מאמר תורני - פרק ב' - תוקף סדר קבלת שבת

קבל"ש במזמור שיר ליום השבת

הנה באמרינו סדר קבלת שבת מקבלים אנחנו עלינו את איסורי ודיני שבת, וכמו שבעצם נקרא 'קבלת שבת', וכ"נ בשו"ע [רסא'] לגבי 'מזמור שיר ליום השבת שהיו אומרים בזמנו לשם קבלת שבת שבאמירה זו חלים על האומרו דיני ואיסורי שבת, ציינו דברים אלו לעיל ונרחיב הדברים, דבבית יוסף [רסא'] כתב ונראה דלדידן מכי אמר מזמור דשבת קבליה לשבת עליה ע"כ, ובשו"ע [רסא' ד'] כתב שבאמירת מזמור שיר ליום השבת חל קבל"ש על האומרו ע"ש, ודע שהוראה זו היא כשאומר את המזמור מבעוד יום דכשאמרו משתחשך כבר חלה קדושת שבת מאליה עם חשיכה וכמ"ש החיי אדם בספרו זכרו תורת משה [סי' ז'] וז"ל: מרגלא בפומיה של עמי הארץ שכל זמן שלא אמרו מזמור שיר ליום השבת אע"ג שכבר הוא לילה לא חל שבת אל תאבה ואל תשמע רחמנא ליצלן מהאי דעתא כי שבת מילא בא, אמנם הרמ"א בדרכי משה [רסא' ב'] כתב שאין מנהגם לומר מזמור זה, וכ' המג"א [רסא' ס"ק יג'] שאף שעתה נוהגין לומר מזמור שיר אפ"ה אין מקבלין שבת ועושין כל מלאכות עד ברכו דמעיקרא הכי קבלו עלייהו ע"כ, וכ"כ המ"ב [רנו' סק"א] וז"ל: וכל זה בזמן המג"א אבל במקומותינו המנהג כהיום מיד שאומרים מזמור שיר מקבלין הציבור שבת עלייהו ואסור בכל המלאכות אפילו עדיין היום גדול ע"כ, כמו"כ יש להדגיש שכל ד' השו"ע הם רק במקום שאין אומרים פיוט לכה דודי קודם אמירת המזמור שאם אומרים לכה דודי כבר חל קדושת השבת כמ"ש להלן.

קבל"ש בפיוט 'לכה דודי'

בשו"ת הלכות קטנות [ח"א סי' נב'] נשאל על בואי כלה שאומרים בע"ש אי הויא קבלה, תשובה: כך נראין הדברים שע"מ כך מתאספים ואומרים ובתוך אמוני עם סגולה בואי כלה שבת מלכתא, ע"כ, ומתבאר מד' שבאמירת זו חלים איסורי ודיני שבת ועוד מתבאר שהחלות האיסורים חל בסיום אמירת הפיוט באמירת לכה דודי.

וכן מצינו למהר"ש גרמיזאן בשו"ת משפט צדק [סי' לו'] שחלוק בזה שכתב 'בואי כלה אינו אלא הזמנה בעלמא ולא קבלת שבת גמורה' והוכיח כן ממה שפסק השו"ע שקבלת שבת הויא באמירת ברכו הגם שבזמנם בוודאי היו נוהגים לומר 'בואי כלה' ע"ש, וכ"כ המאמר מרדכי [סי' רסא' סק"ז] שהמנהג פשוט אצלם להדליק נרות וכו' לאחר אמירת פיוט לכה דודי וביאר דהכי קבילו עלייהו מעיקרא שלא לקבל שבת באמירת לכה דודי ואף שמסיימים באמירת בואי כלה מ"מ אינה אלא הזמנה בעלמא שמתכוננים לקבל את השבת ע"כ, וכן מבואר בפתח הדביר [סי' ער' סק"ב] שכתב שפיוט זה הוא הזמנה מילתא לשבת אולם עיקר הקבלה היא באמירת מזמור שיר ליום השבת ועפי"ז העלה לומר פרק 'במה מדליקין' לאחר פיוט 'לכה דודי' קודם אמירת 'מזמור שיר ליום השבת' כדי שאם הדליקו נרות שבת בשמן פסול יוכלו לתקן עי"ש היטב.

ובעיקר דברי הלק"ט שהקבלה היא באמירת 'בואי כלה' ומשמע שאין הקבלה מיד בפתיחת הפיוט 'לכה דודי', הנה בשו"ת ציץ אליעזר [חי"ט סי' סט'] כתב וז"ל: ברצוני להעיר כי בשו"ת משפטי צדק סובר שם דלא כן וס"ל בהדיא (כלשונו) כי "בואי כלה אינו אלא הזמנה בעלמא ולא קבלת שבת גמורה" יעו"ש. מאידך. ראיתי שמציינים כמקור לכך לספר קול גדול וכותבים בלשון "והמר"ם בן חביב בשו"ת קול גדול [סימן ל"ט] כתב שאמירת בואי כלה שבפיוט לכה דודי הוא קבלת שבת וכן כתב בשו"ת הלק"ט". וגם זה לא נכון לאידך גיסא, דהן אמנם מתחילה כותב המהר"מ בן חביב שם בלשון "דמ"ש אומרים בואי כלה שבת מלכתא הוייא קבלה גמורה", אבל מיד לאחר מיכן מגלה דעתו דר"ל שפזמון זה של לכה דודי שאנו אומרים בו בואי כלה מיד כשמתחילים לאומרו הוי קבלת שבת, שכן ממשיך שם וכותב "וכן יש להוכיח מלשון בני אדם שקוראים פזמון זה קבלת שבת שכיון שהתחילו לאומרו הוייא קבלת שבת גמורה וכן הוא המנהג דכל העם פורשין ממלאכה כשהתחילו הקהל לומר פזמון זה של קבלת שבת" הרי דס"ל להמהר"מ בן חביב בהדיא שמיד שהקהל מתחיל לומר פזמון זה של לכה דודי הוייא קבלת שבת. ומסתייע לכך גם ממנהג כל העם שפורשין ממלאכה מיד שהתחילו הקהל לומר פזמון זה של קבלת שבת, ולזה המכוון גם מה שמסיים שם את דבריו וחוזר וכותב, "וכן לדידן פזמון זה שאנו אומרים בואי כלה וכו' כיון שהתחילו לאומרו הוייא קבלת שבת גמורה", ור"ל, דפזמון זה של לכה דודי המסתיים בבואי כלה מיד שהתחילו לאומרו נחשב זה כבר קבלת שבת גמורה וכפי שכותב גם לפני זה בסמוך ונראה בלשון "גם לדידן שאנו אומרים פזמון זה לקבלת שבת הוייא קבלת שבת גמורה", והיינו מיד שהתחילו לאומרו, עכ"ל.

ולמעשה כתב הבן איש חי [ש"א פ' וילך אות יא'] וז"ל: בליל שבת הקבלה היא באמירת 'בואי כלה' ו'מזמור שיר ליום השבת', וכ"כ בב"ח [ש"ש פ' נח אות ח' וכן פ' וארא אות ה'] וז"ל: וכפי דברי רבינו האריז"ל עיקר קבלת שבת היא באומרו בואי כלה ואז נאסר בעשיית מלאכה אע"פ שלא אמר עדיין מזמור שיר ליום השבת, ומ"ש מרן ז"ל בשולחנו הטהור דנאסר בעשיית מלאכה משיתחיל לומר 'מזמור שיר ליום השבת' היינו מפני שבימיו לא נתפשטו דברי רבינו האריז"ל או יתכן דהיה מנהגם לומר בואי כלה אחר אמירת המזמור ואנחנו אין לנו אלא דברי רבנו האריז"ל דקבלת שבת חלה באמירת באי כלה וכ"כ הרב הלק"ט ע"כ.

להלכה: כתב המ"ב [רסא' סקל"א] שבמקומות שנוהגין לומר לכה דודי ומסיימים בואי כלה הוי קבלת שבת ממש ע"כ. מבואר בד' המ"ב שהקבלת שבת היא רק בסוף המזמור כשאומרים בואי בשלום ולא בתחילת המזמור [עי' חוט שני פפ"ב ס"ג שהסתפק בזה והכריע כך מד' המ"ב].