מאמר תורני - פרק א' - מקור מנהג קבלת שבת | פורום אוצר התורה מאמר תורני - פרק א' - מקור מנהג קבלת שבת | פורום אוצר התורה

מאמר תורני פרק א' - מקור מנהג קבלת שבת

בגמרא שבת [קיט.] איתא רבי חנינא מיעטף וקאי אפניא דמעלי שבתא, אמר בואו ונצא לקראת שבת המלכה', רבי ינאי לביש מאניה מעלי שבת ואמר בואי כלה בואי כלה' ע"כ. ופירש"י מתעטף בבגדים נאים ואמר בואי כלה הכי קרי ליה לשביתת שבת מתוך חביבות. והביאו הרי"ף והרא"ש להלכה.

מבואר בגמ' דכבר מזמן האמוראים היה מנהג ישראל לקבל את שבת המלכה כמי שמקבל פני מלך, אמנם בגמ' לא מבואר שהיה מנהגם לומר איזה מזמורים מסוימים אלא שהיו מכריזים ואומרים 'בואי כלה'.

והנה הקדמון הראשון שמצאתי שעוסק בסדר קבלת שבת מה אומרים הוא ר' משה בן מכיר [רבי משה ב"ר יהודה אבן מכיר חי בצפת בשנות השי"ן (1540 ואילך)] בספרו סדר היום [סדר קבלת שבת והדלקת הנר ותפלת ערבית] ו"ל:

"וכשיוצא לקבל שבת אם יש עמו חבר או תלמיד שיצא עמו שיהיו ב' או ג' הוא טוב ויפה וברוב עם הדרת מלך ואם לאו הוא לבדו יעשה אותו ואף על פי שלא הדליקו נרות בבית ויצא לקבל שבת ואח"כ בא לו להדליק אין בכך כלום איסור כיון שכוונתו לכך וההדלקה לכבוד שבת עצמו אין לחוש אבל ענין אחר אין ראוי לעשות אחר ההקבלה וחכמים הראשונים היו אומרים זה לזה או לתלמידי' באו ונצא לקראת כלה וכן ראוי לומר כשיוצא כדי להוציא בשפתיו ובאמרם באו ונצא משמע שהיו יוצאים למקום אחר הענין הוא לצאת לנגד ביתם למקום אויר אל הגן או אל החצר מקום פנוי וראוי להקבלה אבל לא שיחויב לצאת חוץ לעיר והכל לפי האדם ולפי המקום ומנהגנו כשאנו הולכים לקבל שבת לומר אלו המזמורים: לכו נרננה לה' וכו'. שירו לה' שיר חדש וכו'. ה' מלך תגל הארץ וכו'. מזמור שירו לה' שיר חדש וכו'. ה' מלך ירגזו עמים וכו'. הבו לה' בני אלים וכו' ואח"כ יאמר פזמון א' או ב' ואלו הם לכה דודי לקראת כלה פני שבת נקבלה זכור ושמור בדיבור אחד נתן לנו המלך המיוחד ה' אחד ושמו אחד לשם ולתפארת ולתהלה לכה דודי כו': קדושת שבת הנחלתנו ועל הר סיני קרבתנו. בתורה ובמצוה עטרתנו וקראתנו עם סגולה. לכה דודי כו' נודה לך ה' אלקינו כי ממצרים הוצאתנו ומבית עבדים פדיתנו ובכח ידך הגדולה. לכה דודי: בתוך ים סוף הדרכתנו ובנפול אויב שמחתנו. חיים וחסד עשית עמנו להעבירנו במצולה. לכה דודי: אתה אלקי האלקים. ומי כמוך באלים. משפיל גאים המגדילים ומורים אביון לגדולה. לכה דודי: בואי בשלום עטרת בעלה וגם בשמחה ובצהלה תוך אמוני עם סגולה. בואי כלה בואי כלה בואי כלה בואי כלה בואי לשלום שבת מלכתא ויאמר מזמור שיר ליום השבת וכו'. אתה האל עושה פלא הוצאתנו מבית כלא. הורשתנו בית מלא ארץ צבי מהוללה. לכה דודי: ויש מי שאומר שז' פעמים בואי כלה עולה במ"ק כמנין שכינה ומתפלל שלא יזוז שכינתו מעלינו ומעל עמו ישראל ואף על פי שאין אנו כדאים הוא שוכן בתוך עמו ישראל".

מד' נראה שהיה סדר לנוסח קבלת שבת כמו אצלינו רק שהפיוט 'לכה דודי' היה שונה ממה שיש לנו, אולם מתוך הדמיון של כמה מליצות המשותפות לשני השירים בעלי שם אחד ולכן יש להסיק שלכה דודי המובא בסדר היום שימש דוגמא ללכה דודי המושר אצלינו, ועי"ש מ"ש להלן בביאור 'לכה דודי'.

בסידור היעב"ץ כתב וז"ל:

"חסידים הראשונים היו אומרים זה לזה בואו ונצא לקראת שבת מלכתא, וכן היה נוהג האר"י ז"ל לצאת החוצה ממש, והכל לפי מה שיכוון אדם דעתו לשמים, אולם ברוב עם הדרת מלך אנו מקבלים שבת המלכה בבית הכנסת בציבור, ופותחין בארצות הללו לכו נרננה וגומרים ו' מזמורים כנגד ו' ימי החול וכו' עפ"י מהרמ"ק ז"ל, אמנם האר"י ז"ל פתח במזמור לדוד עכ"ל.

מדברי היעב"ץ למדנו שתפילת קבלת שבת המתחילה בלכו נרננה נוסדה ע"י ר' משה קורדובירו, וכי האריז"ל אמנם השמיט את חמשת המזומורים הראשונים ופתח במזמור לדוד.

קודם לתקופה זו לא הוזכר בשום מקום תפילת קבלת שבת, ואפי' השו"ע אינו מזכיר כלל תפילת קבל"ש, רק כתב בסי' רסא' ס"ד שלדידן קבל"ש מתחיל מאמירת מזמור שיר ליום השבת, והרמ"א בכלל כתב בהגה ובמדינות אלו אין נוהגין לומר מזמור בכניסת שבת לכן עניית ברכו הוי קבלת שבת עי"ש[1], אמנם המג"א הביא ד' הרמ"א וכ' "ןעתה נוהגין לומר מזמור שיר" ולמרות זאת כותב המג"א אין מקבלין שבת אלא באמירת ברכו, [עי' מג"א רסא' ס"ק יג'], ועי' פמ"ג ולבושי שרד על המג"א הנ"ל שכ' שהמנהג עכשיו שמקבלים שבת באמירת מזמור שיר ליום השבת.

העולה מכל הנ"ל נראה שכל הענינים שאנו נוהגין היום בקבלת שבת באמירת מזמורים ולכה דודי התחדש ממנהגי צפת שבאו לארץ אחר גירוש ספרד.

ומצאנו מי שלא אימץ את המנהגים הנ"ל בקבלת שבת בכל ענין אמירת המזמורים ותפילת קבלת שבת וכל אחד למדה באופן שונה, כך נראה מהגאון במעשה רב [סעי' קטז'] כתב:

"ערבית בשבת מתחילין בברכו", וביאר בזה השולחן [הודפס בהגהות על המעשה רב] וז"ל: "ונראה דאתי לאפוקי שלא אומרים קבלת שבת בציבור דלדעת רבינו אין לקבוע בציבור אמירת פסוקים ומזמורים שלא הוזכרו בש"ס ובפרט דסדר קבל"ש לא נזכר בקדמונים זולת מזמור שיר ליום השבת בכמה נוסחאות וכל אחד יכול לומר בעצמו, ובפרט שגם להאריז"ל שקרוב לזמנו הותחל בסדר זה עיקרו נתקן לאומרו בשדה ולא בביהכנ"ס"

אמנם מצאנו מי שהעיד כיצד התקבל המנהג בקהילת פרנקפורט, בספר יוסף אומץ [סי' תקפח'] כותב וז"ל:

"סדר קבלת שבת שנוהגין בו פה מחדשים מקרוב באו הוא מנהג יפה וטוב, ומי שיאריך לו הזמן לקבלו בקהל בנעימות שיר, הלא יוכל להקדים עצמו לזמן קטן ללכת לבית הכנסת ולומר המזמורים והשיר בבית הכנסת ביחיד"

מבואר מד' שקבל"ש לא היתה נאמרת בציבור אף שלדבריו זה מנהג טוב ויפה, ומוסיף שם בסי' הבא אחריו וז"ל:

"שאין מנהגי לומר חרוז ראשון דלכה דודי לקראת כלה ולא חרוז לקראת שבת לכו ונלכה מפני שאין אנו נוהגין לצאת ממקום למקום בכדי ללכת לקראת שבת כמו שהמנהג בא"י לצאת לפחות לחצר ביה"כ וכמו שהאריך בזה בסדר היום[2]"

מבואר שלמרות שגדולי אשכנז שמרו בדקדקנות שלא להכניס מנהגים חדשים ובפרט אלו אשר יסודם בתורת הקבלה בכל זאת אנו מוצאים שתקופה קצרה לאחר יסוד המנהג, קבלו ע"ע קהילות שמרניות מנינים מיוחדים לקבל"ש ופותחים בלכו נרננה, [ועי' בספר מנהגי מהרי"צ הלוי פ"ז עמ' צח' שהאריך במקורות של מנהג זה], ובקהילות הספרדים ועדות מזרח [וכן החכם צבי כעדות בנו היעב"ץ] אימצו את המנהג של האריז"ל לפתוח במזמור לדוד, יש שכתבו שהמנהג שהחזן בלכה דודי עומד על הבימה ולא על העמוד של החזן הוא להורות שאי"ז מעיקרי התפילה שתקנו אנשי כנה"ג [עי' נהג כצאן יוסף].





[1] ישנו מקור קדום לאמירת מזמור שיר ליום השבת קודם מעריב בתשובות פאר הדור המיוחס לרמב"ם [סי' קטז'] נשאל הרמב"ם "ותורינו אדונינו... אשר היה מנהגם מימות עולם ומשנים קדמניות לומר בליל שבת אחר שיאמרו מזמור שיר ליום השבת אומרים ויכולו, ונמצאו שם ת"ח ואמרו כי אין ראוי לומר ויכולו אם ישנו הקהל ממנהגם אם לאו? והשיב: ישארו במנהגם ולא יבטלו מנהג אבותיהם אך בזאת שיאמרו אותו אחר העמידה קודם גמר ערבית ע"כ. משמע מד' שאמרו מזמור שיר ליוה"ש לפני תפילת מעריב ומשמע שהיה זה מנהג קדום, אמנם מד' הרמ"א הנ"ל מבואר שלא נודע מנהג זה בתפוצות אשכנז.
[2] במנהגי וורמיזא לר"י שמש סי' כט' כתב בהגה מבעל החוות יאיר "אין מקבלין שבת במזמורים ופיוט לכה דודי כנהוג בכל אשכנז ופולין" ועי"ש בהע' 2 שבאותם דורות נכנס לתוך קהילות אשכנז המנהג של קבלת שבת שייסדו האר"י ותלמידיו עי"ש, וע"ע בספרו של נכדו של היוסף אומץ בעל הנוהג כצאן יוסף עמ' קנו' שכ' על מנהג פ"פ שרק יחידי סגולה הקימו חברא קדישא לומר קבל"ש בביה"כ הישן ואילו בביה"כ המרכזי אין מקבלים שבת כלל.
 
מוסיף קישור לחלק ב
 
חזור
חלק עליון