מאמר תורני פרשת שקלים בזמן בית המקדש

האם קראו פרשת שקלים בזמן המקדש


דברי הבנין שלמה​

בבנין שלמה בסימן נ"ד מאריך לבאר בתחילת דבריו שבזמן הבית קראו בתורה בפרשת שקלים, וקריאה זו היתה בגדר משמיעין על השקלים.

חוץ מאותה קריאה היתה גם הכרזה של ב"ד כמו שכתוב באחד באדר משמיעין על השקלים, והכרזה זו היתה תמיד באחד באדר בין בשבת ובין בחול, עי"ש.

ולאחר החורבן הקריאה רק בתורת זיכרון לשקלים של פעם. ועוד יש ענין שע"י הקריאה מקיימים ונשלמה פרים שפתינו, שכאילו מביאים את השקלים בעצמם.

נפקא מינה בחיוב קטן​

ומביא הבנין שלמה נפ"מ האם קטן שיהיה גדול בניסן מחוייב בקריאה זו או לא. דבזמן חז"ל לא היה מחוייב בקריאה זו, כיון שאינו בר חיובא, ואילו בזמנינו שיש ענין כאילו הביא השקלים בעצמם, הרי בניסן יהיה בר חיובא ולכן חייב בקריאה בעודו קטן דעל ידה כאילו מביא השקלים בגדלותו. [דבריו הם חידוש עצום, שמעשהו בקטנות מוציאו ידי חובה בגדלות]

נפ"מ אם קטן מוציא גדולים​

עוד נפ"מ מביא הבנין שלמה האם קטן יכול להוציא גדולים בקריאת פרשת שקלים. דבזמן חז"ל קריאת שקלים היתה הכרזה בעלמא וקטן יכול להוציא גדולים בהכרזה זו, ואילו אחר החורבן שזה מדין ונשלמה... קטן אינו יכול להוציא גדולים בקריאה זו.

ומחדש, דיתכן שאפי' גדול שאינו בין כ' אינו מוציא את הציבור, כיון שאינו מחוייב בהבאת שקלים.

יתכן שבזמן ביהמ"ק לא קראו שקלים​

אחר כך מסתפק ע"פ דברי אחיו שאמר פי' נפלא בפרשת כי תשא דיש בפרשה ב' חלקים, ואכמ"ל. שיתכן שבזמן ביהמ"ק לא קראו כלל ואחרי החורבן התחילו לקרוא פרשת שקלים בציבור.

א"כ יש לנו ב' צדדים לגבי קריאה בזמן שבית המקדש היה קיים

ראיה שלא קראו בזמן המקדש​

ונראה להביא קצת ראיה שבזמן ביהמ"ק לא קראו פרשת שקלים. דהנה בגמ' במגילה דף כט: נחלקו רב ושמואל מה זה פרשת שקלים, לרב קוראים את הקריאה של ראש חודש, שכתוב שם זאת עולת חודש בחודשו דמזה ילפינן שמביאים שקלים חדשים לקרבנות של ניסן.

ואילו לשמואל קוראים פרשת כי תשא דשם נאמר להביא את השקלים, ופסקינן כשמואל.

והקשה הפנ"י היאך נחלקו בדבר שנוהג כל שנה נחזי ונראה מה קוראים בחוץ.

וכמו שהגמ' שואלת בכמה מקומות לגבי אנשי כנסת הגדולה וכדו'.

עי"ש שמיישב שנחלקו רק כשפרשת שקלים יוצאת בשבת אמנם בחול לכו"ע קוראים כי תשא. ועי' בשפת אמת שהקשה עליו מהגמ' ואכמ"ל

ואפשר ליישב שכיון שתקנה זו נתקנה אחר החורבן א"כ זה לא מזמן אנשי כנה"ג. ובכמות זמן שעבר מהחורבן עד זמנם שייך שיהיה מחלוקת.

אמנם אם כבר בזמן המקדש קראו בפרשה זו, הקושיא במקומה עומדת.

אדרבה משם ראיה שקראו בזמן המקדש​

ויש לדחות, ולא רק לדחות אלא לומר שהראיה הפוכה.

דאם התחילו לקרוא אחר החורבן עברו מספיק שנים ואפשר לראות מה תקנו חז"ל וכמו שמופיעים ד' פרשות כבר במשנה.

אמנם אם בזמן המקדש כבר קראו, נראה שלכו"ע קראו בזמנם פרשת כי תשא שהרי זו היתה כעין הכרזה להביא השקלים כמו שכתב הבנין שלמה, ובפרשת ראש חודש אין רמז להכרזה זו.

וא"כ לכאו' קשה על שיטת רב היאך אמר שקוראים פרשת ראש חודש. אם בזמן המקדש ודאי שקראו פרשת כי תשא.

והנראה בזה דרב סבירא ליה שאחר החורבן נשתנתה הקריאה כיון שנשתנתה סיבת הקריאה, דהשתא אין הכרזה על השקלים. אלא זיכרון, ובשביל זיכרון סגי במה שקוראים פרשת ראש חודש דהתם מוזכר הדין הזה שצריך להביא כסף חדש.

ויש לדון בזה דאם זה בגדר ונשלמה פרים שפתינו ולא זיכרון בעלמא לכאו' בעינן לקריאת מעשה הבאת השקלים בעצמו, ויל"ע בזה וליישב.

קריאת שקלים אחרי חורבן בית ראשון​

עוד יש לדון גם אם נימא דבזמן הבית לא קראו פרשת שקלים. האם לאחר חורבן ראשון לפני בית שני קראו פרשת שקלים.

ונראה ע"פ הגמ' במגילה דף יג: שכתוב שם שעם ישראל הקדימו שקליהם לשקליו של המן.

והנה יש לדון האם הכוונה לשקלים שבזמן התורה, או לשקלים של אותו זמן שהיתה הגזירה.

ומסתבר שהכוונה לאותו זמן של הגזירה, דאיתא בגמ' שהמקור להקדמת שקליהם הוא מהא דבאחד באדר משמיעין על השקלים, ופירש רש"י שזו הכרזת ב"ד.

ובמהרש"א שם מבאר שאע"פ שאת השקלים עצמם הביאו בניסן, מ"מ ההשמעה על השקלים היתה באדר.

ואם הכוונה למה שכתוב בתורה, מאי נפ"מ מתי זמן ההכרזה.

חזינן שהקדמת שקליהם הינו במציאות של אותו זמן שהיתה הגזירה, ולא עצם מציאות השקלים של עם ישראל.

ולכאו' באותו זמן שהיו בחורבן לא היתה הכרזת ב"ד באדר, שהרי אין ביהמ"ק קיים. ואיך הקדימו שקליהם לשקליו.

ועי' בדף י' דברש"י מביא לפי מ"ד קדושה ראשונה קדשה לעתיד... דהיו מקריבים באותה עת קרבנות ולכאו' לפי"ז לק"מ.

אמנם למ"ד לא קדשה לעתיד לבוא קשה במה הקדימו שקליהם.

אע"כ קראו פרשת שקלים באותו הזמן וזה הכוונה שהקדימו שקליהם לשקליו, במה שקראו פרשת שקלים.