חודש אדר וד' פרשיות משנכנס אדר מרבים בשמחה - במה?

[מעיינות]

בגמ' תענית כט' ע"א איתא 'אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה'
והנה לגבי משנכנס אב ממעטים בשמחה, יש כמה וכמה הלכות ערוכות בשו"ע לגבי מה ממעטים בשמחה.
אך לא התבאר לנו בדברי הפוסקים, במה מרבים בשמחה משנכנס אדר.

 

[צריך עיון]

יש על זה דברים עשירים בנמוקי או''ח סי' תרפו

 

[ירושלמי יונגרמאן]

הסטייפלר היה שותה כל יום כוס יין.
וידוע מה שאומרים המשגיחים שאין שמחה אלא תורה, ותגובת הבחורים למשגיחים, שעדיף שהם יגידו את השיחה הזאת בראש חודש אב, פשוט אז יהיה לשיחה יותר תוצאות בשטח....

 

[מעיינות]

יש על זה דברים עשירים בנמוקי או''ח סי' תרפו

יש שם תירוץ עפ"י חסידות...

 

[דברי התלמיד]

מתוך המכלול
הגמרא מפרטת כמה דינים שמיעוט השמחה בחודש אב בא לידי ביטוי מעשי בהם, אך אינה מציינת כיצד מבטאים את ריבוי השמחה בחודש אדר. המאירי מבאר שיש להודות בתפילה על המאורע המשמח שהתרחש באותו החודש: ”ראוי להתפלל ולהודות לאל בכל עת ובכל זמן כפי הנאות למה שאירע באותו זמן וכן שצריך לברך על הטובה ועל הרעה כמו שהתבאר.” הרב חיים אלעזר שפירא, האדמו"ר ממונקאטש, קבע שיש להרבות בשמחה בכל דרך אפשרית.”ובאיזה דבר שנוכל אז להרבות בשמחה - מצוה איכא, וכל אחד ישער בלבבו ונפשו... ובאמת מצוה בכל מה שאפשר להרבות בלבו ובעניניו בשמחה של מצוה ולקיים דברי חכמים.”

 

[יישר כח גדול]

אומר הרב שר שלום מבעלזא זיע"א: "וילונו העם על משה לאמר מה נשתה" (טו', כד') עם ישראל התלוננו מתי נוכל לשתות הרבה יין? מיד נאמר "ויורהו ה' עץ" בעוד כחודש ימים (פורים) יתלו את המן על העץ ואז תוכלו לשתות "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי..."

 

[והב בסופה]

בכל ר"ח הסטייפלר היה שותה "לחיים" אחד
בר"ח אדר היה שותה 2 "לחיים...

 

[מנחם1]

הסטייפלר היה שותה כל יום כוס יין.
וידוע מה שאומרים המשגיחים שאין שמחה אלא תורה, ותגובת הבחורים למשגיחים, שעדיף שהם יגידו את השיחה הזאת בראש חודש אב, פשוט אז יהיה לשיחה יותר תוצאות בשטח....

כל יום בחודש אדר או רק הוסיף בר"ח?

בכל ר"ח הסטייפלר היה שותה "לחיים" אחד
בר"ח אדר היה שותה 2 "לחיים...

 

[צריך עיון]

כל יום בחודש אדר או רק הוסיף בר"ח?

תפוס לשון אחרון והדברים ידועים

 

[מגנא ומצלא]

כידוע שבהלכה לכל דבר אמור להיות גדר ברור כיצד ואיך לקיימו.
האם ישנם גדרים ברורים מהו "להרבות בשמחה"?

ולכשתמצי לומר שיש להגדיר קודם מהי גדרה של השמחה ואז נוכל
ללמוד מהו עניין להרבות בה. האם זה כעניין "ושמחת בחגיך" שאמרו
"אין שמחה אלא בבשר ויין"?

א"כ מהו עניין "מרבים" האם יותר משמחת המועדים?

ומדוע להבדיל מחודש אב שממעטין בשמחה ושם מובאים הלכות מפורטות כיצד ואיך
אך בחודש אדר לא נכתבו כל הגדרות בעניין.

תשובות והגדרות יתקבלו בשמחה...

 

[צריך עיון]

כעת ראיתי ביערות דבש שכתב [ח''א דרוש ח']

ובאמת ימים אלו, ימי ששון כמאמרם [תענית כט א] משנכנס אדר מרבים בשמחה, כי החודש נהפך כדכתיב [אסתר ט, כב] והחודש אשר נהפך, וכן דרש בירושלמי, אבל בעונותינו הרבים, ערבה כל שמחה ונהפך לאבל חגינו, ואיך אשמח בפורים בזכרי הר ציון, המה בתי כנסיות ובתי מדרשות שוממים, ודרכי תורה - הם דרכי ציון, ציוני הלכה - אבילות, שעיקר שמחת פורים הוא בתורה דכתיב [שם ח, טז] ליהודים היתה אורה, זו תורה, ואף המן שמח שנפל הפור בירח שמת בו משה, כי אז נסתמו מעיינות החכמה, וכמאמר חז"ל [תמורה טו ב] כי שלשת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה שהוא בחודש זה, ולכך שמח, כי ידע כל זמן שיש בישראל תורה, לא תהיה ידו עושה תושיה, ותורתינו היא חיינו ושלימות נפשינו ​

 

[מתחילים מחדש]

בגמ' תענית כט' ע"א איתא 'אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה'
והנה לגבי משנכנס אב ממעטים בשמחה, יש כמה וכמה הלכות ערוכות בשו"ע לגבי מה ממעטים בשמחה.
אך לא התבאר לנו בדברי הפוסקים, במה מרבים בשמחה משנכנס אדר.

בפשטות הכוונה אכן אינו לפעולה כל שהוא, רק להרגשת השמחה.
ושמעתי מפי גדול בישראל, שזהו הטעם שלא מוזכר בשו"ע, בשונה מ"משנכנס אב" שכן מוזכר בשו"ע.

 

[במאמר פיו]

אני תמיד טענתי שהתשובה פשוטה:
.
כל אחד יודע מה משמח אותו- את זה תרבה!
לענ"ד זו תשובה ישרה ואמיתית

 

[י"ג מידות]

אצלינו בישיבת טשרנוביל,
נהג אחד המשגיחים, (יהודי מאוד חשוב בשם הרב שמואל אהרן פלדמן) לרקוד עם הבחורים במשך רבע שעה לפני השינה מראש חודש אדר.

 

[יישר כח גדול]

איתא בגמ' תענית (כט' ע"א): אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה - כך משנכנס אדר מרבין בשמחה, ומי שיש לו דין עם עכו"ם, יתאמץ שיגמר באדר, דחודש זה הוא מזל לישראל.

ופרש"י משנכנס אדר: ימי נסים היו לישראל: פורים ופסח.

ובספר מנהגים דבי מהר"ם כתב: משנכנס אדר מרבין בשמחה לבד מבערב פורים שנהגו להתענות בו וקורין לו תענית אסתר ובשחריתו נהגו לומר סליחות וכו'.

ומאימתי מרבים בשמחה? הבן איש חי בספרו אדרת אליהו (פרשת משפטים) כתב, והנה יש לעיין בדברי חז"ל שכתבו 'משנכנס אדר וכו', דלכאו' היו צריכים לומר 'משהגיע אדר וכו' ולמה לשון 'נכנס'? וביאר, דמשנכנס אדר אין הכוונה עד שיגיע ממש, אלא אפי' משעה שנכנס בחודש הקודם דהיינו חודש שבט זמן המולד של ראש חודש, ג"כ צריך להרבות בשמחה, מפני שהתחילה ההארה מאותו העת וכאילו הגיע ראש חודש ממש, וע"ש.

ובשם ר"א נבנצאל שליט"א (ביצחק יקרא) כתבו, שמרבים בשמחה אולי כבר משבת מברכים אדר, דמאז מתחילה ההארה של החודש. אמנם משמיה דהגר"ח קנייבסקי שליט"א (ס' דרך שיחה) מטו, דמרבים בשמחה הוא מיום ב' דר"ח דהיינו א' אדר, מפני שיום א' דר"ח אינו חודש אדר עדיין.

המאירי (שם כז' ע"ב) כתב: בגמרא פירשו, שכמו שמשנכנס אב ממעטים בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה הכל הערה שראוי להתפלל ולהודות לאל בכל עת ובכל זמן כפי הנאות למה שאירע באות זמן.

השפת אמת (שם) כתב: שם בגמ' כשם משנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה, לולי פירש"י משום פורים ופסח, ויותר נראה מהא דתלי לי' באב משום שבאדר הי' קיום הקרבנות והמקדש דבאדר זמן שקלים לחדש בניסן התרומה חדשה ונדבו בנ"י בשמחה שקלי הקודש וכמבואר כמה פעמים בפסוק כשהתנדבו בנ"י למקדש הי' שמחה גדולה בעולם, וכיון שקבלו עליהם בשמחה נדבת הלשכה עדיין השמחה נמצא באדר וכשקורין פ' שקלים מתעורר זה.

בספר מכתב מאליהו (ח"ב - באה"ד) כתב, ונתבאר לנו למה דווקא בפורים קבלו את התורה בנדיבות ואהבה. וצריך להתבונן הרבה בזה, ולהרבות את השמחה מדרגות רבות, כי על ידי התחדשות השמחה בכל דרגה תגדל הכרת הטוב ותתרבינה הנדיבות והאהבה, כי מתחילים כבר מראש חודש לגודל ההכנה הנדרשת, וממשיכים בעבודה זו מיום ליום.

ומהו ה'שמחה' שמרבים? כתבו משמיה דהגר"ח קנייבסקי שליט"א, אם יש לו סיום או שמחה, יראה שיעשנה בחודש אדר. ואם אין לו שמחה ישתה קצת יין בכניסת החודש וכך נהג אביו בעל הקהילות יעקב זצ"ל, שנהג בכל ראש חודש לשתות מעט יין ובראש חודש אדר הוסיף קצת יותר מכל ראש חודש.

בספר ילקוט אברהם (לר' אברהם ליפשיטץ. י"ל בתרצ"א. סי' תרפ"ו) הביא מקור למנהג ישראל קדמון לכתוב 'משנכנס אדר מרבים בשמחה' על נייר ולהדביק מול הפתח בבתים ובבתי כנסיות ובתי מדרשות, ואמנם בגמ' כתוב 'משנכנס אדר וכו' אך לכתוב זאת על נייר ולתלות על הקיר מנין? וביאר דהא נפסק בשו"ע (סי' תקס') שיש לשייר בכל בית אמה על אמה זכר לחורבן, ולכך נהגו להדביק זאת דווקא על מקום ההוא שבמקום תוגה יהא שמחה וששון ליהודים.

ובשו"ת אפרקסתא דעניא (ח"ב או"ח סי' לו') כתב: ואשר דרש מני אם מצאתי טעם למנהג העולם שמדבקי' על הפתחים "משנכנס אדר מרבין בשמחה'' . ואם משום כדי להזכיר את הדין למה אין מדבקי' באלול "משנכנס אלול מרבין בתשובה". הנה אנכי לא ראיתי ולא שמעתי טעם למנהג זה, ובס' המנהגים הגדולים שבידי כמדומה שלא ימצא. ויש לחפש בס' הקטן הנקרא מטעמים, ישן וחדש, ובס' אמרי צדיקים, ובס' מנהגי ישורון. ועוד, אף שאינו מסוג זה מ"מ אולי יש בו דבר מן החדש, וכולם אינם תחת ידי וכו'. ויען כי מנהג ישראל תורה היא. הנראה בעיני על דרך דרוש מוסר להסמיך המנהג הלז, עמ"ש הדודאים נתנו ריח ועל פתחינו כל מגדים. והוא עפאז"ל (ביצה ט"ו ע"ב) הרוצה שיתקיימו נכסיו יטע בהן אדר. (עי"ש ברש"י) ופי' בס' בני יששכר במאמרי אדר (מאמר א' סי' ט' וי'), עפמ"ש האריז"ל דאדר הוא החוטם שבו חוש הריח. והנה כל החושים נזכרים בחטא עץ הדעת שהשתמשו בם ונפגמו, וחוש הריח לא נזכר, כיון שלא נפגם רק בדרך בהדי הוצא לקי כרבא, כי לא נשתמשו בו אז ע"כ הנשמה נהנית. וזהו הרמז, הרוצה שיתקיימו נכסיו ייטע בהן אדר, שהוא בחי' חוש הריח, שהוא פעולת הנשמה דבר המתקיים ולא פעולת הגוף. ע"ש דברות קדשו.

השתא אתי שפיר מנהג ישראל לדבק על הפתחים בחדש אדר, גיליון כתוב בו באתוון רברבין "משנכנס אדר מרבין בשמחה", כאלו כרוזא קרי בחיל לעורר לב ישראל על סגולת החדש להתפתחות והתפשטות כח הרוחני בבחי' חוש הריח שלא נפגם בעץ הדעת, שבו אפשר התיקון והוא פת"ח ומבוא גדול לזכך אתו עמו גם החושים שנפגמו, וע"ש.

 

[בשמחה תצאו]

כידוע שבהלכה לכל דבר אמור להיות גדר ברור כיצד ואיך לקיימו.
האם ישנם גדרים ברורים מהו "להרבות בשמחה"?

ולכשתמצי לומר שיש להגדיר קודם מהי גדרה של השמחה ואז נוכל
ללמוד מהו עניין להרבות בה. האם זה כעניין "ושמחת בחגיך" שאמרו
"אין שמחה אלא בבשר ויין"?

א"כ מהו עניין "מרבים" האם יותר משמחת המועדים?

ומדוע להבדיל מחודש אב שממעטין בשמחה ושם מובאים הלכות מפורטות כיצד ואיך
אך בחודש אדר לא נכתבו כל הגדרות בעניין.

תשובות והגדרות יתקבלו בשמחה...

לכאורה השמחה של ימי הפורים אינה אותה שמחה של שמחת החגים
למשל בשאר הימים טובים אסור להתחתן משום אין מערבים שמחה בשמחה
והדרכי משה בסי' תרצ"ו סעי' ח' כתב "ואני אומר כי לא שייך עירוב שמחה בשמחה בפורים דהא לגבי רגלים אמרי' טעמא בגמ' דכתיב ושמחת בחגך ולא שאשתך ובפורים לא כתיב רק משתה ושמחה ו"בכל מידי דמשמח סגי ליה" וכו' עי' שם

עי' בספר עלי זבח להגר"צ חשין סי' כ"ט שמבאר לחלק במהות השמחה בין שאר ימים טובים שהמצווה היא לשמוח בחג, לבין פורים (וממלא כל חודש אדר) היא חג כדי לשמוח עיי"ש