צו עשה דהשלמה האם נוהג גם בישראלים?

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
והקטיר עליה חלבי השלמים (ו ה)

פירש רש"י, שמכאן למדו רבותינו שאין מקריבים קרבנות לאחר תמיד של בין הערבים, דדרשו "עליה חלבי השלמים", עליה על עולת הבוקר השלם כל הקרבנות כולם. ובגמ' בפסחים נט. מבואר, שאפילו מחוסר כיפורים שאסור לו לאכול בקדשים, ורוצה להקריב את קרבנו לאחר תמיד של בין הערבים בכדי לאכול קדשים, אין מקריבין, דמאי אולמא האי עשה דאכילת קדשים מעשה דהשלמה.

והקשו האחרונים הרי עשה דהשלמה אינו שייך אלא בכהנים, שהם ראויים לעבוד עבודה, ואינו שייך בישראלים, דהרי זר בלא"ה פסול לעבודה, א"כ הוי ליה "עשה שאינו שוה בכל", ועשה שאינו שוה בכל קל יותר מעשה השוה בכל, א"כ נימא דמשום הכי ידחה עשה דאכילת קדשים את עשה דהשלמה.

ובספר סדר משנה (קידוש החודש פ"ג ה"ה) הביא דברי הרמב"ם בהלכות תמידין פ"א ה"ג שאין שוחטין קרבנות לאחר תמיד של בין הערבים, והוכיח מזה דדעתו דגם בשחיטה איכא עשה דהשלמה, ולפי"ז כתב דעשה דהשלמה הוי עשה השוה בכל דשייך גם בזר וכל הפסולים, שהרי שחיטה כשירה בזר. אמנם לדעת התוס' במנחות מט: דעשה דהשלמה הוא רק בהקטרה, א"כ הוי ליה לאו שאינו שוה בכל, עכ"ד. אך באמת בסוגיא שם קאמר דאיכא למ"ד דמעלה ומלינה על גבי המזבח, ולדידיה ודאי ליכא עשה דהשלמה אלא בהקטרה, ואליבא דהך מ"ד איירי שם, א"כ הדק"ל דהוי עשה שאין שוה בכל.

ובפנים יפות בפרשת מצורע עה"פ והיה ביום השביעי יגלח, כתב ליישב דמה שאינו כשר אלא בכהן לא מיקרי "אינו שוה בכל", דבאמת התורה הטילה את העשה על כולם אלא דאין זה שייך בישראל. וכן נקט בברוך טעם (דין עשה דוחה ל"ת דין ו' פ"ב), דכיון דאינו שייך בישראל לא מיקרי עשה שאין שוה בכל. [ועי' בברוך טעם שם שכתב, דהא דעשה דהשלמה אינו נוהג אלא בכהנים ולא בישראלים, אי"ז רק משום דאינו שייך, אלא משום דהפרשה דהכא נאמרה לכהנים כדכתיב בתחילת הפרשה "צו את אהרן ואת בניו" וגו', ואעפ"כ אם ג"כ אינו שייך במציאות בישראלים לא חשיב אינו שוה בכל, עי"ש].

ובספר חמדת צבי עמ"ס פסחים שם, כתב דאיכא עשה דהשלמה גם על זר, משום דזר שהקטיר הוי בכלל אם עלו לא ירדו, וממילא עובר גם בעשה דהשלמה. והנה מאי דפשיטא ליה דבפסולים שאם עלו לא ירדו איכא עשה דהשלמה, לכאורה יש לדון בזה. ועי' בשו"ת חבצלת השרון או"ח סי' ל"ז, שמסתפק לגבי דין "העולה עולה ראשונה" שתמיד של שחר צריך לקדום לכל הקרבנות, דאפשר שבפסולים שדינם באם עלו לא ירדו, אין צריך להקדים את הקטרת התמיד להקרבתם, דכיון דהם פסולים אין בהם דין סדר. א"כ אפשר דגם אין לגבי זה עשה דהשלמה, דאי"ז הקטרת קרבן גמורה, ועי'.​

 

[גרינפלד]

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
וכמו כן יל"ע להיפך אם נפסלו איברי התמיד בפסול שאם עלו לא ירדו, והנה אם אבדו לגמרי איברי התמיד יכולים להקריב קרבנות אחרים, כמו בזמן שבטל התמיד, אך אם אחר כך עלו י"ל דשוב יעכבו, אך יתכן דעולה פסולה לא חשיבא "העולה" עולה ראשונה ואינה קודמת [והגרח"מ שטיינברג שליט"א העיר לדברי החזו"א מנחות סי' ל"ג ס"ק כ' דתמיד שנשחט שלא לשמו אף למ"ד דשם תמיד עליו וטעון גזירי עצים, מ"מ אינו נחשב להיות העולה עולה ראשונה, דרק התמיד שיוצאים בו ידי חובה הוא העולה ראשונה. אך יש לחלק דנידון דידן הוא בתמיד שיצאו בו ידי חובה בזריקת דמו אלא שאח"כ נפסלו האימורים, א"כ עדיין יש לדון דיתכן דכיון שהם האימורים של העולה שיצאו בה ידי חובה הרי הם העולה ראשונה, או דכיון דהם עצמם פסולים אין בהקטרתם המעלה של העולה עולה ראשונה].

וכמו כן יל"ע לענין כל דיני הקדימה דתדיר ומקודש בשני קרבנות פסולים שעלו ולא ירדו, האם הם בקדושתן לענין שהתדיר והמקודש שבהם יקדום, ועכ"פ מסתבר שהקרבת כשרים קודמת להקרבת פסולים מדין "מקודש".​