עירובין נשים דעתן קלה - ברוריה אשת רבי מאיר

[ספרייה תורנית]

בגמ' עירובין (נג ע"ב) איתא רבי יוסי הגלילי הוה אזיל קא באורחא, אשכחה לברוריה, אמר לה: באיזו דרך נלך ללוד. אמרה ליה: גלילי שוטה, לא כך אמרו חכמים: אל תרבה שיחה עם האשה? היה לך לומר באיזו ללוד?,עכ"ל.

ובגמ' עבודה זרה (יח, ב) אומרת שהיה "מעשה דברוריא", אבל לא מפרש מה קרה. ורש"י מפרש: "מעשה דברוריא שפעם אחת לגלגה על שאמרו חכמים נשים דעתן קלות הן עלייהו, ואמר לה: חייך סופך להודות לדבריהם, וציוה לאחד תלמידיו לנסותה לדבר עבירה והפציר בה ימים רבים עד שנתרצית וכשנודע לה, חנקה עצמה וערק רבי מאיר מחמת כיסופא (בושה)".

וקשה מה היה צריך להגיע לדבר זה שרבי מאיר ניסה את ברוריה אשתו עם תלמיד אחד כדי להוכיח לה שנשים דעתן קלה. והרי יכול להוכיח לה ממה שאמרה לרבי יוסי הגלילי שהרי רבי יוסי הגלילי ששאל אותה אמר ארבע מילים. והיא כשהוכיחה אותו אמרה שש עשרה מילים שזה פי ארבע ממה שהוא אמר לה, וא"כ ברור הוא שהיא גם כן מרבה שיחה עם איש שמסתבר שמה שאמרו אל תרבה שיחה עם האשה הוא גם על האשה שאין לה להרבות בדיבור עם האיש. ואף אם נאמר שדווקא לאיש אסור להרבות ולה מותר. אבל ברוריה בעצמה היתה אומרת שהיא דעתה לא קלה ואם כן היה לה לא להרבות בדיבור עם רבי יוסי הגלילי. וצ"ע.

 

[גרינפלד]

יתכן שדבר תורה ומוסר אינו בכלל.

 

[מה ידידות]

מצורף דברים שכתב הגר"י עדס על התיחסות הגרי"ש אלישיב למעשה זה

 

[הצעיר שבחבורה]

מסתבר שמה שאמרו אל תרבה שיחה עם האשה הוא גם על האשה שאין לה להרבות בדיבור עם האיש

לא הבנתי שיחו
וכן במה שכתב

ברוריה בעצמה היתה אומרת שהיא דעתה לא קלה ואם כן היה לה לא להרבות בדיבור עם רבי יוסי הגלילי.

מאי האי?