מאמר תורני מתנה ע"מ להחזיר במתנות לאביונים

מתנה ע"מ להחזיר במתנות לאביונים​

הנה הפמ"ג מסתפק (או"ח משבצות זהב סימן תרצ"ד ס"ק א') אי מהני לקיים מצות מתנות לאביונים במתנה ע"מ להחזיר וז"ל, נסתפקתי, מתנה לאביון אם מהני על מנת להחזיר. ומשלוח מנות לא מהני, כי מנות מאכל ומשקה שישמחו בפורים, עיין סימן תרצ"ה (סעיף ד'), מנות לשון הכנה, מן הוא (שמות ט"ז ט"ו), ואי"ה שם יבואר, וצ"ע. והביא ספיקו בבאה"ל (סי' תרצ"ד).

ויש לעיין מ"ט דיהני קיום מצות מתנות לאביונים במתנה ע"מ להחזיר, הא לכאו' לא נתקיימה התוצאה הראויה להתקבל, והיא דיתרבה ממון העני, וכמו דבמשלוח מנות אינו יוצא יד"ח במתנה ע"מ להחזיר משום דלא שימח רעהו בזה, כמ"כ לא יצא במתנות לאביונים כה"ג. וכן תמה בתשובות והנהגות (ח"א סי' ת') בזה"ל, ולע"ד צדקה מועיל דוקא כשיש לעני בזה איזה תועלת לצרכיו ולא במתנה ע"מ להחזיר שאינו יכול לעשות בו צרכיו, ע"כ. (וע"ע בזה בשו"ת יוסף אומץ להחיד"א סי' פ"ב).

ואשר יראה בזה, דבמשלוח מנות עיקר העניין הינו המשלוח ולא הקבלה, וראיה לזה שמעתי מביאים מהא דפסק הרמ"א (תרצ"ה ס"ד) דא"צ המקבל לקבל את משלוח המנות, וז"ל שם, ואם שולח מנות לרעהו והוא אינו רוצה לקבלם, או מוחל לו, יצא. ע"כ. ומבואר דעיקר משלוח מנות הינו השליחה ולא הקבלה, וכלישנא דמשלוח.

משא"כ מתנות לאביונים דעיקר העניין הינו מתנה לאביון, דבעינן דהאביון יקבל את המתנה, וכלישנא דמתנה, דהיינו שיתן האחד ויקבל השני, ולכן היכא דהעני זוכה במתנות לאביונים, הרי קיבל כאן מתנות לאביונים, ושפיר יוצא בזה רק היכא דקיבל האביון.

ויסוד חילוק זה בין משלוח מנות למתנות לאביונים, מבואר להדיא בשו"ת בנין ציון (סימן מ"ד) שכתב בזה"ל, הרמ"א בא"ח סי' תרצ"ה כתב השולח מנות לחבירו והוא אינו רוצה לקבלם או מוחל לו יצא ובדרכי משה כתב כן בשם מהר"י ברין והפרי חדש כתב על זה, תימא דזה מניין לו, ובקרבן נתנאל תירץ וכו', ולענ"ד קשה דא"כ גם במתנות לאביונים אם רצה ליתן לעני והוא אינו רוצה לקבל יצא, ולמה כתב הרמ"א רק לענין משלוח מנות כן, גם כבר העיר בשו"ת חתם סופר א"ח סי' קצ"ו דתלוי זה בב' טעמים של משלוח מנות אם הטעם כמו שכתב המנות הלוי להראות חבה וריעות דלפ"ז י"ל דיצא בשלוח דהראה חבתו אבל לטעם שכתב התרומת הדשן דאולי לא יספיק לו סעודתו והוא מסייעו לא שייך זה.

ולענ"ד טעם המהר"י ברין ורמ"א, כמו שכתוב ומשלוח מנות ולא כתיב ונתון מנות כמו דכתיב ומתנות לאביונים, דלשון נתינה שייך גבי מנות, כדכתיב ונתן לפנינה וגו' מנות ולחנה יתן מנה אחת אפים, מזה נראה דלא הקפיד הכתוב אלא על השילוח דהיינו שיוצא מן המשלח, אבל מתנה לא אקרי רק מה שבא מיד הנותן ליד המקבל דרק אם בא לידו נקרא מתנה, ולכן אם העני אינו רוצה לקבל לא יצא ידי מתנות לאביונים אפילו אם מועיל לענין נדר לומר הרי הוא כאלו התקבלתי, כיון דלא קיים כאן מצות הכתוב ויכול לקיים בעני אחר, אבל כאן דכתיב ומשלוח מנות, דאין זה רק מצות שילוח מששלח יצא.

ובהכי ניחא לי מה שנסתפקתי מי שמביא בעצמו מנות ונותן לחבירו אם יצא ידי ומשלוח מנות, דאנן אמרינן שלוחו של אדם כמותו אבל אפכא לא מצאנו שיהא הוא כשלוחו, וכיון דהכא כתיב ומשלוח מנות נימא דדוקא בעינן ע"י שליחות אבל על ידי נתינה לא, ותמהתי שלא ראיתי לפוסקים שהעירו על זה, אבל לפי מה שכתבתי י"ל כיון דב' טעמים דשילוח מנות שכתבתי לעיל שייכים גם בנותן הוא בעצמו ליד חבירו, לכן יוצא גם בנתינה, ומה דכתיב לשון שליחות הוא להורות דבשילוח לבד יצא אפילו אין חבירו רוצה לקבל, ולכן לא הזכירו הפוסקים איסור נתינה, ומכ"מ אולי לכתחלה טוב יותר לשלוח המנות ע"י אחר, כנלענ"ד. עכ"ל.

והא דיוצא יד"ח אע"ג דאין לעני תועלת מכך, י"ל דהוא משום דגדר התקנה היתה שהעני יקבל את המתנה, והן אמת דטעמא דהתקנה הוא בכדי שיהנה מהמתנה, אך גדר תקנת מתנות לאביונים היה נתינה וקבלה, והא שפיר קיים. ובחינה לדבר דיש מצוות דסיבת התקנה הינה חלק מהמצוה, ואילו ישנם מצוות דסיבת התקנה אינה חלק מהתקנה, כדברי הגרי"ז במנחות (ס"ו ע"א), שכתב כיסוד הזה.

אכן כל דברינו שייכים רק אי נימא דעיקר מצות מתנות לאביונים הינה מצוה בפעולה, דבכה"ג אפ"ל דגדר התקנה היה לתת ולקבל, ושפיר יוצא אף במתנה עמ"ל, אכן אי נימא דעיקר מצות מתנות לאביונים הינה מצוה בתוצאה, וכהא דכתבו כמה אחרונים גבי מצות צדקה ושאר מצוות דב"א לחבירו, לכאו' אין לדברינו מקום כלל, כיון דמצוה בתוצאה היינו דלא איכפת לתורה מהפעולה כ"א מהתוצאה, וכגון בצדקה דעיקר רצון התורה דיהא לעני כסף, ובמתנות לאביונים לא מסתברא כלל דעיקר התוצאה הינה שהעני יזכה בממון אע"פ שאין לו מזה כלל תועלת.

ומעתה י"ל דבזה נסתפק הפמ"ג, האם מצות מתנות לאביונים הינה מצוה בפעולה או בתוצאה, דאי נימא דהויא מצוה בפעולה, הרי שפיר י"ל כמשנ"ת דגדר התקנה הינו לתת ושהעני יקבל, ולכך יצא אף במתנה עמ"ל, משא"כ א"נ דהויא מצוה בתוצאה, הרי אינו יוצא במתנה עמ"ל.

עוד אפשר דפשיטא ליה לפמ"ג דמצות מתנות לאביונים הויא מצוה בפעולה, אך בכ"ז הסתפק בסברא דלעיל, האם מסתבר דזהו גדר התקנה שהעני יקבל, א"ד דיותר מסתבר דגדר התקנה הינו דיקבל העני תועלת מכספי המתנות לאביונים.