מאמר תורני נאמנות שליח לקבלה גבי אמירת בפני נכתב ובפני נחתם:

נאמנות שליח לקבלה גבי אמירת בפני נכתב ובפני נחתם:​

מקורות:
המקור הראשון הוא מרש"י שמשמע מלשונו דדווקא שליח להולכה אומר בפני נכתב ובפני נחתם אבל שליח לקבלה (שהאשה מתגרשת בו בשעה שהשליח מקבל את הגט מהבעל. ויכול השליח לקרוע את הגט טרם בא הגט ליד האשה)אינו אומר
המקור השני הוא ממחלוקת הרמב"ם והראב"ד גבי אשה שקיבלה גיטה אי צריך לקיים את הגט או שלא.

דיוק רש"י:
הנה שנינו במשנה "המביא גט ממדינת הים צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם" וביאר רש"י (ד"ה צריך) וז"ל "השליח המביאו לומר בפני נכתב ובפני נחתם".
וביאר בר"ן [א](דף ב. מדפי הרי"ף ד"ה כתב רש"י במשנתינו) דכוונת רש"י דשליח לקבלה אינו צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם

ביאור הדיוק:
ביאר הר"ן דכיון שכל החשש הוא שמא יבוא בעל ויערער הכא אין לחשוש דהבעל לא ימלך כשמעשה הגירושין.
והקשה הפני יהושע על הר"ן דהנה בגמ' (דף ב:) מצינו מחלוקת בין רש"י לתוס' גבי החשש שבגללו חייבו אמירת בפני נכתב ובפני נחתם דרש"י סבר שזהו חשש אמיתי אולי יש פסול בגט. ותוס' סבר דחיישינן שמא יערער הבעל.
ולפי מה שביאר הר"ן דלא חיישנן שמא יערער הבעל לפי מה שביאר רש"י קשה דהא אפילו שלא נחשוש שמא יערער הבעל מכל מקום יש לנו לחשוש שמא איכא פסול אמיתי בגט. ואם כן מדוע שלא נחייב אמירת בפני נכתב ובפני נחתם אף בשליח לקבלה. [ב]
​

​

​

ולכך ביאר הפנ"י (גיטין דף ב. ברש"י ד"ה צריך) דהטעם דלא חיישינן בשליח לקבלה הינו משום דכיון דנסתיים מעשה הגירושין בחו"ל שוב אין לבי"ד לחשוש בגט זה.

ביאור תירוץ הפנ"י:
וביאר בשיעורי ר' שמואל (אות א' ד"ה והנה) דהנה החשש שמא יבוא בעל ויערער או שמא איכא פסול בגט אינו חשש אמיתי אלא בי"ד תיקנו שיש לשלול את כל החששות ותקנה זו תוקנה בשעת נתינת הגט אך כיון שהיה מעשה גירושין טרם שבא הגט לא"י אי"צ לומר בפני נכתב ובפני נחתם וכן סבר רש"י גבי שליח לקבלה.
והוכיח (אות ב') דהנה שנינו (דף ה:) נתן את הגט ולא אמר בפני נכתב ובפני נחתם הגט פסול והולד ממזר והקשו בגמ' וכי בגלל שלא אמר בפני נכתב ובפני נחתם הולד ממזר ותי' דכל המשנה ממטבע שטבעו חכמים הולד ממזר
וביאר רש"י דפרכת הגמ' היא והא הגט נכתב בפני השליח ומדוע שהוולד יהיה ממזר וקשה דמהיכי תיתי שהגט נכתב בפני השליח והרי השליח לא אמר בפני נכתב ובפני נחתם
הנה תוס' רי"ד ביאר את פרכת הגמ' בב' אופנים.
א. והא העד אומר עכשיו בפני נכתב ובפני נחתם (וכן ביאר הר"ן)
ב. והרי הבעל לא ערער
ונראה לומר דרש"י נתכוון כפ"א דהשליח אומר עכשיו בפני נכתב ובפני נחתם ולכך ביאר דהוי גט כשר[ג]
והסברא בדבר דכיון שבשליח ליכא חיסרון בנאמנות. דאי היה חיסרון בנאמנות לא היה לגמ' להקשות מדוע הולד ממזר דכיון דאיכא חשש זיוף יכולים בי"ד להפוך את הולד למזר ולכך ברור שלא היה שום חיסרון בנאמנות אלא חיסרון של כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים [ד]
ע"כ נתבאר דהוי משום דכך תוקן לכתחילה שצריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם רק בשעת הגירושין וכיון שבשעת הגירושין לא היה השלי מחויב שוב אינו צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם
אך מ"מ צ"ב מדוע כשנסתיים מעשה הגירושין בחו"ל לא תיקנו כן
ואפשר לבאר ע"פ הדין שמצינו בעדים שמעידים על שטר. דהנה יש הלכה עדים שמעידים שראו שטר הלוואה חתום כותבין שטר על פיהם אבל אם מעידים שראו מעשה הלוואה אין כותבין שטר על פיהם.
והטעם כיון דאיכא דין "עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותם בבי"ד". וא"כ כשמעידים שראו שטר חתום בעצם מעידים שראו פסק בי"ד ואין לבי"ד להתערב בפסק בי"ד של חבריהם אבל כשמעידים שראו מעשה הלוואה כיון דלא היה כאן פסק בי"ד יש לבי"ד לחקור אם ההלוואה היתה בשטר או בע"פ וכו'.
וכן נראה לבאר הכא דכשמביא שטר מחו"ל שהיה בו שליח לקבלה בעצם היה כאן פסק בי"ד ולכך אם אין ערעור אין לבי"ד שום סיבה להתערב בהכשר הגט. אבל כשהשליח שליח להולכה יש לבי"ד לחקור אם השטר כשר.
ותמצית התי' הוא כך:
כיון דטעם אמירת בפני נכתב ובפני נחתם הוא שלא נחשוש שמא איכא פסול בגט וליכא חשש אמיתי לכך דווקא בשעת מעשה הגירושין צ"ל בפני נכתב ובפני נחתם אבל לאחר מכן לא.
והטעם שלאחר מעשה הגירושין אין לנו לחשוש הוא משום דכשנסתיים מעשה הגירושין הוה כפסק בי"ד ואין לבי"ד האחד להתערב בפסק בי"ד של חבריהם אא"כ כשיש עליו עוררין.

שיטת הרמב"ם:
נתבאר דהמקבל גט אינו צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם דכיון שנסתיים מעשה הגירושין שוב אינו צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם.
וכן מצינו ברמב"ם גבי אשה שקיבלה גיטה. דהנה כתב הרמב"ם (הלכות גירושין פרק ז' הלכה כ"ד ופרק י"ב הלכה ב') דאשה שקיבלה גיטה מבעלה בחוץ לארץ ובאה לארץ ישראל אינה צריכה לומר בפני נכתב ובפני נחתם ולא חיישינן לזיופא כיון דאין האשה מקלקלת לעצמה[ה]
הנה מצינו סוגיא (דף כג:-כד.) דבמשנה אמרו האשה יכולה לקבל גיטה בתנאי שתאמר בפני נכתב ובפני נחתם והקשו בגמ' מדוע אומרת בפני נכתב ובפני נחתם והרי כבר נסתיים מעשה הגירושין. ותירצו דמיירי שעשהה שליח.
וביאר בלחם משנה דלרמב"ם הביאור דדווקא כשהאשה שליח צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם משום דאמרינן "שלא תחלוק בשליחות" פירוש כיון שגזרו ששליח צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם תיקנו שלא מחלקים במיני שליחים.
ולכך כשהבעל אמר לאשה את שליחה עד שתבואי לארץ ישראל אפ' דאמרינן שאשה אינה מקלקלת לעצמה מכל מקום צריכה לומר בפני נכתב ובפני נחתם כיון דאמרינן שלא תחלוק בשליחות.
וזה מה שאמרו בגמ' שאם נסתיים מעשה הגירושין בחוץ לארץ שוב איננה שליח וליכא דין שלא תחלוק בשליחות ואם כן אינה צריכה לומר בפני נכתב ובפני נחתם.
שיטת הראב"ד:
והנה הראב"ד (פרק י"ב הלכה ב') הגיה על דברי הרמב"ם וכתב שאם הביאה האשה גט מחוץ לארץ יתקיים בחותמיו. והנ"מ בין דעת הרמב"ם לדעת הראב"ד היא לעניין שתנשא ללא קיום דלרמב"ם יכולה להנשא ולראב"ד אינה יכולה להנשא ואם נשאה תצא והולד ממזר.

ב' דרכים בביאור שיטת הראב"ד :
א. הריב"ש (סי' שפ"ה) ביאר דשיטת הראב"ד[ו] שדווקא השליח יכול לומר בפני נכתב ובפני נחתם משום הדין האמינו לשליח אבל הכא שהאשה איננה שליח אינה יכולה לומר בפני נכתב ובפני נחתם ולכך יתקיים בחותמיו.
וביאר דכוונת הגמ' היא שאם נסתיים מעשה הגירושין שוב אינה נאמנת לומר בפני נכתב ובפני נחתם ולא כביאור המגי"מ שאינה צריכה לומר בפני נכתב ובפני נחתם אלא שגם אם תרצה לומר בפני נכתב ובפני נחתם אינה נאמנת משום דאיננה שליח ולכך תירצו דמיירי שעשהה שליח ולכך יכולה האשה לומר בפני נכתב ובפני נחתם כיון שמינה אותה לשליח עד שתבוא לארץ ישראל ואז תתגרש.
והוסיף דדוקא במקום שאין העדים מצויים לקיימו הצריכו קיום אבל במקום שהעדים מצויים אי"צ קיום אא"כ ערער הבעל.
ב. הלחם משנה (הלכות גירושין פרק ז' הלכה כ"ד) ביאר דאשה אינה נאמנת משום דהיא נוגעת בדבר אבל כשהיא שליח האמינו חכמים לשליח וכיון דאמרינן שלא תחלוק בשליחות האמינו לאשה שמינה אותה הבעל לשליח אפ' שהיא נוגעת בדבר.
ולכך הקשו בגמ' והרי נסתיים מעשה הגירושין ושוב איננו מחויבים להאמינה ואם כן חזר החשש דנוגעת בדבר. ולכך תירצו דמיירי שעשהה שליח ואם כן מוכרחים להאמינה כיון דהאמינהו לשליח.
ע"כ ב' הביאורים בדעת הראב"ד אינה נאמנת משום דאיננה שליח או משום דהיא נוגעת בדבר.

חילוקים בין ב' הביאורים:
ונראה לומר דהנ"מ בין שני הביאורים הוא כשבא שליח ואיתו אדם נוסף והאדם הזה אומר בפני נכתב ובפני נחתם דלביאור הריב"ש אינו נאמן דהאמינו דווקא לשליח אבל לסתם אדם לא אבל לביאור הלח"מ אם האדם הזה אינו נוגע בדבר נאמן הוא לומר בפני נכתב ובפני נחתם. והרמב"ם ג"כ סבר שהאדם נאמן לומר בפני נכתב ובפני נחתם.
ועוד נראה לחלק במקום שהבעל נתן את הגט לשליח לקבלה דהא כיון שקיבל השליח את הגט נסתיימה שליחותו ולפי מה שביאר הריב"ש השליח לא יכול לומר בפני נכתב ובפני נחתם והדין שיתקיים בחותמיו אבל לביאור הלח"מ כיון שהשליח אינו נוגע בדבר יכול השליח לומר בפני נכתב ובפני נחתם וכן סבר הרמב"ם שהשליח יכול לומר בפני נכתב ובפני נחתם אך אי"צ לעדותו כיון שנאמן בלעדיה וכמו שיתבאר בהמשך.

דין שליח לקבלה גבי אמירת בפ"נ ובפ"נ:
ונראה ביאור זה כדעת הרמב"ם ששליח לקבלה הרי הוא כיד האשה ואם כן כיון שנסתיים מעשה הגירושין שוב אינו צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם כיון דאצריכהו רבנן דווקא לשליח אבל סתם אדם אין צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם ולכך כששליח לקבלה מביא גט אינו צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם.
אבל לביאור הריב"ש שרק שליח יכול לומר בפני נכתב ובפני נחתם אבל סתם אדם לא האמינהו רבנן ולכך במתני' יבאר דדווקא שליח להולכה יכול לומר בפני נכתב ובפני נחתם אבל שליח לקבלה אינו נאמן ויצריכו קיום הגט.
וכן ביאר החת"ס (גיטין דף כד.) בדעת רש"י דשליח לקבלה אינו נאמן לומר בפני נכתב ובפני נחתם כיון דנסתיים מעשה הגירושין וכמו שביאר הריב"ש.
והחילוק אם השליח יכול לומר בפני נכתב ובפני נחתם או שאינו יכול הוא במקום שאמר שליח לקבלה וכן כשאמרה האשה בפני נכתב ובפני נחתם ובא הבעל וערער דלרמב"ם אינו נאמן לערער דכיון שאמר\אמרה בפני נכתב ובפני נחתם נהיה נאמן יותר מהבעל וכן סבר הלח"מ בדעת הראב"ד בשליח לקבלה. אבל לביאור הריב"ש בדעת הראב"ד אפילו יאמר\תאמר בפני נכתב ובפני נחתם אסורה האשה להנשא ואם נשאה תצא והולד ממזר. כן ביאר הפני יהושע (גיטין דף כד. ד"ה אשה)לפי הרמב"ם.

הוכחות לביאור הריב"ש:
והוכיח החת"ס מהא דשנינו (גיטין דף ה:) נתן גט לאשה ולא אמר בפני נכתב ובפני נחתם צריך לקחת את הגט וליתן לאשה שוב ולומר בשעת נתינה בפני נכתב ובפני נחתם.
ולכאורה קשה מדוע לא יכול השליח לומר בפני נכתב ובפני נחתם כשנזכר שלא אמר.
ותי' דלפי ביאור הריב"ש לא קשה דכיון דדווקא לשליח האמינו לומר בפני נכתב ובפני נחתם אבל לסתם אדם לא ולכך צריך השליח לקבל את הגט מחזרה ואז חוזרת שליחותו. ושוב נאמן לומר בפני נכתב ובפני נחתם.
ומוכח שרש"י סבר ששליח לקבלה אינו נאמן לומר בפני נכתב ובפני נחתם מהסוגיא דע"א נאמן באיסורין (גיטין דף ב:-ג.)דביארו בגמ' דהטעם דשליח נאמן כשהוא ע"א דמשום עיגונא אקולי ביה רבנן. והטעם שהשליח נאמן יותר מהבעל הוי משום דמידק דייק. וביאר רש"י דהטעם שהשליח מדייק הוא משום דקיבל את הגט מיד הבעל. משמע דרק בגלל שהוא שליח הוא מדייק ומוכח דדווקא שליח נאמן.
ולרמב"ם יש לבאר כביאור המהרש"ל שביאר שהמידק דייק הבעל מיירי. דכיון שהבעל יודע שמאמינים לשליח לכך מדייק שלא יהיה פסול בגט ואם כן הוא הדין בסתם אדם ולכך סתם אדם נאמן לומר בפני נכתב ובפני נחתם ואף שליח לקבלה.

שיטת הרשב"א:
ומצינו שיטה שלישית גבי אמירת בפני נכתב ובפני נחתם באשה הרשב"א כתב (גיטין דף כד. ד"ה אשה) דאשה צריכה לומר בפני נכתב ובפני נחתם אפי' איננה שליח וביאר את הגמ' שהקשו שמהמשנה משמע דאשה אינה מגורשת עד שתאמר בפני נכתב ובפני נחתם. והקשו דאינו נכון דהא מעשה הגירושין כבר נסתיים בחו"ל ואם כן כבר מגורשת בחו"ל ואינו נכון שמתגרשת רק ע"י אמירת בפני נכתב ובפני נחתם ולכך תירצו דמיירי שעשהה שליח ואם כן הרי היא מתגרשת רק שמסתיים השליחות והשליחות מסתיימת רק באמירת בפני נכתב ובפני נחתם.
ולפי ביאור זה משמע דכששליח לקבלה מביא הגט לא"י צריך השליח לומר בפני נכתב ובפני נחתם והרי הוא ככל שליח.
וכעת לפי ביאור זה נחזור לביאור הלח"מ בשיטת הראב"ד אפשר שיסבור שבמקום שהשליח לא נוגע בדבר צריך השליח לומר בפני נכתב ובפני נחתם וכדעת הרשב"א. אך אפשר שיסבור כדעת הרמב"ם שאינו צ"ל בפני נכתב ובפני נחתם ונאמן בלעדיה.
​

סיכום:​

ג' שיטות בדין אשה שקיבלה גיטה בחו"ל.
א. שיטת הרמב"ם שנאמנת בלא אמירת בפני נכתב ובפני נחתם. בא הבעל וערער יתקיים בחותמיו. ואם אמרה בפני נכתב ובפני נחתם ובא הבעל וערער אי"צ קיום.
הטעם שנאמנת משום דכבר נסתיים מעשה הגירושין(עי' הערה ב' בביאור הפנ"י).
ב. שיטת הראב"ד שאינה נאמנת אף באמירת בפני נכתב ובפני נחתם ואם נשאה תצא והולד ממזר.
והטעם שאינה נאמנת הריב"ש ביאר משום דהאמינהו דווקא לשליח. והלח"מ ביאר משום דהאשה נוגעת בדבר.
ג. שיטת הרשב"א האשה צריכה לומר בפני נכתב ובפני נחתם והרי היא כמו כל אדם.

ביאור הגמ' בגיטין דף כד.
א. ביאור הגמ' ע"פ שיטת הרמב"ם: במשנה אמרו שהאשה יכולה לקבל גיטה בלבד שתאמר בפני נכתב ובפני נחתם והקשו בגמ' והרי כבר נסתיים מעשה הגירושין וא"כ אינה צריכה לומר בפני נכתב ובפני נחתם.
ותי' בגמ' דמיירי שעשהה שליח וא"כ כיון שלא נסתיים מעשה הגירושין צריכה לומר בפני נכתב ובפני נחתם.
ב. ביאור הגמ' ע"פ ביאור הריב"ש בשיטת הראב"ד: במשנה אמרו שהאשה יכולה לקבל גיטה בלבד שתאמר בפני נכתב ובפני נחתם והקשו בגמ' והרי כבר נסתיים מעשה הגירושין וא"כ אינה יכולה לומר בפני נכתב ובפני נחתם כיון דאיננה שליח.
ותי' בגמ' דמיירי שעשהה שליח להביא את הגט לא"י וא"כ יכולה לומר בפני נכתב ובפני נחתם כיון דהיא שליח.
ג. ביאור הגמ' ע"פ ביאור הלח"מ בשיטת הראב"ד: במשנה אמרו שהאשה יכולה לקבל גיטה בלבד שתאמר בפני נכתב ובפני נחתם והקשו בגמ' והרי כבר נסתיים מעשה הגירושין וא"כ אינה יכולה לומר בפני נכתב ובפני נחתם כיון דהיא נוגעת בדבר.
ותי' בגמ' דמיירי שעשהה שליח להביא את הגט לא"י וא"כ יכולה לומר בפני נכתב ובפני נחתם דאיכא דין האמינהו לשליח ואפ' במקום שהשליח נוגע בדבר.
ד. ביאור הגמ' ע"פ שיטת הרשב"א: במשנה אמרו שהאשה יכולה לקבל גיטה בלבד שתאמר בפני נכתב ובפני נחתם והקשו בגמ' דמשמע דדווקא כשתאמר בפני נכתב ובפני נחתם תתגרש וקשה דהא כבר נסתיים מעשה הגירושין בחו"ל ואין קשר לאמירת בפני נכתב ובפני נחתם.
ותי' בגמ' דמיירי שעשהה שליח להביא את הגט לא"י וא"כ וא"כ רק כשתאמר בפני נכתב ובפני נחתם מתגרשת.

דעתם גבי שליח לקבלה:
א. דעת הרמב"ם: אינו צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם כיון שנאמן ללא אמירה זו.
ב. דעת הראב"ד ע"פ ביאור הריב"ש: אינו נאמן לומר בפני נכתב ובפני נחתם דהאמינהו רק לשליח.
ג. דעת הרשב"א: צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם.
ד. דעת הראב"ד ע"פ ביאור הלח"מ: יש לחקור אם במקום שהשליח אינו נוגע בדבר. אם יסבור כדעת הרמב"ם או כדעת הרשב"א.​

---

[א] הנה ממתני' אפשר ג"כ לדייק כן דכתיב "המביא גט" ולכאורה משמע דווקא המביא אבל המקבל אין צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם ואם כן לכאורה קשה על מדוע כתב הר"ן את דבריו דווקא על דברי רש"י ולא על המשנה עצמה
ונראה לבאר כמו שביאר החת"ס בהמשך דברי משנתינו שכתוב "המוליך והמביא" וביאר דהתנא דמתני' התגורר בארץ ישראל ולכך כתב המוליך פירוש מארץ ישראל כיון דמוליך את הגט למקום הרחוק מהתנא והמביא מביא את הגט לארץ ישראל למקום שקרוב אל התנא.
ואם כן נראה לבאר ברישא דמתני' דהמביא פירושו מביא אל מקום הקרוב למגורי התנא וזה הוא לארץ ישראל אבל אילו היה כותב המקבל גט וכו' לא היה משמע כן. ולכך דייק הר"ן מדברי רש"י ולא מדברי המשנה.
אך קשה דא"כ מהיכן רש"י דייק דמיירי דווקא בשליח להולכה
ונראה לבאר דבסיפא דמתני' כתיב "המביא גט מא"י אי"צ לומר בפ"נ ובפ"נ" והכא א"א לבאר דמיירי אף בשליח לקבלה דהא מיירי בא"י ולכך דייק רש"י דמיירי בשליח להולכה.
[ב] ועוד דהנה האור שמח (פ"ז מהלכות גירושין הכ"ד) ביאר דפירוש לקלקלה בידי שמים הינו שבי"ד לא יאמינו לבעל והבעל יודע שלא יאמינו לו אינו חשוד לקלקלה שתהיה נחשבת פסולה רק בידי שמים אבל לערער דבר שיתקבל בבי"ד הוא חשוד. וכך משמע מהלשון "אינו חשוד לקלקלה בידי שמים" אבל בידי אדם הוא חשוד לקלקלה.
והנה הרמב"ם סבר (פי"ב מגירושין ה"ב) שהבעל יכול לטעון מעולם לא נתתי לה את הגט והגט שבידה מזוייף. ולפי מה שביאר האור שמח חשוד הבעל לתן לה הגט ואח"כ לומר שהגט מזוייף ואם כן מדוע שלא יאמר השליח בפני נכתב ובפני נחתם ואז לא יהיה הבעל נאמן ולא יהיה חשוד בזה וקשה על ביאור הר"ן שביאר שאף בידי אדם לא חשוד הבעל.
[ג] וכן משמע מסדר הגמ' דחכמים אמרו שיקח את הגט ויתננו לאשה שוב ויאמר בפני נכתב ובפני נחתם תוך כדי הנתינה משמע שבמת אומר כעת בפני נכתב ובפני נחתם
[ד] ולמבארים שפרכת הגמ' היא והא הבעל לא ערער אין לבאר שלא חששו לחשש דרבנן ולכך הקשו מדוע הולד ממזר אלא יל"ב דמיירי לאחר שלמדו ולכך לא חיישינן אלא לערעור הבעל א"כ כשהבעל לא ערער מדוע הולד נהיה ממזר.
ולדעת רש"י לא ניחא מתי' זה משום דסבר דאי חיישינן לערעור חיישינן אף לזיוף.
אך יש להבין מדוע לא הבינו בגמ' דהוי משום הדין דטענינן לבעל במקום שאינו לפנינו ולכך הולד ממזר משום דטענינן לבעל מזוייף.
ויש לתרץ דלר"ן שביאר שהטעם דלא טענינן במביא גט בא"י הוא משום דבכל מקום טענינן כדי להציל עשוק מיד עושקו ובגיטין האשה איננה ממונו של בעל ולכך אין שום עשוק שמצילים אותו. וכן יל"ב הכא שהיה ברור לגמ' שלא נטען לבעל ולכך הוולד יהיה ממזר משום דמיירי לאחר תקנה
ולתוס' שביארו דבא"י לא טענינן דמשום עיגונא אקולי ביה רבנן​

[ה] אך אם בא בעל וערער צריך להתקיים בחותמיו. וכן כתב הר"ן בביאור רש"י דאם בא בעל וערער יתקיים בחותמיו.
וביאר במגדל עוז (פרק י"ב הלכה ג') דכשהבעל מערער הוי כהמביא גט בארץ ישראל שהדין הוא שיתקיים בחותמיו.

[ו] והוכיח באריכות דכך היא שיטת הרמב"ן גיטין דף ט. ד"ה אם) שאשה שלא אמרה בפני נכתב ובפני נחתם במקום שאין העדים מצויים לקיימו הגט צריך קיום.​