מצורע - קבורת הציפור השחוטה | ויקרא | פורום אוצר התורה מצורע - קבורת הציפור השחוטה | ויקרא | פורום אוצר התורה

מצורע קבורת הציפור השחוטה (1 צופה)

גרינפלד

משתמש מוביל
פרסם 15 מאמרים!
הודעות
1,354
תודות
3,405
נקודות
375
מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ושלח את הציפור החיה על פני השדה (יד ז)

בתרגום יונתן
"וית צפורא נכיסא הוה מקבר כהנא במיחמי מצורע", היינו שהיה קובר את הציפור השחוטה בפני המצורע, וכן הוא במתני' נגעים פי"ד מ"א "חפר וקוברה בפניו", ובטעם הדבר שקובר את הציפור דוקא בפני המצורע, כתב התוס' יו"ט שם, מפני החשד שלא יחשדנו שיאכלנו, עכ"ד. ונראה בס"ד לבאר הענין באופן אחר, ע"פ דברי המדרש תדשא פי"ז וז"ל "למה ציוה הקב"ה ליקח שני ציפורים לטהרת המצורע וכו' ולשחוט אחת ולשלוח אחת, אלא סימן נתן לו הקב"ה מן הציפורים שהוא מביא, ראה היאך ציפור זה שחוט וקבור בארץ, כשם שאי אפשר לציפור זה לזוז ממקומו כך אי אפשר לצרעת לבוא עליו עוד, ושלא תאמר הואיל שהלכה לה ממני אי אפשר לבוא עלי, הסתכל בציפור המשולחת שהיא חיה וסופה יכולה לחזור, כך אם חזרת מן התשובה סופה לצרעת לחזור", עכ"ד. וכיון שכן צריך שתהיה השחיטה בפניו, כדי שיקח לקח וסימן מן הציפורים וכנ"ל.

ונראה דזה תלוי ביסוד דין קבורת הצפורים, דהר"ש והרע"ב בנגעים שם כתבו הטעם משום דהוו איסורי הנאה, וכשאר איסורי הנאה שלא נאמר בהם שריפה שהם נקברים כמבואר בסוף תמורה, אמנם הרמב"ם בהלכות טומאת צרעת פי"א ה"א כתב דדבר זה שקוברה בפניו הוא קבלה מפי השמועה, ומשמע דהוי מצוה דאורייתא מהלכה למשה מסיני. א"כ התוי"ט דקאי על דברי הרע"ב דכל הדין קבורה הוא רק מדין שאר איסורי הנאה, א"כ אין שייך ליתן בזה טעם מיוחד בסדר טהרת המצורע, אלא על כרחך הטעם הוא משום חשד, אבל להרמב"ם דהוי מצוה מיוחדת מהל"מ יש ליתן בזה טעם כנ"ל.
◆ ◆ ◆

והנה בתרגום יונתן לקמן נ"ג לגבי נגעי בתים כתב ג"כ "וית ציפרא נכיסתא הוה מקבר כהנא במיחמי מרי ביתא", היינו שקוברה בפני בעל הבית, ובספר הדרש והעיון אות קמ"ו בשם אביו רבי נתן לוין מרישא שעמד בחידוש שיש בדברי התרגום יונתן ולא נמצא במשנה וברמב"ם, שגם בנגעי בתים הוא כן, ויש להוסיף דדברי התרגום יונתן הם חידוש גדול, דבפשוטו זה שייך רק בנגעי אדם שהמצורע עצמו צריך להיות שם עם הצפרים כיון שמזים עליו מן הדם, אבל בנגעי בתים שההזאה היא על הבית אין צריך כלל בעל הבית להיות שם, ומהיכי תיתי שיהיה דין לקוברה בפניו.

ונראה דזה תלוי בהנ"ל, דאם כל הדין קבורה הוא רק משום חשד, אין זה שייך בנגעי בתים שאין צריך כלל בעל הבית להיות שם וכנ"ל, וא"כ אין שייך חשד ממנו, דאינו נמצא שם כדי לחשוד. אבל אם נימא דהוי הל"מ בסדר טהרת המצורע שקוברה בפניו, אז י"ל דיש דין לקוברה בפני בעל הבית, ואדרבה משום הכי צריך לבוא בעל הבית ולהיות שם כדי לקיים דין זה. ולפי מה שנתבאר דהטעם בזה הוא לסימן להמצורע שילמד מזה, ניחא היטב, דמשום הכי צריכה כל טהרת המצורע דהיינו שחיטת הציפור והשילוח והקבורה להעשות בפני המצורע, לסימן עבורו, וכנ"ל.
◆ ◆ ◆

בתנחומא ישן ובמדרש "והזהיר" כתוב ג"כ כעין דברי המדרש הנ"ל, ובאופן אחר קצת, "למה אמרה תורה שחוט אחת ושלח אחת, אמר הקב"ה אם חזרת בתשובה, כשם שאי אפשר לשחוטה שתחזור כך אי אפשר לנגעך שיחזור, ואם לא חזרת בך כשם שאפשר לחיה שתחזור כך אפשר לנגעך שיחזורו", וקשה שאם לא חזר בו, א"כ מדוע נרפא ממנו הנגע כלל.

ונראה לבאר שאין כוונת המדרש שלא חזר בתשובה כלל, אלא שיש ב' מיני חזרה בתשובה על העבירות, יש תשובה שאינה גמורה, שלא חזר בו מהרצון לחטא ועדיין מטבעו חפץ ומתאוה הוא לעבירה, ורק דוחה מעליו את היצר ומתגבר עליו, ויש תשובה שביטל מעצמו את הרצון לחטא לגמרי. וכנגד זה באות הציפור המשולחת והשחוטה, שהמשולחת היא כנגד מי שלא חזר בתשובה מהרצון לחטא, רק שילח את העבירה בפועל מעליו ודחה אותה, אבל עדיין היא קיימת בעולם, ועל זה מזהירים אותו שהיא יכולה לחזור, כמו הציפור המשולחת. והציפור השחוטה היא כנגד מי שביטל מעצמו את היצר לגמרי, וזה נקרא "הזובח את יצרו" (סנהדרין מג:), כענין "עתיד הקב"ה לשחוט את יצר הרע" (נב.) שהוא ביטולו הגמור ועקירתו מעיקרו, ובזה אין חשש שיחזור לחטא.

ולפי דברי המדרש הללו מובן מה דאיתא בתרגום יונתן שם, שאם נגזר על האדם שעתיד לשוב עליו הנגע, הציפור המשולחת חוזרת אליו באותו יום, ולכאורה יפלא לצורך מה נעשה נס זה להודיע מראש את העתיד. אכן הביאור הוא, שהמצורע ששב בתשובה לפעמים אינו יודע עד היכן הגיעה תשובתו והאם באמת הצליח לעקור את הרצון לחטא מליבו, ולכן אם לא נעקר החטא עד השורש, חוזרת הציפור, לא בכדי להודיעו את העתיד, אלא להודיע לו שכבר עכשיו תשובתו אינה גמורה ועדיין בעומק לבו לא עקר את החטא, וממילא עתיד הנגע לחזור, ועי"ז ידע לעמול עוד ולשוב בלב שלם.​
 

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון