד).
מומלץ לפרט בקצרה על תוכן החיבור.

כמו כן נקדיש ב"ה אשכול נספח בפורום בית המדרש - לדון על תוכן החיבור שיועלה באשכול.

אשכול דיונים בתוכן החיבורים שפרסמו חברי הפורום!

האשכול נועד לדון להאיר ולהעיר על תוכן החיבורים שהעלו חברי הפורום באשכול "קונטרסים וספרים - חברי הפורום בלבד!" המקושר כאן. קונטרסים וספרים - חברי הפורום בלבד! האשכול מיועד לקונטרסים וספרים שחיברו חו"ר הפורום שליט"א (ספרים אחרים יש לעלות באשכול המיועד). מומלץ לפרט בקצרה על תוכן החיבור. כמו כן...

forum-otzar-hatorah.co.il

 

[יואל שילה]

האם הנץ החמה הוא המישורי או נראה, מתי תחילת זמן שחרית לכתחילה, וקו התאריך

 

[יואל שילה]

1
הגדרת כתיבה מבוא...................................................................................................................................................2
הגדרת כתיבה...................................................................................................................................2 סיכום ההגדרה............................................................................................................................................11
כתיבת הגט......................................................................................................................................12 הגדרת 'כתיבה' הנצרכת לגט.....................................................................................................................13
כתיבת סת"ם...................................................................................................................................14 הגדרת 'כתיבה' הנצרכת לסת"ם ולגט........................................................................................................15
שי"ן שלתפילין...............................................................................................................................16
דפוס.................................................................................................................................................16
דפוס משי........................................................................................................................................20 הקדמה...................................................................................................................................................20
נצרך מעשה של ציור גוף האותיות.......................................................................................................21
אינה דרךכתיבה....................................................................................................................................22
המטיף.....................................................................................................................................................23
השופך.....................................................................................................................................................24
ראיית המתירים מבן קמצר....................................................................................................................25
אין מודעות לַמעשה...............................................................................................................................25
אין כוונה לשמה......................................................................................................................................26
אין מקדשים את האזכרות.....................................................................................................................27
כסדרן בכתיבת השמות..........................................................................................................................29
כסדרן בתפילין ומזוזות.........................................................................................................................30
כתיבה מתוך הכתב.................................................................................................................................30
קריאה בפיו לפני הכתיבה......................................................................................................................31
כתיבה על ידי אנשים פסולים................................................................................................................33
יש לגונזם...............................................................................................................................................33
מיעוט פרנסת הסופרים..........................................................................................................................33
סיכום דעת האוסרים.............................................................................................................................34
תיקון אות לאחר שנפסלה.............................................................................................................34
מילוי שבלונה..................................................................................................................................36
מקורות להגדרת כתיבה.................................................................................................................
לעיון ולא למעשה כמובן.

 

[יואל שילה]

סת"ם בדפוס משי
תוכן עניינים
הקדמה................................................................................................................................................1
נצרךמעשהשלציורגוףהאותיות...................................................................................................2
אינהדרךכתיבה.................................................................................................................................3
המטיף.................................................................................................................................................5
השופך.................................................................................................................................................5
ראייתהמתיריםמבןקמצר...............................................................................................................6
איןמודעותלַמעשה...........................................................................................................................7
איןכוונהלשמה..................................................................................................................................8
איןמקדשיםאתהאזכרות................................................................................................................8
כסדרןבכתיבתהשמות...................................................................................................................11
כסדרןבתפיליןומזוזות...................................................................................................................12
כתיבהמתוךהכתב...........................................................................................................................12
קריאהבפיולפניהכתיבה................................................................................................................13
כתיבהעלידיאנשיםפסולים.........................................................................................................15
ישלגונזם..........................................................................................................................................15
מיעוטפרנסתהסופרים...................................................................................................................16
סיכוםדעתהאוסרים.......................................................................................................................16
המאמר דלהלן מחודש ביותר, ומטרתו רקלדון בגדרי הנושא,
ואבקש שאיש לא יסמוך עליו הלכה למעשה

 

[יואל שילה]

האם מותר להכנס בטלית לבית הכסא, או שמא יש להסירה מבחוץ, ואז - האם יש לברך על העיטוף החדש?

 

[יואל שילה]

פרשה פתוחה וסתומה

 

[יואל שילה]

סיכום המאמר
 אסור מן התורה לומר ולהרהר בדברים שבקדושה בסמוך לצואה שאינה מכוסה - שהיא לכלוך מעופש שריחו רע ביותר וקצים בו; אין צורך להרחיק מדבר שריחו רע באופן טבעי ולא מחמת קלקול, כגון נפט. לענ"ד מסתבר שיש להרחיק מקיא, שהרי הוא מאוס וריחו רע ובד"כ מתרחקים ממנו, ולא הצלחתי להבין מדוע כתב בספר נזירות שמשון [הובא במ"ב] שאין צריך להרחיק מקיא אף שהוא מאוס - כי אין בו ריח רע, ואולי כוונתו למאכל שזה עתה נאכל ועדיין לא הספיק להתקלקל.
 חכמים הוסיפו שגם אין לגעת בתפילין לפני שיטול ידיו לאחר תה"מ, מאחר ונגעו במקום הטינופת.
 כתב הרשב"א שמי שנגע במקום הטינופת באמצע סעודתו צריך ליטול ידיו שנית, וחידש שלאו דוקא במקום טינופת ממש, אלא אף בשוק, בירך, ובמקומות המכוסים - שיש בהם מלמולי זיעה, וכן כשחיכך בראשו; אמנם, צריכים נט"י דוקא להמשך הסעודה, וכן לק"ש ותפילה, אך לשאר ברכות די בניקוי הידים או ברחיצתם, ואפילו ישן ערום שחזקתו שידיו מטונפות מנגיעה בבית הסתרים.
 ההרחקה מצואה - היא רק כשריחה רע, ויש מקום לומר שגם מה שהרשב"א הצריך נט"י לאחר הנגיעה במלמולי הזיעה - הוא דוקא אם יש בהם זוהמה וריחם רע [אך באופן עדין יותר מצואה]; יש לדעת שלזיעת הגוף הרגילה כמעט ואין ריח רע מאחר ומכילה כמעט רק מים, וריח הזיעה הוא בעיקר בסוג הזיעה שנפלט באזורים השעירים, קרקפת בית השחי ומפשעה [ובעוד מעט אזורים שאינם שעירים] - מאחר וזיעה זו מכילה גם שומן וחלב, המפורקים ע"י החיידקים, ובפרט בסביבה לחה וסגורה כבית השחי - שבה נוצרות מושבות חיידקים; עיכוב או מניעת פעילות החיידקים היא ע"י שטיפת הזיעה או אידויה, ולכן במקומות המכוסים יש יותר סיכוי לזיעה ריחנית, אם כי באופן עקרוני זיעת הידים וכו' איננה מסרחת.
 מי שנטל ידיו לסעודה ונגע במקום הטינוף, נחלקו הרמב"ן והיש"ש האם די ברחיצת ידיו או שצריך גם נט"י שנית; המ"ב כתב שיטול ידיו, אך יברך רק אם עשה צרכיו או נגע בצואה, והחזו"א כתב שהמברך לא הפסיד, אך אין מוחים במיקל שלא לברך.
 אף שנגיעה בטיט מלכלכת את הידים, אך איננה מחייבת נט"י, אך אחר נגיעה ברפש יש יותר מקום להחמיר לכתחילה; וכתב המו"ק שגם בטיט ושאר לכלוך ראוי לנקותם בשעת התפילה.
 'צואת האף והאוזן' בודאי אינן בכלל צואה שמרחיקים ממנה, אלא שנחלקו האם היא בכלל טינופת שמחייבת בנט"י: המהרי"ל היה נזהר שלא לגעת בצואת האוזן והאף בשעת התפילה, וכ"פ הרמ"א, אך הגר"א היקל בזה, וכ"פ המ"ב; אף שהיעב"ץ מיקל בזה מעיקר הדין, אך כתב שיש לחוש להצריכן נטילה לתפלה, שהאוזן היא מקום טינופת, וצואת האוזן מאוסה; מצאנו מנהגים שונים אצל פוסקי זמננו האם ליטול הידים אחר נגיעה בצואת האף והאוזן.
 אמנם, בפשטות אין להחשיב את האף והאוזן כ'מקומות המכוסין' כלפי החדרת האצבע לתוכם, שהרי אין בהם מלמולי זיעה, עכ"פ לדעת המקילים שצואת האף והאוזן לא נחשבת כטינוף.
 כמה פוסקים כתבו שגם זיעה שעברה לבגדים היא טינוף, כגון גרב הספוגה בזיעה, וכ"כ הבה"ל; אך פשוט שסוג הזיעה שאינה נחשבת כטינוף לא מחייבת בנט"י, כגון שרוול שנספג בזיעה בעת ריקוד, או כובע שרטוב מזיעת המצח; אמנם, בהג"ה אשל אברהם מבוטשאטש כתב שלא מצאנו בחז"ל להצריך נט"י לאחר נגיעה בזיעה שאינה במקומה - ולכן אין להצריך נט"י לאחר נגיעה בבגד מיוזע, אך כשנספגה בידו זיעה ממש מבגד המכסה את המקומות המכוסים - יש מדת חסידות לנקות ידיו.
 חידש התשב"ץ שיש ליטול הידים אחר נגיעה בנעלים, ובפשטות הטעם כי סתם נעלים הן מטונפות; כיום, הדרכים הרגילות בד"כ בחזקת נקיות מטינוף של צואה וטיט, וצריכים ראיה שיש לומר גם היום שסתם נעלים מטונפות, ולכן לא יוכל להסתפק בנגיעה בנעל כדי לטנף את הידים [כגון במי שנטל ידיו לתפילה או לאחר ביהכ"ס, וכעת מעוניין לטנפן כדי שיוכל ליטול ידיו בברכה לסעודה]; יש שהקילו בנגיעה בנעלים חדשות שעדיין לא הלכו בהן.
 שומן מאכלים איננו טינוף, ולכן מותר לומר דברי תורה בסעודה, וכן להמשיך לאכול לחם גם כשידיו שומניות; אמנם, ידים מזוהמות ממאכלים פסולות לברכת המזון מפני כבוד הברכה, והרשב"א הוסיף שגם לכוס של ברכה, וספר חסידים הוסיף שגם לפני כל ברכת הגפן שבסעודה; הפמ"ג חידש שהאיסטניס צריך לנקות ידיו מהמאכל שנגע בו - גם לפני שמברך גם על הפירות [וכדו'] באמצע הסעודה, ולא מצאתי מקור ברור לדבריו שצריך לנקות לפני כל ברכה.
 חז"ל אסרו לאחוז ס"ת ישירות ללא מטפחת כדי שלא לטנפו ולהפסידו, וכדי להפריש מאיסור זה גזרו שידי הנוגע בכתבי הקדש יפסלו תרומה, וממילא בזמן שנהגו טהרות ונטל ידיו לאכילה ולאחר מכן נגע בכתבי הקדש - הוצרך ליטול ידיו שנית; מסקנת הבה"ל והחזו"א שגזירה זו לא נוהגת בזמן שאנו ממילא טמאים והמאכלים והכלים טמאים, ודלא כחיי אדם שכתב שאם נגע בס"ת ובתפילין או ברצועות תפילין או במגילה באמצע הסעודה - יטול ידיו שנית ללא ברכה, אלא שסיים הבה"ל שאפשר שלכתחילה נכון ליזהר שלא ליגע בהם באמצע הסעודה.
 כלל קבעו חז"ל שסתם ידים הם עסקניות ויש לחוש שנגעו בטומאה שפוסלתן, ובהשאלה כתב הרשב"א שהישן ערום צריך לנקות את ידיו לפני שמברך, שהרי 'הידיים עסקניות' ונגעו במקום הטינופת. אמנם, מציאות החיים בזמננו כמעט ואיננה מאפשרת לידים לגעת בטינופת, כי אנו חיים בתנאי נקיון מופלגים, שהרי אצלנו הרחובות מרוצפים וכמעט ואין בהם רפש וצואה, ובתי הכסאות מכוסים, והמים החמים זורמים וזמינים בשפע ושוטפים מיידית את הלכלוך לניקוז, וחומרי הסבון מצויים - ולכן הרגלי ההיגיינה שלנו מפותחים, וכדו', ובאופן זה המציאות של טינוף הידים כמעט ולא קיימת, ללא שיגע להדיא בטינוף.
 אמנם, היו פוסקים שהבינו שמ"ש הרשב"א שיש ליטול הידים לאחר נגיעה במקומות המכוסים היא כעין גזירה, וממילא אמרו שאין לחלק בין זמנם לזמננו, ואף כשברור לו שהזרוע נקיה, והחזו"א התבטא במכתב שבטלה דעתו של ההולך בשרוול קצר - למרות שלגביו כלל אין זה מקום המכוסה, ויש שהחמירו אף מיד לאחר רחצה, והקילו רק כשנוגע בגופו בעודו עומד במים [ואולי גם כל זמן שגופו לח].
 אמנם, לא זכיתי להבין את דבריהם כיצד ניתן לומר 'לא פלוג', בעוד אין בכלל גזירת חז"ל על 'המקומות המכוסים', אלא זו רק הגדרה של הרשב"א לתיאור המציאות היכן יש טינוף, וממילא אם בפועל אין באותו מקום טינוף - הרי דינו צ"ל ככל מקום שאינו מטונף? ובפרט בחלקי הגוף הרגילים להיות מגולים אצל לובשי המלבושים הקצרים, ובפרט בחלקי הגוף של תינוק - שכלל לא מקפידים על גילויו; וכ"כ כמה פוסקים שאין לגזור כשגופו רחוץ ואצל מי שמורגל במלבוש קצר, שהרי במציאות אין שם מלמולי זיעה.
 לגבי נגיעה במקום שבד"כ הוא מכוסה, אך רגיל להתגלות בזמנים מסויימים, כגון הזרוע והשערות בעת הנחת התפילין, ומקום ההנקה: היו שנקטו לגביהם שלא חילקו בתקנה - וממילא החשיבום כמקום מלמולי זיעה, היו שנקטו שדינם כמקומות הגלויים רק בעת שמתגלים - כי סוף סוף כעת המקום מאוורר, והיו שנקטו שנחשבים כגלויים גם שלא בזמן שרגילים להתגלות - כי סוף סוף הוא מקום מגולה ומאוורר בזמן מסויים; כמדומה שבנגיעה בזרוע בעת הנחת התפילין - רבים מבני ספרד רגילים להקל למעשה, ולגבי נגיעה בשערות בעת הנחת התפילין יש יותר מקום להקל, מאחר ומעיקר הדין רק המחכך בראשו הוא שצריך ליטול ידיו, וכמדומה שכך נוהגים שלא להקפיד להניח תפילין של ראש רק באמצעות נגיעה דרך הכיפה.
 מבית הכסא בזמן חז"ל היו צריכים להרחיק כמצואה, וכתב התשב"ץ שהיוצא ממנו צריך נט"י; אמנם, בתי כסאות המצויים אצלנו, בד"כ נקיים לגמרי, שהרי הצואה נשטפת מהם, ודומים לבתי כסאות של פרסיים, שהצואה מתגלגלת מהם מיידית במדרון - ומבואר בגמ' שלא רק שאין דינם כבית הכסא - אלא מותר אף להתפלל בהם; אמנם, החזו"א הסתפק בזה כי סוף סוף שוהים מעט זמן עד שמדיחים את הצואה; מסתבר, שלגבי נט"י ליוצא מביה"כ, שאינו אף דינא דגמ' - א"צ לחוש לספיקו של החזו"א, וניתן להקל שלא ליטול כשיצא מבתי הכסאות שלנו; לגבי נט"י לסעודה בתוך ביהכ"ס שלנו - כתב האג"מ לאסור, ולגבי נט"י לתפילה התיר כשאין מקום אחר ליטול בו ידיו; ניתן ורצוי לבנות צורת הפתח להבדיל בין האסלה לכיור.
 במרחץ שבימי חז"ל אסרו להרהר הרהור תורה, מאחר והיה מזוהם כי הלכלוך שהה במים החמים זמן רב עד שיוחלפו, אך במקלחות המצויות אצלנו הלכלוך נשטף מיידית, ופשוט שלא גרע מבתי כסאות של פרסיים, וא"צ ליטול הידים כשיוצאים משם, ומסתבר שניתן גם ליטול שם הידים לסעודה.