חודשי השנה פורים סרגוסה

[יישר כח גדול]

י"ז (טו"ב) שבט –ביום זה אירע הנס המכונה "פורים סרגוסה", בשנת ה' ק"פ.

ספורים נפלאים - קניג, יוסף הלל (page 2 of 33)

פורים סרגוסה – המכלול

www.hamichlol.org.il

היום לפני: י"ח בשבט – נס הצלת יהודי סרגוסה

בי"ח בשבט חוגגים יהודי סרגוסה את פורים סרגוסה, זכר לנס ההצלה שאירע להם באותו היום. הסיפור על המלך הר...

www.hidabroot.org

 

[חכימא]

בשבת קודש הקרוב, יחול פורים סרגוסה.
בני הפורום מוזמנים להעשיר את כולנו בידיעות אודות פורים מופלא זה, והאם הוא נהוג בזמננו באיזו קהילה, ואיך נוהגים בו.

בעז"ה בהמשך אעלה לכאן סריקה של מגילת סרגוסה כתובה על הספר ובדיו.

 

[חכימא]

מצורף בזה סריקה של המגילה.

מקור:
מאוסף הספרייה הלאומית, "Ktiv" Project, The National Library of Israel.

 

[עד נאמן]

שמעתי שיש גם היום קהלות החוגגות את הפורים ולא יעבור.
גם שמעתי, שיש בבית שמש קהלה אשר קוראין אצלם את המגילה ביום הפורים הזה.

 

[אחד יחיד]

סיפור ידוע, אך לא ידעתי שיש עוד הנוהגים אותו.
ייש"כ על החידוש.

 

[חכימא]

שמעתי שיש גם היום קהלות החוגגות את הפורים ולא יעבור.
גם שמעתי, שיש בבית שמש קהלה אשר קוראין אצלם את המגילה ביום הפורים הזה.

מוזר הדבר שבסריקת המגילה שהבאתי לא כתוב השם אלא "ידוד" במקומו.
ואינו נראה שהוא צנזורה בסריקה גרידא.

 

[עד נאמן]

כן שמעתי ואיני נוטל אחריות.
אבל מ"מ יתכן שנוהגים שם רק לקרות.

 

[צריך עיון]

מצורף בזה סריקה של המגילה.

יש''כ! הוקרא בסעודת השבת לשמחת לב בני המשפחה

 

[גנזי נסתרות]

יש מחלוקת גדולה בין הגרסאות אם היה בי"ז בשבט או בי"ח בשבט - רוב הגירסאות של המגילות מביאים שהיה בי"ז בשבט אך משפחת סרגוסי האוחזים עד היום בחג זה קבלה בידם שחל בי"ח שבט וע"כ חג זה נחגג כיום בי"ח שבט ואפי שרוב גירסאותיו הם בי"ז

 

[מאן דהו]

לפני חמש מאות ותשעים ותשע שנה, אירע נס גדול ליהודי העיר סַרַגוֹסָה בירת מלכות אַרַאגוֹן שבצפון-מזרח ספרד של ימינו (בשנת ה'ק"פ, 1420). לזכר הנס ההוא, קבעו בני העיר את י"ז בשבט כיום שמחה והודאה לה', להם ולצאצאיהם, ושמו נקרא "פורים סרגוסה". אף מגילה כתבו להם והעתיקוה מדור לדור, ונהגו לקוראה בכל שנה בי"ז בשבט ברוב עם.

וזה מעשה הנס: נוהגים היו בני הקהילה בכל עת שהיה המלך מבקר בעירם, לצאת לקראתו עם ספרי התורה ביד נכבדי העיר, רבניה ודייניה. בסרגוסה היו שנים עשר בתי כנסת. כאשר היו יוצאים לקבל את פני המלך, הוציאו מכל בית כנסת שלושה ספרי תורה, סך הכל שלושים וששה ספרים. אף שעשו זאת מפני כבוד המלכות, נקף לבם של חכמי העיר על הזלזול בכבוד ספרי התורה, בהוצאתם ממקום משכנם הקבוע. פעם אחת נמנו וגמרו להתקין בכל בתי הכנסת שבעיר שלושה תיקי ספר תורה ריקים, אותם יוציאו בקבלת פני המלך. כך נהגו מספר שנים, עד שהתרגשה עליהם צרה נוראה.

איש אחד מבני הקהילה, חיים שאמי שמו, המשרת בבית המלך (אולי אַלְפוֹנְסוֹ החמישי, מלך אַרַאגוֹן) השתמד וטבל לנצרות. שמו הנוצרי היה מַרְקוּס, וכנוצרי הלך ונעשה קרוב למלך. פעם אחת, לאחר ביקור מלכותי בעיר סרגוסה וקבלת הפנים היהודית שנערכה למלך, סיפר לו מרקוס את האמת: היהודים אינם יוצאים לקראתך עם ספרי תורה, אלא עם תיקים ריקים. שמע המלך את הדברים וחמתו בערה בו. גמר המלך בדעתו שאם יתאמתו דברי מרקוס ייענשו כל יהודי העיר סרגוסה, חמשת אלפים במספר, בעונשים חמורים. הגברים יוצאו להורג, בתי הכנסת יישרפו והנשים והטף יילקחו לעבדים ולשפחות. צו מלכותי ברוח זו נחתם בט"ז בשבט, בעוד המלך חישב בליבו להפתיע את יהודי סרגוסה ביום שלמחרת ולבקר בעיר בפתאומיות.

בליל י"ז בשבט חלמו כל שמשי שנים עשר בתי הכנסת חלום אחד. בחלומם איש זקן ונשוא פנים פוקד עליהם למהר מיד אל בית הכנסת ולהכניס ספרי תורה אל התיקים המשמשים לצורכי קבלות הפנים למלך. כל השמשים כאחד הצטוו על ידי האיש הזקן בחלום שלא לספר דבר על החלום ועל מעשיהם. כך, בשעות לילה מאוחרות, נכנס כל שמש אל בית הכנסת שלו והכניס ספרי תורה אל התיקים. כולם חזרו אל בתיהם ולא סיפרו על כך דבר לאיש.

למחרת, ביום י"ז בשבט, הופיע לפתע המלך בעיר סרגוסה. רבני ודייני העיר מיהרו אל בתי הכנסת והוציאו את התיקים הקבועים לקבלת פני המלך, הוליכום ועמדו לפני המלך. בעודו חולף על פניהם, ציווה המלך בקול רועם לפתוח את הספרים, כי רצונו לראות את התורה אשר הם מברכים בשמה את המלך. אימה נוראה נפלה על פני היהודים. הרבנים והדיינים הנושאים את התיקים, לא ידעו דבר על שהתרחש בלילה שקודם לכן, והיו בטוחים שכלתה אליהם הרעה. בידים רועדות הם פתחו את התיקים, מצפים לנורא מכל. התיקים נפתחו , ונס כפול נעשה באותה שעה. כל הספרים נפתחו במקום הכתוב: "וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם כִּי אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיהֶם" (פסוק מסוף ספר ויקרא, אף שלפי המועד שבו התרחש הנס היו הספרים אמורים להיפתח בסביבות פרשיות בשלח-יתרו שבספר שמות). המלך ראה את הספרים הקדושים, נחה דעתו ושכך רוגזו על היהודים והופנה כעת אל מרקוס, המשרת המומר שגנב את דעתו. בהבל פיו הורה המלך לתלות את מרקוס על עץ, וליהודים הייתה אורה ושמחה.

זהו דבר הנס הגדול שאירע ליהודי סרגוסה, כפי שהוא מסופר ב"מגילת סרגוסה" אשר בידינו נוסחים שונים שלה. התיאור במגילה אפוף בניחוח אגדי וקשה לחלץ ממנו את הגרעין העובדתי המדויק, ואולם יום "פורים סרגוסה" נעוץ במסורת יהודית עתיקה בכמה קהילות בישראל שבהן התיישבו יוצאי סרגוסה.בין עותקי המגילה המצויים בימינו יש נוסחאות המציינות את י"ח בשבט כיום פורים סרגוסה, אף שגם בהן מצוין י"ז בשבט כיום שבו אירע הנס.

בנוסף, בנוסחאות אחדות מצוינת שנת ה'ק"מ (1380) כשנה שבה אירע הנס, ולפי זה היה המלך המדובר פֶּדְרוֹ הרביעי מלך אַרַאגוֹן. בין החוקרים יש הסבור ש"פורים סרגוסה" מקורו בין יהודי סִיצִילְיָה אשר בים התיכון, אם כי המסורת בקהילות מכחישה את דבריו. גם המנהג האיטלקי, שככל הנראה נהג גם בסיציליה, לעטוף את ספר התורה במעיל כמנהג האשכנזים, מקשה על תיאורו של הנס. בימינו כמעט שאין מציינים את "פורים סרגוסה" בשל טמיעתם של יוצאי העיר בין בני עדות אחרות. עם זאת, משפחות בודדות בנות ימינו, הנושאות את השם "סרגוסי" או "סרגוסטי" נוהגות עד היום לקרוא את המגילה ולציין את יום "פורים סרגוסה".