מאמר תורני פרק ג' - ענין היציאה אל השדה בקבלת שבת

פרק ג'

"ענין היציאה אל השדה"​

הנה השתרש אצל גדולי ומקובלי צפת המנהג לצאת בקבלת שבת אל השדה בכדי להקביל את שבת המלכה, מקור המנהג בפשוטו הוא ע"פ הגמ' בשבת [קיט:] שמבואר שם על ההכנות האמוראים לכבוד שב"ק, ואמרו שם ר' חנינא מיעטף וכו' כמ"ש לעיל ומשמע בגמ' דאף מה שעשה ר"ח לכבוד שבת אינו מעיקר הדין ותקנה קבועה אלא היתה הנהגתו המיוחדת שלו, ואמר בואו נצא לקראת שבת המלכה ואמר בואי כלה בואי כלה[1], בפשטות מבואר בגמ' שהיו ממש יוצאים בכדי להקביל פי השבת, ואף מהרמב"ם הנזכר לעיל אולי יש לדייק כך שכתב: "איזהו כבוד זה שאמרו חכמים שמצוה על אדם לרחוץ פניו ידיו ורגליו בחמין בערב שבת מפני כבוד השבת ומתעטף בציצית ויושב בכובד ראש ומיחל להקבלת פני השבת כמו שהוא יוצא לקראת המלך, וחכמים הראשונים היו מקבצין תלמידיהן בערב שבת ומתעטפים ואומרים בואו ונצא לקראת שבת המלך", לכאו' נראה שהיו יוצאים.

וכן נראה מלשונו של בעל הסדר היום שהבאנו לעיל וז"ל: "וחכמים הראשונים היו אומרים זה לזה או לתלמידי' באו ונצא לקראת כלה וכן ראוי לומר כשיוצא כדי להוציא בשפתיו ובאמרם באו ונצא משמע שהיו יוצאים למקום אחר הענין הוא לצאת לנגד ביתם למקום אויר אל הגן או אל החצר מקום פנוי וראוי להקבלה אבל לא שיחויב לצאת חוץ לעיר והכל לפי האדם ולפי המקום ומנהגנו" נראה שכן יש ענין לצאת למקום אחר.

וביותר בגמ' ב"ק [לב.] ר"ח גריס במפורש "דר' חנינא הוה מרקד ואזיל ואמר בואו ונצא לקראת כלה" וכ"ה בפי' הרמ"ה הו"ד בנימוק"י שם ומוכח מד' שקבלת שבת היתה נערכת של שמחה תוך כדי רקידה ממקום למקום.

וכך נהגו מקובלי צפת לצאת השדה לקבל את השבת [הלא הם הר"ש אלקבץ[2], הרמ"ק, ר' אברהם הלוי, האריז"ל, ר' משה מליריאה, ועוד] וכדברי ר' חיים ויטאל בשער הכוונת [ח"ב עמ' לו'] שהביא הגמ' והרמב"ם הנ"ל כסמך לדבריו, וז"ל: "בעניין קבלת שבת בשדה הנה דבר זה מפורש בגמרא דשבת בפ"ב ופי"ז והביאו הרמב"ם בפ' ל' דשבת וגם נתפרש בגמרא דקמא בפרק הפרה וז"ל ואם היה רץ בע"ש פטור מפני שהוא רץ ברשות. ושם אמרו בגמרא דר' ינאי כו' הוו אמרי בואו ונצא לקראת שבת מלכתא כו' ואין ספק כי אם הוא כסברת קצת קלי עולם החושבים כי די בקבלת שבת תוך חצירו של אדם לא היו אומ' בואו ונצא כנראה כי היו תוך העיר והיו מתחברים לצאת השדה לקראת השבת אורח הנכבד. וגם שא"כ למה יפטרו את הרץ בע"ש תוך רה"ר מן הנזקים כיון שאין ריצתו לתכלית יציאתו מחוץ לעיר ובפרט כי עלה דההיא קאמר ההוא עובדא דרבי ינאי כו".

ומבואר בספר חמדת ימים [ח"א דף נו:] שכך היה המנהג בירושלים וז"ל: וכן רבים פה בירושלים מחזיקים במנהג הקדמונים ויוצאים מחוץ לעיר השדה ברוב שושנים ועושים סדר קבל"ש שם, וכן מרומז בשו"ת קול גדול [למהר"מ בן חביב סי' לט'].

מי הם אותם קלי עולם שהתנגדו ליציאה החוצה לשדה לא ידוע לנו, אך בסידור השל"ה מובאת הדעה השוללת את היציאה לשדה וטעמה בצידה וז"ל: "וענין קבלתו של שבת פי' בגמ' ר' חנינא מתעטף וקאי אפניא דמעלי שבתא וכו' והנה יש רבים שדמו מכאן שצריך לצאת החוצה השדה לקבל השבת, ותמיהא לי מילתא טובא שהרי השבת אינו בא בדרך השדה אלא מדרך עליון מלמעלה למטה, ועוד אמר מתעטף וקאי ולא קאמר ונפיק אלא שהיה אומר בואו ונצא ולא אמר שהיה יוצא בפועל וכו' לכך נראה לי שלא היה יוצא כי לאיזה צד יצא? והרי היא מלמעלה בא עלינו להשרות שכינתו עלינו וכו', וכלל הדברים הנראה אלי שהיוצא החוץ לקבל שבת אינו מן החסידים אלא מן המתמיהים וכו' ויותר טוב לקבלו בבית הכנסת" ע"כ.

ובעל הכנסת הגדולה [הגהות טור אורח חיים סימן רסב] כתב וז"ל: "בואו ונצא לקראת כלה וכו'. נ"ב: כן ראוי לומר כשיוצא, כדי להוציא בשפתיו. ובאמרם "בואו ונצא" משמע שהיו יוצאים במקום אחר, והענין הוא לצאת נגד ביתם למקום אויר אל הגן או אל החצר במקום פנוי וראוי להקבלה, לא שיחוייב לצאת מן העיר. והכל לפי האדם ולפי המקום. ספר סדר היום. אמר המאסף: וכן ראיתי המנהג בקושטנדינ"א יע"א לצאת אל העזרה, מקום פנוי ומגולה. ובקצת מקומות ראיתי שאינן יוצאין מבית - הכנסת להכנסת כלה, אלא מקבלין אותה במקומן תוך בית הכנסת, וכן היה מנהג תירי"א מקדמת דנא, ותכף בואי לכאן ערערתי על המנהג והנהגתי לצאת אל חצר העזרה מקום מגולה, ויוצאים עמי הירא את דבר ה'. ושמעתי מהחכם השלם גיסי כמה"ר יצחק ששון נר"ו מתלמידי הרב המובהק כמהר"ר אברהם מונסון זלה"ה, שראה לרבו הרב הנזכר כשהיה בכפר ג'נגיל קייואי היה יוצא חוץ לכפר על פני השדה, הרחק כמטחוי קשת" עכ"ל.

והביאו המג"א [רסב' סק"ג] וז"ל: "כיוצא לקראת. וטוב לצאת לשדה ובקצת מקומות נוהגין לצאת מבית הכנסת לחצר ואומרים באו ונצא וכו".

ובספר ארץ חיים [מנהני א"י לרבי חיים סתהון מצפת בסי' רס"ב] כתב כי המג"א והכנה"ג כתבו כי טוב לצאת לשדה לקבל שבת ובקצת מקומות נוהגין לצאת מביה"כ לתוך העזרה לקבל שבת והביא מהרב בית מנוחה כי כן מנהג א"י לצאת לעזרת ביה"כ לקבלת שבת וכן הוא המנהג עד היום לומר מזמור הבו ולכה דודי ומזמור שיר ליוה"ש בעזרת ביה"כ ואח"כ נכנסין לביה"כ ואומרים במה מדליקין ומזמור שיר ליוה"ש ונראה שנהגו כן עפ"י האריז"ל שהיה נוהג לקבל שבת שתי פעמים ראשונה בשדה ופעם שנית בביתו בהקפת השולחן וכמ"ש בספר הכוונות וכתב הרב שמן ששון דרוש קבלת שבת אות ס"ה כי מנהג המקובלים בעיה"ק ירושלים ת"ו להקיף התיבה בביה"כ בכינופיא במקום הקפת השולחן בבית ע"ש וכו'. אצל האשכנזים שרד ממנהג היציאה של האר"י להפוך את הפנים כלפי מערב בעת אמירת בואי בשלום עטרת בעלה כמובא בפרמ"ג או"ח סי' רס"ב וכמו שנבאר במקומו בעז"ה.

לסיכום הרי לנו ג' שיטות: א] דעת האריז"ל שיש לצאת לשדה דווקא, ב] דעת שאר חכמי צפת וכנה"ג שאפשר לצאת או בדה או בעזרה, ג] דעת השל"ה שבביה"כ דווקא וכן נהגו ברוב קהילות ישראל.

בחידושי הגרי"ז עה"ת [פ' יתרו] עה"פ ויגד משה וגו' כתב וז"ל: שאחרי שאמרו בני ישראל רצוננו לראות את מלכנו נתחדשו דיניםשל קבלת פני השכינה והם: כיבוס בגדים, שיהיו נכונים ומזומנים, יציאה מן המחנה לקראת השכינה, וג' דינים אלו יש גם בקבלת פני שבת המלכה עי"ש[3].

ובספר דעת חכמה ומוסר [לרבי ירוחם ממיר ח"א עמ' קל'] כתב וז"ל: "דא"ר חנינא בואו ונצא לקראת שבת מלכתא, וברש"י כאדם המקבל פני המלך, ר' ינאי הוה מתעטף וקאי ואמר בואי כלה בואי כלה", וכל הרשעים הלא יתלוצצו וילעגו למו מהו ענין היציאה אל השדה, וכי משם היא באה, וגם מה שייך בכלל לצאת לקראת שבת, והלא לכאורה יותר נכון שישב בביתו במנוחה ושלוה ובאופן זה יקבל פני שבת, אבל באמת טענתם באה מצד זה שאינם יודעים מהו עולם המעשה, שאילו ידעו והבינו יסוד זה לא היה מקום למחשבתם זו, חז"ל הורונו שבכדי לקבל שבת צריך דוקא ל"ציור", אופן הציור הוא לצאת אל השדה, ורק על ידי ציור זה מקבלים פני שבת, ומי שאינו מודה ביסוד זה, הנהו בור ועם הארץ ב"סוד הציור", ורק הצדיקים ההולכים בררכי ה' הם יודעים את זה, ולכן ר' ינאי קבל שבת רק ע"י "ציור" שיצא אל השדה ואמר בואי כלה.

---

[1] קרא לשבת כלה עפ"י מ"ש חז"ל לכל יש בן זוג ולי לא נתת בן א"ל הקב"ה כנס"י יהיה בן זוגך, והשבת גופיה היא כנשואה לישראל, אבל בפניא דמעלי שבתא היא כהכנסת כלה לחופה, [כ"מ בחידושי אגדות למהרש"א ב"ק לב:], ונמצא דבר חידוש במדרש השכם וז"ל: גרסינן במדרש השבת דומה לכלה מה כלה באה לחתן נאה ומקושטת ומבושמת כך השבת באה להן לישראל נאה ומקושטת וכו' ולפיכך חכמים וחסידים הראשונים קוראים לשבת כלה ורמז לדבר מתפלות השבת אתה קדשת בערב ע"ש,

הטעם עפ"י סוד לקריאת בואי כלה בליל שבת הוא עפ"י דברי הזוהר [ח"א מח: רמח. ח"ב צב. ועוד] וספר הבהיר [אות קפה] שזכור לדוכרא ושמור לנוקבא וזכור הוא ביום ושמור הוא בלילה, ועפ"י זה כתבו ראשוני המקובלים דלזה נקראת ליל שבת בשם כלה, ראה רמב"ן [שמות כ' ח'] "ובמררשו של רבי נחוניא בן הקנה הזכירו עוד סוד גדול בזכור ושמור ועל הכלל תהיה הזכירה ביום והשמירה בלילה וזה מאמר חכמים שאומרים בערב שבת בואי כלה בואי כלה ונצא לקראת שבת מלכה, ויקראו לברכת היום קדושא רבא שהוא הקרוש הגדול ותבין זה", וכ"כ רבנו בחיי [שלחן של ארבע עמ' חפב'] וטעם שלש סעודות שבת כנגד שלש מעלות עליונות שהן שלש סעודות אשר לנפש בחיים הנצחיים האמתיים הנקראים: חיי העולם הבא וצרור החיים, ראשונה מדת שמור היא המלכות והיא הכלה ולכך נקראת שבת כלה, וזה שאמר בואי כלה בואי ונצא לקראת שנת כלה מלכתא וזהו אכלוהו היום כנגדה אנו עושים קדוש בליל שבת על היין עכ"ל.
[2] בנוסף למה שחיבר בפיוטו "לכה דודי לקראת שבת לכו ונלכה" [שהכוונה ללכת לקראת השבת], יש להעיר ממ"ש בספרו אילת אהבים עה"פ לכה דודי נצא השדה וכו': פה ביארה תנאי עצמי לנבואה והוא ההתבודדות הראוי למי שירצה שיחול עליו השפע הנבואיי, וז"ש לכה דודי נצא השדה, כי למה שראוי שתתדבק נפשו עם העליונים הרוחניים צריך לבל יטרידוהו טרדות מה, ולזה יצא השרה כי שם מקום ההתבודדות, והאבות הקדושים והנביאים ובראשם משה אדוננו יוכיחו, וכבר נשתמש הוא בדומה לזה אמר כצאתי את העיר אפרוש כפי וכו', למה שמכל דבר ודבר יתהוה הויה דקה אוירית טובה ממעשה הטוב וההפך מההפך והיא המלמדת קטיגוריא או סנגוריא על הפועל אותה והן הולכות ומשוטטות בעולם ומקטרגות ולז"א ראוי לצאת השדה, ודומה לזה בדברי חז"ל [עירובין כא.] "לכה דודי נצא השדה אמר רבא אמרה כנסת ישראל לפני הב"ה, רבש"ע אל תדינני כיושבי כרכים שיש בהם גול ועריות ושבועת שוא, אלא נצא השדה ואראך ת"ח שיושבים ועוסקין בתורה מחוך הדחק ע"כ, האמנה למה שהיוצא השדה ג"כ לפעמים לא יתבודד כ"כ מפני עוברי דרכים או מחמת מעיקים כקור וחום או אימת חיות רעות וכיוצא, אמר נלינה בכפרים כי אז את הטוב והמנוחה וההשקט נקבל מלבד כי אויר הכפרים זך ושמעתא בעיא צילוחא עאכ"ו נבואה, גם כי יושביה בלתי נטרדים כ"כ בהבלי תבל כיושבי הכרכים, ואפשר שירצה נצא השדה כי הוא מקום ההתבודדות ונבא ללין בכפרים כדי שנהיה מוכנים לצאת ממחרת לשדה להתבודד ואת הרע מאימה ומעיקים מחוץ לא נקבל עכ"ל.
[3] מבואר בד' הגרי"ז חידוש גדול ג' הלכות לקבלת שבת ומה שנוגע אלינו זה יציאה מן המחנה לקראת השכינה כיציאת חתן לקראת כלה, וידוע מנהגו של הגרי"ז לאחר רחיצתו לכבוד שבת לבש את הקפיטע והתיישב במרפסת בכובד ראש ומצפה ומייחל לקבל פני המלך, וכבוא זמן השקיעה נכנס הביתה ובדק ע"י השעון שהגיע עת שקיעת החמה ואז הסתובב לכיון מערב ואמר בקול רם מתוך שמחה וחדוה בואי בשלום עטרת בעלה גם בשמחה ובצהלה תוך אמוני עם סגולה בואי כלה ג"פ, שבת מלכתא , לכה דודי וכו' והתיישב ואמר מזמורים צב' צג'.
מצו"ב קישור לפרקים הקודמים:

מאמר תורני - פרק א' - מקור מנהג קבלת שבת

בגמרא שבת [קיט.] איתא רבי חנינא מיעטף וקאי אפניא דמעלי שבתא, אמר בואו ונצא לקראת שבת המלכה', רבי ינאי לביש מאניה מעלי שבת ואמר בואי כלה בואי כלה' ע"כ. ופירש"י מתעטף בבגדים נאים ואמר בואי כלה הכי קרי ליה לשביתת שבת מתוך חביבות. והביאו הרי"ף והרא"ש להלכה. מבואר בגמ' דכבר מזמן האמוראים היה מנהג...

forum-otzar-hatorah.co.il

מאמר תורני - פרק ב' - תוקף סדר קבלת שבת

קבל"ש במזמור שיר ליום השבת הנה באמרינו סדר קבלת שבת מקבלים אנחנו עלינו את איסורי ודיני שבת, וכמו שבעצם נקרא 'קבלת שבת', וכ"נ בשו"ע [רסא'] לגבי 'מזמור שיר ליום השבת שהיו אומרים בזמנו לשם קבלת שבת שבאמירה זו חלים על האומרו דיני ואיסורי שבת, ציינו דברים אלו לעיל ונרחיב הדברים, דבבית יוסף [רסא']...

forum-otzar-hatorah.co.il