משה רבינו - אב לנביאים

[מתחילים מחדש]

א' מעיקרי האמונה הוא שמשה רבינו עליו השלום הוא אב לנביאים - שהיו מלפניו ולאחריו.
השאלה הוא, האם חייבין להאמין שמשה רבינו הוא הצדיק הגדול ביותר, או רק שבנביאות הוא הגדול ביותר. כי הרי נביאות הוא מדריגה בסולם המדריגות של ר' פנחס בן יאיר.
כמו"כ לגבי חכמה מובא ששלמה המלך היה חכם מכל אדם, ואף יותר ממשה.

 

[אם היו]

הנוסח הוא "אב לנביאים" ולכן יש לדון (לענ"ד) מה הפירוש "אב לנביאים" וכל מה שלא נכלל בזה אין אחד מן העיקרים.

 

[מתחילים מחדש]

הנוסח הוא "אב לנביאים" ולכן יש לדון (לענ"ד) מה הפירוש "אב לנביאים" וכל מה שלא נכלל בזה אין אחד מן העיקרים.

ע"פ פשוטו הכוונה לגדול ביותר במעלת הנבואה.

 

[אם היו]

וא"כ מנא לך להכניס בזה עוד דברים?

 

[מתחילים מחדש]

וא"כ מנא לך להכניס בזה עוד דברים?

השאלה הוא מהו מעלת הנבואה, האם צדקות ונבואה היינו הך, וכדברייתא דרפב"י.

 

[אם היו]

עכשיו ראיתי שכבר כתבת כן בהודעה הראשונה ועמך הסליחה.

 

[מתחילים מחדש]

ואצטט כאן את לשונו הזהב של הרמב"ם בעיקרי האמונה שלו, בפי' המשניות בפרק חלק:

"

• היסוד הששי - הנבואה.

• והוא שידע אדם, שזה מין האדם ימצא בהם בעלי טבעים ממידות מעולות מאד ושלימות גדולה, ונפשותיהן נכונות עד שהן מקבלות צורת השכל, אחר כן ידבק אותו השכל האנושי בשכל הפועל ונאצל ממנו עליו אצילות נכבד ואלה הם הנביאים, וזו היא הנבואה וזהו עניינה.
• וביאור יסוד זה על בוריו יארך מאד, ואין כוונתנו להביא מופת על כל יסוד מהם וביאור מציאות השגתה, לפי שזה הוא כלל החכמות כולם, אבל אזכרם דרך סיפור בלבד. ומקראי התורה מעידים על נבואת נביאים הרבה.
• היסוד השביעי - נבואת משה רבינו עליו השלום.
• והוא שנאמין כי הוא אביהם של כל הנביאים אשר היו מלפניו ואשר קמו מאחריו, כולם הם תחתיו במעלה, והוא היה הנבחר מכל מין האדם אשר השיג מידיעתו יתברך יותר מכל מה שהשיג או ישיג שום אדם שנמצא או שימצא, וכי הוא עליו השלום הגיע התעלותו מן האנושות עד המעלה המלאכותית ונכלל במעלת המלאכים, לא נשאר מסך שלא קרעו ונכנס ממנו.
• ולא מנעו מונע גופני, ולא נתערב לו שום חסרון בין רב למעט, ונתבטלו ממנו הכוחות הדמיונות והחושיות והשגותיו, ונבהל כוח המתעורר המשתוקק, ונשאר שכל בלבד.
• ועל העניין הזה נאמר עליו שהיה מדבר עם השם יתברך בלא אמצעיות מן המלאכים."

ומשמע מהרמב"ם שחכמה וצדקות נכללים בנבואה.
וצ"ע משלמה המלך.

 

[מתחילים מחדש]

לשון הפסוק במלכים:
"וַיִּתֵּן אֱלֹקִים חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה, וּתְבוּנָה הַרְבֵּה מְאֹד, וְרֹחַב לֵב כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם. וַתֵּרֶב חָכְמַת שְׁלֹמֹה מֵחָכְמַת כָּל בְּנֵי קֶדֶם וּמִכֹּל חָכְמַת מִצְרָיִם. וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם מֵאֵיתָן הָאֶזְרָחִי וְהֵימָן וְכַלְכֹּל וְדַרְדַּע בְּנֵי מָחוֹל וַיְהִי שְׁמוֹ בְכָל הַגּוֹיִם סָבִיב."

 

[אמת נהדרת]

ומשמע מהרמב"ם שחכמה וצדקות נכללים בנבואה.
וצ"ע משלמה המלך.

ממש לא משמע כך מהרמב"ם.
העניין להאמין שמשה הוא אב לנביאים הוא שהנבואות שלו יותר חזקות מנבואות אחרות דהיינו נבואת התורה קודמת בכוחה ובמעלת לשאר נבואות וע"כ זהו עיקר באמונה.
אך מה עיקר באמונה יש להאמין שהוא הכי חכם?
כל מה שנכתב ברמב"ם אלו דרגות בנבואה ולא חכמה.

 

[מתחילים מחדש]

• היסוד הששי - הנבואה.

• והוא שידע אדם, שזה מין האדם ימצא בהם בעלי טבעים ממידות מעולות מאד ושלימות גדולה, ונפשותיהן נכונות עד שהן מקבלות צורת השכל, אחר כן ידבק אותו השכל האנושי בשכל הפועל ונאצל ממנו עליו אצילות נכבד ואלה הם הנביאים, וזו היא הנבואה וזהו עניינה.
• וביאור יסוד זה על בוריו יארך מאד, ואין כוונתנו להביא מופת על כל יסוד מהם וביאור מציאות השגתה, לפי שזה הוא כלל החכמות כולם, אבל אזכרם דרך סיפור בלבד. ומקראי התורה מעידים על נבואת נביאים הרבה.
• היסוד השביעי - נבואת משה רבינו עליו השלום.
• והוא שנאמין כי הוא אביהם של כל הנביאים אשר היו מלפניו ואשר קמו מאחריו, כולם הם תחתיו במעלה, והוא היה הנבחר מכל מין האדם אשר השיג מידיעתו יתברך יותר מכל מה שהשיג או ישיג שום אדם שנמצא או שימצא, וכי הוא עליו השלום הגיע התעלותו מן האנושות עד המעלה המלאכותית ונכלל במעלת המלאכים, לא נשאר מסך שלא קרעו ונכנס ממנו.
• ולא מנעו מונע גופני, ולא נתערב לו שום חסרון בין רב למעט, ונתבטלו ממנו הכוחות הדמיונות והחושיות והשגותיו, ונבהל כוח המתעורר המשתוקק, ונשאר שכל בלבד.
• ועל העניין הזה נאמר עליו שהיה מדבר עם השם יתברך בלא אמצעיות מן המלאכים."

ראה במילים המודגשות.
רואים שהנבואה הוא תוצאה מצדקות, ובעבור הצדקות זוכה לנבואה.

 

[אמת נהדרת]

רואים שהנבואה הוא תוצאה מצדקות, ובעבור הצדקות זוכה לנבואה.

אתה דן האם הנבואה היא תוצאה של צדקות או האם משה היה הכי חכם? זה שתי שאלות.

 

[מתחילים מחדש]

אתה דן האם הנבואה היא תוצאה של צדקות או האם משה היה הכי חכם? זה שתי שאלות.

אני דן אם משה היה גדול רק בנבואה עצמה, דהיינו בגילויים מפי ה' על דרך הנבואה, או גדול בצדקות וחכמה גם כן.

 

[הרב מרודוש]

אני דן אם משה היה גדול רק בנבואה עצמה, דהיינו בגילויים מפי ה' על דרך הנבואה, או גדול בצדקות וחכמה גם כן.

ברמב"ם פרק ה' הלכות תשובה ה' ב' כתב וז"ל אלא כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו או רשע כירבעם

 

[אמת נהדרת]

אני דן אם משה היה גדול רק בנבואה עצמה, דהיינו בגילויים מפי ה' על דרך הנבואה, או גדול בצדקות וחכמה גם כן.

כפי שהבאת משלמה הוא היה החכם מכל אדם ומשה היה הנביא הגדול מכולם

מי מהם היה יותר צדיק? אפשר שברמב"ם משמע שמשה.

 

[מתחילים מחדש]

ברמב"ם פרק ה' הלכות תשובה ה' ב' כתב וז"ל אלא כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו או רשע כירבעם

וקשה על זה, מדברי הרמב"ם שמשה היה אב לנביאים, והבאתי לעיל לשונו, שמשמע מינה שהיה גם גדול בצדקות

 

[רצון]

א' מעיקרי האמונה הוא שמשה רבינו עליו השלום הוא אב לנביאים - שהיו מלפניו ולאחריו.
השאלה הוא, האם חייבין להאמין שמשה רבינו הוא הצדיק הגדול ביותר, או רק שבנביאות הוא הגדול ביותר. כי הרי נביאות הוא מדריגה בסולם המדריגות של ר' פנחס בן יאיר.
כמו"כ לגבי חכמה מובא ששלמה המלך היה חכם מכל אדם, ואף יותר ממשה.

משה נקרא גם כן 'אב לחכמים' וכמבואר ברמב"ם
וכנראה שאין בזה סתירה לכך ששלמה הוא החכם מכל האדם

ומשמע מהרמב"ם שחכמה וצדקות נכללים בנבואה.
וצ"ע משלמה המלך.

 

[מתחילים מחדש]

כפי שהבאת משלמה הוא היה החכם מכל אדם ומשה היה הנביא הגדול מכולם

מי מהם היה יותר צדיק? אפשר שברמב"ם משמע שמשה.

מדרש רבה (ויק"ר א, טו):
"צא ולמד ממשה אבי החכמה אבי הנביאים".

והקשיא זועקת עד לשמים, סתירה בין משה לשלמה המלך?

 

[נתאי הארבלי]

א' מעיקרי האמונה הוא שמשה רבינו עליו השלום הוא אב לנביאים - שהיו מלפניו ולאחריו.
השאלה הוא, האם חייבין להאמין שמשה רבינו הוא הצדיק הגדול ביותר, או רק שבנביאות הוא הגדול ביותר. כי הרי נביאות הוא מדריגה בסולם המדריגות של ר' פנחס בן יאיר.
כמו"כ לגבי חכמה מובא ששלמה המלך היה חכם מכל אדם, ואף יותר ממשה.

אני חושב שאתה צריך להרחיב את השאלה שלך על כל המושג של דרגות בעבודת ה' שמנפק"מ גם לגודל השכר בעוה"ב, כי אמנם בב"ב ע"ט מבואר עניין כל אחד נכווה מחופתו של חבירו אבל עדיין יש לדון כי לכאורה ההגדרה היא שלמות ואי שלמות וכל אחד במקום שלו שבו נתבעה ממנו שלימות אם עשה כמוטל עליו הרי הוא מקבל שכר כמו גדול ממנו שעשה כמוטל עליו. ובאמת בדרך ה' נראה שאין הבדלים של גדלות במי שהגיע לשלימות, כך לפי פשוטם של דברים שם.

 

[מתחילים מחדש]

אני חושב שאתה צריך להרחיב את השאלה שלך על כל המושג של דרגות בעבודת ה' שמנפק"מ גם לגודל השכר בעוה"ב, כי אמנם בב"ב ע"ט מבואר עניין כל אחד נכווה מחופתו של חבירו אבל עדיין יש לדון כי לכאורה ההגדרה היא שלמות ואי שלמות וכל אחד במקום שלו שבו נתבעה ממנו שלימות אם עשה כמוטל עליו הרי הוא מקבל שכר כמו גדול ממנו שעשה כמוטל עליו. ובאמת בדרך ה' נראה שאין הבדלים של גדלות במי שהגיע לשלימות, כך לפי פשוטם של דברים שם.

ברור שגם בשלימות ישנם מדריגות למעלה ממדרגות.
וגם משה רבינו ע"ה יש לו יו"ד, והכוונה ע"פ סוד הוא שהנשמה בכל שנה ביו"ד מתעלה למדריגה יותר גבוהה.
וכן איתא מצדיקים שאמרו בז' אדר "די נשמה זאל האבן א עליה", ונימקו כי "העכער האט נישט קיין שיעור".

ומאידך גיסא ישנה ענין עמוק המובא ב"אוהב ישראל" לט"ו באב, על בחינה של כולם יהיו במדריגה אחת, והוא מבוסס על הגמ' הנ"ל.
בכל אופן מדריגה זו יהיה רק בעולם הבא, כמבואר בספה"ק.

 

[נתאי הארבלי]

ברור שגם בשלימות ישנם מדריגות למעלה ממדרגות.

נשכל מבינתי למה זה כל כך ברור, הרי הראיה לדבריך היא מדברי רבותינו זיע"א לגבי יו"ד של משה, אבל יש לדחות בשניים: א. יתכן שהעליה אין פירושה במובן הפשוט אלא כמו דברי ר' צדוק לגבי פורים שכל שנה הוא חג אחר לחלוטין כי הרע נטבע יותר עמוק בטוב (בגלות, כמובן) והוא הדין לנ"ד יתכן שהוא כמבואר בדברי מוהר"ן הרבה שנשמת משה היא כללות כל העם, יתכן כי בגלל שכל העם מתעלה כי כך בעוצם הגלות כמו שכתב האור החיים הק' (הבאתי את דבריו כי הם היותר מפורסמים בעניין, אבל הוא דבר ידוע מכל המקובלים) שרק כשהרע נטבע עמוק בטוב יש את הגילוי הגדול של מלכות הקב"ה לכן עולה. ב. אפשר ליישב כי אין כוונתם לעליה אלא להתרחבות, ואבאר דעתי, (ראוי מאוד שאקדים כי אין כוונתי בשופו"א לסלף בכהוא זה מדברי רבותינו זיע"א ואם יהיה לפניי ציטטה מדבריהם המראה בצורה ברורה לא כהבנתי אני חוזר בי מכאן ולהבא ולמפרע, רק משום שחפשתי ולא מצאתי מדבריהם אמרתי אעלה בתמר) כי עליה היא שינוי מקום לעלות לקומה יותר גבוהה של הנאה מזיו השכינה, אבל התרחבות היא כעין שינוי, שהגודל משתנה, ועפי"ז יתכן לפי דברי מוהר"ן שחלק מלימוד התורה לשמה הוא להמשיך לנשמת כלל ישראל הכללית ולכה"פ לשורשי וענפי נשמתו הפרטית כח חיות קדושה ודביקות בקב"ה, שמשה שהוא מוסר התורה הרי כשהת"ח שלומדים לשמה ועושים הכוונה הזו המבוארת בדברי מוהר"ן הם מרחיבים את הזכויות של משה דלא גרע משפתותיו דובבות של ספרים,ולא גרע מהמלמד בן חבירו תורה שהוא כאילו ילדו ומעשים של אותו תלמיד עולים לזכויות למלמד כשהוא בעוה"ב.
נ.ב תשואות חן להרב הכותב, מצאתי בו קנקן מלא תורה ואשרי אביו שלמדו.