מרנא רבי ישראל מסלנט תולדותיו ואורחותיו לדורות

[מה ידידות]

ביום ראשון הקרוב כה' בשבט יחול יום פטירתו של מרנא רבי ישראל מסלנט זצ"ל אשר היה מגדולי הדורות אשר הכניס את המוסר לעולם התורה, תלמידיו הגדולים הקימו חלק גדול מעולם התורה בישיבות שהקימו, אפשר לומר שכמעט כל עולם הישיבות לפני השואה היה פרי תלמידיו ותלמידי תלמידיו, תלמידיו אמרו כי יום פטירתו יוצא תמיד בסמוך לפרשת 'משפטים' כי הוא אשר הכניס את החובה לדקדוק במצוות בין אדם לחבירו שיהיו לא פחות ממצוות בין אדם למקום, תולדות חייו מופלאים אמנם נכתבו עליו ספרים והאחרון שידוע לי הוא 'אור ישראל מסלנט' ספר גדול המתאר את דמותו אורחותיו וגדלותו, למרות השנים שעברו מהסתלקותו דמותו הכבירה ממשיכה להאיר לרבים ויש לו חלק עיקרי בצביון עולם הישיבות כפי שהוא עד עצם היום הזה.

 

[אחד יחיד]

מפורסם הסיפור מה גרם לו להתחיל את תנועת המוסר:
בעיר בו התגורר היה סנדלר שהתעשר, והתעשרותו היתה לצנינים בעיני עשירי העיר שראו בו כאחד מפשוטי העם.
עברו הימים, והסנדלר העשיר חיתן את בנו בפאר גדול.
באמצע החופה עלה אל הסנדלר אחד מעשירי העיר ונתן לו סנדלר ב'מתנה' כדי להזכיר לו מהיכן בא.
מגודל הבושה קיבל הסנדלר התקף לב ומת במקום.
כששמע על כך ר' ישראל - הזדעזע כולו, והחליט שאם אנשים הגיעו להשחתת המידות ברמה כזו, חייבים להתחיל ללמוד מוסר.

 

[מה ידידות]

כהמשך לסיפור ראיתי כותבים שיותר משהזדעזע רבי ישראל על המעשה הנורא הזדעזע על שהיו במקום מגדולי הת"ח ולא מחו על העוול הנורא...
מעין זה שמעתי שהח"ח באחד מכינוסי גדולי התורה אמר: מילא אנחנו לא יכולים ללחום נגד זה כי אין לנו את הכוחות לעמוד כנגדם אך מי מתיר לנו לשתוק לפחות למחות ולזעוק על חילול ה'...

 

[אחד יחיד]

פעם התאכסן ר' ישראל אצל תלמידו, והתלמיד ראה שר' ישראל נוטל את ידיו לסעודה במשורה שלא כדרכו.
וכששאלו על כך אמר לו, שראה שמי שממלא את המים זו משרתת אלמנה, וכדי שלא לצערה שתצטרך לילך למלא מים עשה כן.

 

[מה ידידות]

הח"ח אחז עצמו מעין תלמיד של הגרי"ס ואת ספרו החפץ חיים על שמירת הלשון כתב בעקבות ההתעוררות שגרם הגרי"ס לחיזוק מצוות בין אדם לחבירו, מספרים שהספר חפץ חיים היה נמצא בתיק התפילין של הגרי"ס, אגב, הח"ח ביקש הסכמה לספר חפץ חיים מהגרי"ס יש דעות כי אכן ניתנה אך מחמת השבחים הגדולים שנכתבו בה לא פרסמה הח"ח, אכן ישנה גירסה אחרת כי הגרי"ס לא נתן הסכמה מחמת שאמר שביחס להלכה שמי שמדבר לשה"ר צריך לבקש מחילה מזה שדיבר עליו אמר הגרי"ס שאיננו מסכים לזה באשר מי מתיר לפוגע ללכת לנפגע ולספר לו על כך ולבקש סליחתו שבכך פוגע בו בשנית, ולכן לא נתן את הסכמתו לספר חפץ חיים, דעה זו של הגרי"ס בענין מפורסמת ומענינת ביותר באשר לשיטתו קשה א"כ כיצד ניתן לתקן לשה"ר אם אסור לספר לנפגע על כך וצ"ע.

 

[מה ידידות]

קראתי סיפור נורא שהיה עמו, כידוע בתקופתו האחרונה התגורר בגרמניה ובצרפת, סיבת הדבר שעבר למקומות אלו לא ברורה לחלוטין, היו שאמרו שהסביר את הדבר במשל לכרכרה שנופלת לתהום שאין סיכוי לעוצרה במהלך נפילתה ורק אחרי שנעצרת אפשר לטפל בה וכך אמר שבאירופה ההשכלה והקלקול במלא עוזם בעוד בצרפת הגיעו עד לשאול ואפשר להתחיל לנסות להציל כך ראיתי כתוב, בכל אופן בהיותו בצרפת וחלה את חוליו האחרון אמר לזה שהתאכסן בביתו כי אם בשבת יגיע מצב של פיקוח נפש שלא יחללו עליו את השבת כי הוא אוחז שהוא רשע שאסור לחלל עליו את השבת... והסיבה שאמר כי אנשים נותנים לו כסף לכלכלתו בחושבם שהוא אדם גדול וצדיק ובאמת איננו כזה כך שקבלת הכסף שלו היא אסורה ולכן הוא רשע שאסור לחלל עליו את השבת... נורא נוראות ענוותנותו.... ומעניין כיצד המבט על כך מבחינה הלכתית.

 

[מה ידידות]

מכתב בכת"י של רבי ישראל מסלנט

 

[מה ידידות]

תלמידו ר"י בלאזר כותב עליו:
עליו נתקיים וראו כל עמי הארץ כי שם ה' וכו' ויראו ממך, דמותו ותארו וזיו קלסתר פניו היה נורא מאוד, עם אשר ה' ית"ש חלק לו מתנת החן והיופי, כי היה יפה תואר מאוד, עם זה חכמתו ויראתו האירה את פניו הטהור, באור פני מלך חיים, וביחוד בעת אשר העמיק מחשבתו באיזה ענין, אם בתורה או ביראת ה', כמעט התפשט נפשו מגשמיותו, והיה פניו הטהור בוער כלבת אש, ואז היה תוארו כמלאך ה' נורא מאוד עד אשר חרדו מגשת אליו, ומי שלא ראה בעיניו, א"א להיות לו ציור בזה, כי רוח אלקי היה שפוך על פניו וכצאת השמש בגבורה. הוא לא הניח מעולם לצייר אומן, לצייר על פני הגליון את צלם דמות תבניתו, כי לא אבה זה בשום ענין.

 

[מה ידידות]

לפני הסתלקותו חשש כי זה הנמצא עמו חושש מלהיות עם נפטר.... ברגעים נעלים אלו רבי ישראל בגדלותו וכדרכו בכל חייו החל לשוחח עם אותו האדם לומר לו שאין מה לפחד ממת.... לא קורה כלום.... כך עמל להרניח את דעתו.... סיפור גדלות בלתי נתפס המבטא את השליטה המוחלטת שלו עד רגעיו האחרונים.
סיפורים מעין אלו היו גם עם גדולי תלמידיו כמדומני הסבא מקלם שלפני פטירתו שלח את בגדיו לכיבוס באומרו כי נהוג לתיתם לעניים ומעוניין שיקבלום נקיים כראוי.... וכן כשעמד להפטר היה זה בערב שבת אמר לבני ביתו שיזהרו אחר הלוויה בליל שבת בעת אכילת הדגים.... ואחד התלמידים אף דאג ברגעיו האחרונים שיזמינו כרכרה לאחת מבני משפחתו ללוייתו אשר קשה עליה ההליכה....

 

[מה ידידות]

הספרים בהם ניתן ללמוד על תולדותיו ואורחותיו:
א.תלמידו רבי יצחק בלאזר כתב את הספר'כוכבי אור' בו מביא מאורחותיו הנהגותיו ודרכו לדורות.
ב.סדרת הספרים 'תנועת המוסר' של ר"ד כץ החלק הראשון מוקדש לרבי ישראל מסלנט.
ג.לפני מספר שנים יצא הספר 'אור ישראל מסלנט' על רבי ישראל מסלנט דרכו אורחותיו וגדלותו
אודה לכחל מי שיוסיף פרטים על ספרים נוספים.

 

[חייב לדבר]

הגה"ק רבי אליהו אליעזר דסלר זצוק"ל משגיח דישיבת פוניבז' ובעל מכתב מאליהו הוא נכדו, והנחיל הרבה מתורותיו ושמועותיו