הלכות שבת - סיכום סי' שמ (החלק הראשון תולש כותב) | פורום אוצר התורה הלכות שבת - סיכום סי' שמ (החלק הראשון תולש כותב) | פורום אוצר התורה

הלכות שבת סיכום סי' שמ (החלק הראשון תולש כותב)

יהודה לייב זקש

משתמש חדש
הודעות
2
תודות
3
נקודות
5
מלאכת גוזז [סע' א ב]

א. הגוזז צמר שער בין מן הבהמה בין מן החיה חיב ושיעורו כדי לטוות ממנו חוט באורך ארבעה טפחים ולרש"י מחצית מזה.
ב. חיוב הגוזז הוא בין בגוזז מן החי ובין מן המת, ואפי' מעור שכבר נתלש מן הבע"ח.
ג. התולש מן החי פטור כיון דאין דרך בזה דכאיב ליה, ואף משום עוקר דבר מגדולו אינו חייב דהוא כלאחר יד, אבל התולש מן המתה ביד חיב דכך הוא הדרך, אבל תלישת נוצות מן העוף דרך בכך וחיב בין מן החי ובין מן המת.
ד. הנוטל שתי שערות בין מעצמו ובין מאחרים בכלי לר' יהודה דמשאצל"ג חיב עליה ה"נ חיב, ולר' שמעון פטור, ובריב"ש כתב דאף לר"ש חיב משום שגוזז במשכן היה אף כשלא היו נצרכים לשער הנגזז, ואם נטלן ביד או בשיניו פטור אבל אסור מדרבנן, ולר"ן חיב מדאו' אף בזה דפסק כר"א דמתני'.
ה. הנוטל צפורניו דינו כנוטל שערות ושיעורו אפי' באחת.
ו. הנוטל שערה אחת אף שאינו חיב מ"מ אסור מדאו' כדין חצי שיעור.
ז. המלקט שערות לבנות מתוך שחורות וכן להיפך חיב אפי' באחת, כיון שיש לו חשיבות בזה כדי שלא יראה זקן, וכן נראה לבאר בהיפוך שרוצה להיראות כזקן במלקט שחורות, ואף בזה יש שפטרו אליבא דר"ש פשור משום משאצל"ג, ובריב"ש יחמיר כנ"ל, ויש להסתפק אם דווקא ביש שערה אחת כזאת או אפי' כשיש הרבה שערות כאלו.
ח. הנוטל יבלת מגופו אם היא לחה בכלי חיב וביד ובשיניו פטור, וביבשה תמיד פטור, ומ"מ אסור מדרבנן, וה"ה שאסור לתלוש שאר ציצין של עור בכל גופו, ובט"ז כתב שהוא מטעם עוקר דבר מגדולו, אך בהרבה ראשונים וכן כתב המג"א האיסור הוא משום גוזז, ונפק"מ היכא שכן יש דרך לתלוש ביד שמטעם גוזז חיב ומטעם קוצר פטור.
ט. אשה ששכחה ליטול ציפורניה בער"ש וחל ליל טבילתה בשבת נח' האחרונים אם הותר לה ע"י נכרי, הט"ז אסר כיון שאפשר בניקור ואף א"א שלא תטה ידה ומסיעת היא, אבל הש"ך התיר חדא דמסייע אין בו ממש ועוד דמשאצל"ג היא, ואם אפשר תאמר לנכרי ליטול ביד משום שהתירו שבות דשבות במקום מצוה, ומ"מ אף בכלי מותר דפסקינן דמשאצל"ג פטור, אבל שבות ממש וכן לומר לנכרי לעשות מלאכה דאו' ודאי אין להתיר, דבקל דחינן טבילה, אך ברגליים ניקור עדיף מאמירה לנכרי.


מלאכת כותב [סע' ג-ה]

א. הכותב שתי אותיות חיב, אבל אם כתב אות אחת אפי' היתה גדולה כשתיים אין חייבים עליה, ואפי' עשאה כסימן המבטא כמה אותיות פטור, אך אם השלים עי"ז את הספר חייב, וכן אם מחק גג של חי"ת ועשאה שני זיי"נין חייב, אבל נתכוון לכתוב חי"ת ועלה לו שני זיי"נין פטור.
ב. שתי אותיות שחייבו בהם אפי' אם לא נעשתה תיבה על ידם, כגון אג, ואם שתיהן שוות חייב רק היכא שיש כדוגמתן תיבה אעפ"י שלא נתכוון לתיבה זו, אך אם נתכוון לזה, לרש"י חייב, ולרמב"ם פטור כל היכא שאין לזה משמעות בפנ"ע, ובכל לשון, ואפי' אם כתב בס"ת חייב אף בלא הכתרים, וי"א דחייב רק עם הזיונין.
ג. שתי האותיות צריך שיהיו נהגין זע"ז, וע"כ אם כתב אות אחת במגילה זו ואחת באחרת אם כתבן בצדדים חייב אבל באמצע פטור, ולרמב"ם אף בכה"ג חייב שיכול לקרב המגילות ע"י קיפולן, ורק אם א"א בכלל לקרבן לכו"ע לפטור, ויש להסתפק אם אות ע"ג אות נחשבת לנהגין זע"ז או לא.
ד. ודווקא בכתב בדבר שעומד ומתקיים כגון דיו, ועל דבר המתקיים וכגון עור וקלף, אבל כתב בדבר שאינו מתקיים כגון מי פירות, או על דבר שאינו מתקיים וכגון עלי ירקות, פטור אבל אסור מדרבנן, ומתקיים הוא אפי' אם אינו עומד לעולם אלא מספיק שעומד לאיזה זמן כבר נחשב למתקיים, ויש להסתפק בכתיבה ע"ג שעוה אם נחשבת לדבר המתקיים.
ה. כתב ע"ג עור ידו חייב, ואעפ"י שע"י חמימות העור ימחק הכתב נחשב כדבר המתקיים, כיון שהמחיקה תיהיה ע"י דבר חיצוני, הקורע את העור כתבנית כתב חייב, ואם כרושם פטור, ולרמב"ם שיובא להלן נראה שחייב בכה"ג.
ו. ציורים שעושים כדרך הציירים הם תולדה דכותב וחייבין עליהם, ולרמב"ם דווקא בשתי ציורים ובירושלמי משמע שאפי' באחד חייב, וה"ה דאסור להצמיד אותיות לפרוכת.
ז. כל שינוי בכתיבה פוטר מחיוב חטאת, וע"כ הכותב בשמאלו או לאחר ידו וכדו' פטור, אחד אחז בקולמוס ואחד מחזיק בידו לכוונו, המחזיק בקולמוס חייב, וכן הכותב ע"ג עור ע"מ לקלקלו חייב משום שמ"מ כתיבה היא זו.
ח. הכותב במשקין שע"ג השולחן וכן הכותב באפר אעפ"י שאינו מתקיים אסור מדרבנן, וכן לשרט את עורו אינו חייב כיון שאין דרך כתיבה בכך.
ט. מותר לסמן באויר כמין אותיות ולא אמרינן שמאמן ידיו בכתיבה, וה"ה שמותר לראות אומנות אעפ"י שלומדה, אבל לקבוע עצמו לכך אסור משום 'ממצוא חפצך'.
י. מותר לרשום בציפורן בספר כיון שאי"ז מתקיים, אבל כמין אותיות אסור, ובמהרש"ל כתב שכל ההיתר הוא דווקא בשל עור ולא בשאר דברים, ובב"ח אסר אף בשל עור, ויר"ש יחמיר את דברי הב"ח, ואם מסמן לצורך תיקון כתב הפמ"ג דאסור ואפשר שאף חייב חטאת.
יא. הרושם רשמים בעלמא פטור, ולרמב"ם עפ"י ביאור המ"מ חייב והוא תולדה דכותב.
יב. כתב כתב ע"ג כתב פטור, אך אם הועיל דבר בכתיבה השניה כגון שתחתון סיקרא והוסיף דיו, חייב שתים אחת משום כותב ואחת משום מוחק.
יג. ספר שכתוב עליו אותיות בצדדיו, לרמ"א שרי לפותחו כיון שהוא עשוי לכך, וכן משום שמחוסר קריבה לאו כלום הוא, וללבוש אסור וחייב חטאת, ולכתחילה יש להיזהר אם יש לו ספר אחר.

מלאכת מוחק

א. המוחק שתי אותיות חייב, וכן המוחק אות ויש במקומה לכתוב שתיים קטנות ג"כ חייב, ואף המטשטש דיו ויש במקומו לכתוב שתי אותיות חייב, מיהו נראה מהביה"ל דבכה"ג אינו חייב אא"כ ימחוק ע"מ לכתוב ולא ע"מ לתקן.
ב. אין המוחק חייב עד שימחוק ע"מ לכתוב, ואי"צ שיהיה מחשבתו לכתוב דווקא בשבת זו אלא עצם זה שמכשיר מקום לכתיבה חייב, וכן המוחק ע"מ לתקן ג"כ חייב.
ג. מחק אות אחת בספר ע"מ לכתוב אות אחרת במקומה שבה יושלם הספר חייב.
ד. המוחק שעוה חייב ואפי' נטף מאליו, ושעוה שנפלה ע"ג קלף במקום האותיות חייב שתיים אחת משום מוחק ואחת משום כותב שהרי מגלה הכתב שהיה טמון, והרעק"א כתב דחייב משום מתקן מנא, ולגבריו אינו חייב אלא אחת, ויש שכתבו דבכה"ג אינו חייב כלל שכל מעשיו הוא לגלות האותיות שכבר קיימות, ודווקא אם הוא שלא במקום האותיות חייב משום מוחק כיון שמכשיר מקום לכתיבה.
ה. ואף המקילים לא הקילו את בשעוה אבל אם נטף דיו ע"ג האותיות ומקלפו לכו"ע חייב, וברשב"א פטר משום חק תוכות.
ו. המוחק בציפורן ג"כ חייב חטאת.
ז. אותיות ע"ג עוגה, אסור לקלקל האותיות שע"ג עוגה, אבל מותר לתת לתינוק כיון שאי"ז אלא איסור דרבנן ואין בי"ד מצווין להפרישו מזה, ובאגודה כתב דמותר לכתוב ע"ג עוגה בדבש המעורב במים ואין בו משום מוחק, ופקפק בזה המג"א, ויל"ע איך מותר לשבר צורות שע"ג העוגה.
 
חזור
חלק עליון