פסח, חודש ניסן מקום שמועיל רובו ככולו - האם לכתחילה צריך כולו?

[גרינפלד]

לגבי שתיית ד' כוסות - כתב המשנ"ב (סי' תע"ב סק"ל) שלכתחילה צריך לשתות כולו, ובדיעבד מספיק רובו,

ומצאנו כן גם ברמב"ן (חולין כ"ז) שמצדד שמדאורייתא צריך לכתחילה לשחוט את כל ב' הסימנים,
וגם לצד בראשונים שלא צריך - יתכן שהטעם הוא כי שחיטה זה מתיר ולא שחיטה,

ויל"ע במקומות נוספים.

 

[גרינפלד]

ר' שלמה זלמן אמר שיש ראיה שלא צריך לכתחילה כולו בסוכה,
מזה שיושבים בסוכה והרגליים תחת השולחן.

ואולי אפשר לדחות לפי המשנ"ב בשם הפמ"ג, שפסול תחת המיטה הוא רק מדרבנן,
וא"כ לגבי הלכתחילה מספיק שיעשו את הדאורייתא,
וצ"ע אם זו סברא נכונה.

עוד יתכן שקשה מאוד לא לשבת ליד שולחן [או לצמצם שהשולחן יהיה פחות מעשרה טפחים],
ולכן עושים כך, אף שאין זה לכתחילה,
וגם זה צ"ע.

 

[נדיב לב]

ר' שלמה זלמן אמר שיש ראיה שלא צריך לכתחילה כולו בסוכה,
מזה שיושבים בסוכה והרגליים תחת השולחן.

לכאורה צורת הישיבה בסוכה נגזרת מהישיבה בבית. תשבו כעין תדרו. וממילא זו ישיבה גמורה. ולא דומה לנידון דידן.

 

[הצעיר שבחבורה]

ר' שלמה זלמן אמר שיש ראיה שלא צריך לכתחילה כולו בסוכה,
מזה שיושבים בסוכה והרגליים תחת השולחן.

ואולי אפשר לדחות לפי המשנ"ב בשם הפמ"ג, שפסול תחת המיטה הוא רק מדרבנן,
וא"כ לגבי הלכתחילה מספיק שיעשו את הדאורייתא,
וצ"ע אם זו סברא נכונה.

עוד יתכן שקשה מאוד לא לשבת ליד שולחן [או לצמצם שהשולחן יהיה פחות מעשרה טפחים],
ולכן עושים כך, אף שאין זה לכתחילה,
וגם זה צ"ע.

מוזכר שם שהוא מדין 'רובו ככולו'?
ויפה העיר הרב @נדיב לב

 

[הצעיר שבחבורה]

לגבי שתיית ד' כוסות - כתב המשנ"ב (סי' תע"ב סק"ל) שלכתחילה צריך לשתות כולו, ובדיעבד מספיק רובו,

וכן הוא פשטות הגמ'.

 

[עומק המושג]

יש להעיר במוסגר כי הנ"מ רק במצוות שיש בו 'קיום', אך בביאה לבית המנוגע או בטבילה במקווה וכיו"ב ודאי לא שייך לכתחילה כולו, כיון שנתפס הדין כבר ברוב, ורק בקיום מצוה שייך לומר שרובו הוא רק בדיעבד*, כיון שאפשר שהמצוה נדרשת להתקיים בכולו, רק שע"י רובו מתקיים דין כולו ויוצא יד"ח, אך אכתי יש קיום טפי בכולו, שבכולו מתקיים גופו של ציווי ממש**.
*ומש"כ הרמב"ן המובא לעיל לגבי שחיטה הוא כלפי המצוה של שחיטה ולא המתיר, ופשוט.
**וביאורו, שאין הדרישה להגיע לתכלית מסוימת, שהרי א"כ ממ"נ אין לחלק בין לכתחילה לדיעבד, (שהרי אם התכלית מושגת אז אין טעם שיועיל רק בדיעבד, ואם התכלית לא מושגת אין טעם שיועיל אף בדיעבד), אלא הדרישה מתקיימת בגופו של הציווי, שנדרש בשמיעת מימרת רחמנא עצמה, וכיון שכך שייך לדון בדרגות קיום שונות, שקיום השיעור של כזית באופן של כולו אלים טפי מקיום באופן של רובו, ואכ"מ. ​

 

[אחד יחיד]

יש להעיר במוסגר כי הנ"מ רק במצוות שיש בו 'קיום', אך בביאה לבית המנוגע או בטבילה במקווה וכיו"ב ודאי לא שייך לכתחילה כולו, כיון שנתפס הדין כבר ברוב, ורק בקיום מצוה שייך לומר שרובו הוא רק בדיעבד*, כיון שאפשר שהמצוה נדרשת להתקיים בכולו, רק שע"י רובו מתקיים דין כולו ויוצא יד"ח, אך אכתי יש קיום טפי בכולו, שבכולו מתקיים גופו של ציווי ממש**.

גם כאן, אם שתה רוב הכוס - אם בדיעבד הוא יוצא הוא כבר קיים את המצווה, ואם כן מה שייך לומר שלכתחילה צריך כולו?

 

[עומק המושג]

גם כאן, אם שתה רוב הכוס - אם בדיעבד הוא יוצא הוא כבר קיים את המצווה, ואם כן מה שייך לומר שלכתחילה צריך כולו?

מה הבעיה? כאשר נידון הוא בקיום גוף המאמר - ודאי אפשר להבין שיהיו דרגות שונות בקיום.
ומשל לדבר, אם מלך דורש מאחד מנתיניו לבנות לו מגדל גבוה, ומתפרש לו ע"י השרים ששיעור הגובה הוא 10 מטרים, עדיין יש מקום לדון שיש עניין שיהיה גבוה יותר, כיון שהעניין המבוקש הוא שיהיה גבוה, וככל שגבוה יותר כך מתקיים עניין זה יותר, רק שכבר ב10 מטרים הוא מתקיים בדרגה מסוימת.
או מזווית אחרת: יש להבחין בין פירוש לשיעור, אם השיעור של 10 מטרים הוא פירוש לגבוה אז אכן אין טעם להוסיף עליו יותר, אך אם הוא רק שיעור אז בהחלט יש מקום להוסיף עליו, שכן אם ישנה מטרה מסוימת בבניין מגדל גבוה, ומטרה זו מושגת כבר בגבוה 10 מטרים (פירוש) - אז ברור שאין טעם להוסיף גובה ללא צורך, אף אם המטרה היא עצם העניין שהבניין יהיה גבוה (שיעור) - אז בהחלט יש מקום להוסיף גובה.
אמנם, בדיני התורה לעולם יש רק שיעור ולא פירוש, כיון שאין העניין המבוקש השגת מטרה מסוימת, שאז יש מקום לדון אם היא הושגה או לא, אלא העניין הוא גוף קיום הציווי, והציווי עצמו הוא תמיד מוחלט (ובדוגמא הנזכרת: גם אם יש מטרה מסוימת שמושגת ב10 מטרים עדיין יש טעם להוסיף גובה, כיון שהעניין קיום גוף הציווי, והציווי הוא לעשות מגדל גבוה).
אגב, מלשונך אפשר להבין שאלה אחרת, שעוסקת ביחס הזמני בין הרוב לכל, שכיון ששתיית הרוב באה קודם שתיית הכול כבר לא שייך להוסיף בקיום המצוה, שהרי כבר קיים את המצוה בדיעבד ע"י שתיית הרוב*, אך התשובה לזה פשוטה, שכיון שאם שותה את הכול הרי שתיית הרוב היא חלק משתיית הכול - אז כבר אין שתיית הרוב עומדת בפנ"ע, כיון שאחר ששתה הכול כבר אין כאן שתיית הרוב כ"א שתיית הכול, וממילא אחר שתיית הכול כבר מקיים גם המצוה לכתחילה ע"י שתיית הכול**.
*וכעין דבריו הידועים של הגר"ח שלא שייך לקיים מצוה בהידור לאחר שיצא יד"ח.
**כלומר, שייחוס השתייה כשתיית הרוב היא רק היכן שאין שתייה של הכול, כיון שהשתייה מתייחסת כלפי הרוב רק משום שאין הכול, והבן. ​