סיפר הגה"צ ר' שלמה זלמן פריעדמאן זצ''ל אב"ד טענקא מאמעריקא אשר פעם אחת נסע לגראסווארדיין להסתופף ¬ אצל האדמו"ר ה"אהבת ישראל" מוויזניץ זי"ע ליום השבת. ביום ראשון כשחזר לעירו טענקא, פגש בו הראש הקהל של הביהמ"ד אשר היה יהודי ירא שמים אך אדם פשוט מאוד, והוא חשב לעצמו שאם נוסעים לרבי הרי שבוודאי הולכים ללמוד שם תורה, לכן התפלא לראותו שב לעירו ביום ראשון מיד אחר השבת ושאל אותו כמה כבר אפשר להספיק ללמוד בשבת אחת אשר יהיה כדאי כל הנסיעה .
ענה לו הטענקער רב "לא נסעתי לגראסווארדיין כדי ללמוד אלא כדי להסתכל בקלסתר פניו הקדושות של ה'אהבת ישראל ." כששמע הראש הקהל שיש עניין בראיית פניו של הרבי בלבד, החליט גם הוא לנסוע להאדמו"ר אף שלא היה חסיד, כשחזר לביתו אמר להם למשפחתו "א חסיד בין איך נישט געווארן, אבער נישט דער מענטש וואס איז געפארן איז דער וואס איז צוריקגעקומען'' (חסיד לא נהייתי, אבל לא האיש שנסע הוא האדם שחזר).
ענה לו הטענקער רב "לא נסעתי לגראסווארדיין כדי ללמוד אלא כדי להסתכל בקלסתר פניו הקדושות של ה'אהבת ישראל ." כששמע הראש הקהל שיש עניין בראיית פניו של הרבי בלבד, החליט גם הוא לנסוע להאדמו"ר אף שלא היה חסיד, כשחזר לביתו אמר להם למשפחתו "א חסיד בין איך נישט געווארן, אבער נישט דער מענטש וואס איז געפארן איז דער וואס איז צוריקגעקומען'' (חסיד לא נהייתי, אבל לא האיש שנסע הוא האדם שחזר).