פרדוקס קידוש החודש.

[אוראל סולטן]

מביא ה'מנחת חינוך' שאלה:

ידוע שבעבר ביצעו את קידוש החודש ע"פ עדים.

עכשיו, נגיד והיה מקרה כזה: היום ל' אדר, ובאו עדים והעידו שראו את הלבנה, ומשום כך בית דין מחליטים לקדש את החודש.

לפתע, באים שני נערים, שעושים בר מצווה בא' ניסן (ומשום כך עכשיו הם גדולים), ומעידים שהעדים המבוגרים לא ראו את הלבנה, כי היו איתם, ובכך מזימים אותם מעדותם.

א"כ, יוצא שהנערים הללו הם לא ברי-מצווה, ולפיכך הם לא יכולים להעיד, ואם הם לא יכולים להעיד - מקשיבים לעדות של המבוגרים. ואם מקשיבים לעדות של המבוגרים - הנערים כן יכולים להעיד... וכן הלאה והלאה.

ה'מנחת חינוך' פוסק לבסוף שצריך לשמוע לעדים הבוגרים, אך ב'דרך המלך', חולק עליו, ואומר שהחודש אינו מקודש.

אשמח אם ילבנו את הנושא כאן, בתוספת ראיות ומקורות.

 

[ארזי ביתר]

האם אותו פרדוקס אינו מתקיים, גם כשאותם שני נערים הם המעידים על ראיית הלבנה?

 

[חכימא]

האם אותו פרדוקס אינו מתקיים, גם כשאותם שני נערים הם המעידים על ראיית הלבנה?

לא, משום שאין אנו שומעין לעדותן, שהרי קטנים הם. וכל קטן שבא לפנינו ומעיד שהביא ב' שערות אין אנו מאמינים לו.

אבל בגוונא דהמנ"ח הם הרי ראויים להעיד, ואדרבה לפי עדותן הם נעשים קטנים.
וסובר המנ"ח דכיון שלפי דבריהם הם קטנים אין אנו מאמינים להם.

 

[חכימא]

וסובר המנ"ח דכיון שלפי דבריהם הם קטנים אין אנו מאמינים להם.

ואילו החולקים סוברים, שכיון שכל הצד לא להאמין להם הוא משום שהם קטנים, הרי ממה נפשך צריך לנקוט שהם קטנים.